צרעת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צרעת, הידועה גם בשם מחלת הנסן, היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החידק Mycobacterium leprae ויכולה להוביל לעיוותים בגוף ועל העור. המחלה קרויה על שם הנורבגי ארמור הנסן (Armauer Hansen), חוקר אשר בשנת 1873 זיהה את חיידק המחלה. חיידק המופיע בריכוזים גבוהים מאוד בפצעי הצרעת.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בימי קדם צרעת הייתה שם משותף למספר מחלות, כמעט כמו דבר, והתייחסה בדרך כלל למחלות עור שונות: מחלות מין, מחלות שחפת, פסוריאזיס, אקזמה, וגם מחלת הצרעת. הפירוש למילה "צרעת" בעברית הוא למעשה פריחה על העור. צרעת היא אחת המחלות המעניינות ביותר מנקודת מבט היסטורית ונטלה חלק משמעותי בתולדות האדם במציאות ובעיקר בדימיון ובאמנות. המילה "צרעת" ו"מצורע" מרתיעה רבים עד עצם היום הזה. במצרים, לאורך אלפי שנים, היו מקרי תחלואה בצרעת. הצרעת נזכרת בספר ויקרא. בפרשת מצורע ניתן לקרוא בפירוט על היחס המקראי לחולים במחלה.
תולדות מחלת הצרעת מתועדים מזה אלפי שנים אף במזרח, בהודו (שם נקראה קוסטה) ובסין. קיים אף תיעוד של מחלה בפרס, בשנת 500 לפנה"ס. מחלת הצרעת הגיעה מן המזרח ליוון ובכתבי היפוקרטס היא נקראת לאוקה. מובן שבימינו לא ניתן לדעת בודאות האם כל אותן מחלות שנקראו "צרעת" אכן היו המחלה שאנו מכירים היום. ביוון הוקמו מקומות מקלט מקודשים לחולי הצרעת, מעין מושבת מצורעים שבראשה עמד כהן דת. בימי האימפריה הרומית הגיע מחלת הצרעת לרומא עם חיילים ששבו מן המזרח, משם התפשטה המחלה לשאר חלקי אירופה. במאות השביעית והשמינית, קיימים כבר דיווחים רבים על מקרי צרעת במדינות דרום אירופה ובמקומות רבים נחקקו חוקים מיוחדים ביחס לחולי המחלה.
המחלה התפשטה במדינות צפון אירופה באופן מיוחד החל מן המאה האחת-עשרה, כאשר צלבנים ועולי רגל השבים מן המזרח חזרו נגועים במחלה. מחלת הצרעת הייתה נפוצה מאוד באירופה לקראת סוף ימי הביניים. בשנת 1200 נספרו בצרפת לבדה 2,000 מוסדות לטיפול בחולי צרעת, ובכל המדינות הנוצריות היו מעל 19,000 מוסדות כאלה, אשר שכנו לרוב מחוץ לגבולות הערים. מצורעים נודו באופן קפדני מן הקהילה וזאת בטכסים דתיים שמשמעותם הייתה למעשה הכרזת מוות חברתי למצורע. על מצורעים נאסר להינשא, הם צוו ללבוש בגדים מזהים מיוחדים, במקומות רבים על מצורעים היה להזהיר אחרים מפני בואם על ידי שימוש בפעמון, או רעשן, שכונה "הרעשן של לזרוס". בשנת 1313 רצה פיליפ הרביעי ("הנאה") לשרוף את כל המצורעים בצרפת, אולם צעד קיצוני זה נאסר עליו על ידי הכנסייה. לזרוס, אשר סופר עליו כי שכב ליד דלתו של העשיר מכוסה פצעים שכלבים ליקקו, הפך לפטרונם של המצורעים.
בית החולים הראשון למצורעים הוקם בשלון (Chalons) בשנת 580. בונציה הוקם בית חולים למצורעים על האי סן לזרו ובפריז נפתח במאה השתים-עשרה בית חולים למצורעים סנט לזרה. בבריטניה הוקדשו בדרך כלל בתי החולים למצורעים לקדוש סנט ג'ורג'. בשבדיה לקראת סוף ימי הביניים היו עשרים בתי חולים למצורעים. מאז תום ימי הביניים קיימת ירידה הדרגתית של מספר מקרי הצרעת באירופה, ירידה הממשיכה עד ימינו. כך לדוגמה, באמצע המאה התשע-עשרה היו בנורבגיה 2,858 מצורעים, באמצע המאה העשרים נותרו בה שבעה מצורעים בלבד. באסיה לעומת זאת, המחלה ממשיכה להיות נפוצה. כך, באמצע המאה העשרים הייתה הערכה כי בהודו לבדה יש כמליון חולי צרעת. קיימים מקרי צרעת רבים אף בסין, בקוריאה, יפן, מיאנמר ומדינות אחרת. באמצע המאה העשרים היו כ- 1.6 מיליון חולי צרעת באפריקה עם ריכוזים גדולים בניגריה ובאתיופיה. בצפון אמריקה, שם לא היה חיסון טבעי בקרב אוכלוסיית הילידים לצרעת, היו באמצע המאה העשרים כ-1,500 חולי צרעת. החשד הוא כי מהגרים מארצות צפון אירופה הביאו את המחלה לצפון אמריקה. במאה העשרים המחלה הייתה נפוצה מאוד בדרום אמריקה וכנראה הובאה לשם על ידי עבדים אפריקאים. המחלה הגיעה גם ליבשת אוסטרליה, כנראה על ידי פועלים סינים שבאו לעבוד במכרות הזהב ביבשת. ההערכה באמצע המאה העשרים הייתה כי יש 5-10 מיליון מקרי צרעת בעולם.
אף בירושלים פעל עד למאה הקודמת בית החולים למצורעים הנסן. מיקומו של בניין בית החולים בשכונת טלביה, ליד תאטרון ירושלים.
[עריכה] טיפול
מחלת הצרעת נחשבה כמחלה חשוכת מרפא לאורך ההיסטוריה. החל משנת 1946 טופלו חולי הצרעת בתרופה דפסון (Dapsone), אולם המינון התרופתי היה חייב להילקח לאורך חודשים ולעיתים שנים, דבר שהיקשה מאוד על החולים. בשנות השישים פותחו תרופות חדשות לטיפול במחלה קלופזימין (clofazimine) וריפמפין (rifampin) בחברת התרופות נוברטיס (Novartis). ריפמפין הוכחה כתרופה יעילה במיוחד למחלה. בשנת 1982 הושגה פריצת דרך נוספת בטיפול במחלה כאשר הוצג "קוקטייל" תרופות לטיפול במחלה, במחקר שפורסם על ידי החוקר שנטרם יוולקר (Shantaram Yawalkar), צירוף של התרופות דפסון וריפמפין.
לרוב החולים במחלה בצורתה הקלה, די בטיפול תרופתי לאורך שישה חודשים להשגת מרפא. הטיפול במקרים הקשים ביותר אורך כשנתיים. אלה המטופלים תרופתית בטרם הופיעו סימפטומים גופניים של המחלה, לא יסבלו מנכות כלשהי. אולם, לאלה הסובלים מן התופעות המגבילות הנגרמות מהצטברות רעלני חיידקים מתים בגוף, יש טיפול סטרואידי.
הכחדת מחלת הנסן מן העולם היא אתגר שבפניו ניצבים מספר מכשולים: הצורך להגיע לאוכלוסיות שעדיין לא מקבלות את קוקטייל התרופות למחלה, שיפור באמצעי זיהוי המחלה, הבאת חולים במחלה לשירותי בריאות ברמה מתאימה ובמחיר שווה לכל נפש וכן שינוי דעת הקהל וחסמים תרבותיים (טאבו) ארוכי-שנים, אודות המחלה שחוליה נחשבים ל"מזוהמים", מוחרמים ומקוללים. בקהילות שבהן קיים יחס מפלה מסוג זה לאוכלוסיית החולים, הדבר גורם לחולים להסתיר את מחלתם ובכך למנוע את איתורם והטיפול בהם. מאז 1995 מספק ארגון הבריאות העולמי (WHO) את קוקטייל התרופות לטיפול במחלה, לכל המדינות שבהן קיימים מקרי מחלה. בחודש דצמבר, 2005, נחתם הסכם בין ארגון הבריאות העולמי לבין חברת התרופות נוברטיס ולפיו החברה תספק את הקוקטייל חינם לפחות עד סוף 2010.
[עריכה] היבטים קליניים
מחלת הנסן מתפתחת באופן איטי ביותר בגוף, תקופת ה"דגירה" של החידק בגוף היא בדרך כלל חמש שנים, אולם יכולה לארוך אף עשרים שנה. מחלה זיהומית כרונית זו פוגעת בדרך כלל בעור, בקצות העצבים ובקרומים הריריים בגוף, אולם יש לה מגוון רחב של ביטויים בגוף. חולי צרעת מסווגים לשני סוגים צרעת טוברקולואידית (שחפתית) (tuberculoid leprosy) או צרעת לפרומטוזואית (lepromatous leprosy). צרעת שחפתית היא קלה יותר ומאופיינת בנגע עור בעל צבע שונה, בודד או בודדים. צרעת לפרומטוזואית מאופיינת בנגעי עור מפושטים, תפיחות בעור, קילופי עור, התעבות העור ומעורבות של רירית האף, הגורמים לסתימת האף ולדימומים. בניגוד לאמונה עממית מקובלת , מחלת הנסן אינה גורמת לריקבון הבשר, אולם, עקב ניסיונות הגוף להילחם בחיידק, קיימות בגוף החולה תופעות זיהומיות הגורמות לעיוותים בגוף.
[עריכה] דרכי הדבקה
אף היום אין כל מידע ודאי באשר לדרך שבה מחלת הנסן עוברת מאדם לאדם. רוב החוקרים מאמינים כי החידק מדביק בדרך של תרסיס הנפלט מדרכי הנשימה (בשיעול או התעטשות). עובדה אחת ידועה באשר להדבקה, שיעור ההדבקה נמוך מאד. כ- 95% מן האוכלוסייה מחוסנים באופן טבעי כנגד חיידק המחלה.
[עריכה] שכיחות
לבד מבני אדם, אף חיות אחרות חשופות לחידק המחלה, כגון, ארמדילו, קופים, ארנבות ועכברים. בהתאם לנתונים עדכניים שפירסם ארגון הבריאות העולמי, בין השנים 2003 ל-2004 הייתה ירידה של 21% (107,000 מקרים) במקרי המחלה שאובחנו בעולם. זוהי ירידה עקבית בשלוש השנים האחרונות. בשנת 2004 אובחנו 407,791 מקרי מחלה חדשים בעולם. בשנת 1999 אובחנו 640,000 מקרים, מתוכם 108 מקרים בארצות הברית. בשנת 2000 פירסם ארגון הבריאות העולמי רשימה של 91 מדינות בהן קיימים מקרים של מחלת הנסן, 70% מחולי המחלה היו בהודו, מיאנמר, ונפל. ההערכה היא כי היום (השנים הראשונות של המאה העשרים ואחת) יש בין מיליון לשני מיליון איש הסובלים נכויות עקב המחלה. אולם חולים שקיבלו טיפול תרופתי יעיל, אינם נושאים עוד את החידק.
[עריכה] קבוצות סיכון
בקבוצת הסיכון להידבקות במחלה נימנים אלה הבאים במגע עם חולים שאינם מטופלים, בהם מחלה פעילה, מסוג צרעת לפרומטוזואית, ואנשים החיים במדינות בהן שכיחות המחלה גבוהה ביותר. מחקרים מן העת האחרונה מצביעים על נטייה גנטית להידבק במחלה.
[עריכה] מושבת מצורעים
בהודו ובפיליפינים קיימות מושבות מצורעים גם בימינו אלה. ארגונים הומניטריים במערב שולחים באופן קבוע חבילות סיוע למושבות מצורעים אלה, בהן אף תחבושות מיוחדות, עשויות כותנה, לחבישת פצעיהם. בשנת 2001 התפרסמה מושבת מצורעים ביפן, כאשר בית משפט מחוזי קבע כי ממשלת יפן לא התייחסה כראוי לחולים אלה והוענקו להם פיצויים.
[עריכה] מפורסמים חולי מחלת הנסן
- בולדוין הרביעי (ראו בוויקיפדיה באנגלית Baldwin IV) מלך ירושלים (1161-1185)
- האב דמיין (ראו בוויקיפדיה באנגלית Father Damien) מיסיונר קתולי שסייע לחולים באי מולוקאי שבהוואי ומת מן המחלה (1840-1889).
- היינריך השביעי (ראו בוויקיפדיה באנגלית Henry (VII) of Germany) , מלך סיציליה וגרמניה והדוכס משווביה (1211-1242).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- באתר ארגון הבריאות העולמי קישורים למידע על מצב המחלה באזורים שונים בעולם ולמידע על המחלה עצמה.
- הנסן(צרעת) באתר המרכז לחקר מחלות האמריקאי (CDC) מידע על המחלה.
[עריכה] ראו גם
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
