עלייה לרגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עלייה לרגל או צליינות היא פעולה מקובלת בדתות רבות, בה יוצאים המאמינים במסע למקום קדוש על פי דתם על מנת לטהר את עצמם.

תוכן עניינים 1 עלייה לרגל ביהדות 2 עלייה לרגל בנצרות 3 עלייה לרגל באיסלאם 4 עלייה לרגל ביוון העתיקה 5 עלייה לרגל בהינדואיזם 6 עלייה לרגל בקרב הדרוזים 7 עלייה לרגל בקרב בהאאים 8 עליה לרגל חילונית 9 לקריאה נוספת

[עריכה] עלייה לרגל ביהדות

עלייה לרגל היא הפעולה של עלייה לירושלים, באחד משלושת הרגלים (כלומר, החגים, שנקראו כך על שם שעלו בהם לרגל): פסח, שבועות וסוכות. העלייה לרגל נזכרת מספר פעמים בתורה כמצווה: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלקי ישראל". כפי שכתוב בפסוק, מצוות העלייה לרגל היא לגברים בוגרים בלבד, אך גם נשים וקטנים היו נוהגים בה. המצווה נקראת במקורות גם "ראייה", כי החובה היא "להראות לפני ה'", וכן היה קרבן מיוחד שנקרא "עולת ראייה" שאותו היו אמורים להקריב עולי הרגל.

המשנה מתארת את העלייה לרגל כחגיגה גדולה, שבה היו מקשטים את העולים לרגל, שרים ומנגנים. מקובל כי בזמן העלייה לרגל היה צפיפות עצומה בירושלים, ובכל זאת אומרת המשנה: "מעולם לא אמר אדם, צר לי המקום שאלין בירושלים". מקורות מהתקופה של סוף ימי בית שני טוענים כי המספרים הגיעו למאות אלפי ואף מליוני עולי רגל, אם כי היסטוריונים מטילים ספק אם אכן המספרים היו כה גדולים. בסוף ימי בית שני ידוע כי היו עולים לרגל מכל רחבי הפזורה היהודית, מרומא, מאלכסנדריה, מספרד ומבבל, ומארצות נוספות. העולים הביאו עימם עושר רב לירושלים, וקבעו את מעמדה כעיר מרכזית גם למי שגר בחוץ לארץ.

החג שבו העלייה לרגל הייתה המסיבית ביותר הוא חג הסוכות, וכששואלת המשנה מדוע מתחילים לבקש בתפילה על הגשמים רק כשבועיים אחרי סוכות, התשובה היא "כדי שיגיעו עולי רגלים לביתם שבבבל". ישנם תיאורים ארוכים במשנה על החגיגות שהיו נוהגים בהם בחג הסוכות, ועל ההכנות לחגיגות אלו.

מזמן חורבן בית המקדש בטלה מצוות העלייה לרגל, אף שהיו והמשיכו במנהג זה, כסמל לחשיבותה של ירושלים וכתקווה לבנין המקדש.

[עריכה] עלייה לרגל בנצרות

בנצרות מקובל מאוד לעלות לרגל לארץ הקודש, העולים לרגל נקראים צליינים. המטרה העיקרית של העלייה לרגל היא לבקר במקומות בהם ישו פעל. בכנסייה הקתולית מקובל גם לעלות לרגל לרומא ולמקומות שבהם יש שרידים של קדושים.

[עריכה] עלייה לרגל באיסלאם

ערך מורחב – חג'

אחת מחמשת מהמצוות הראשיות בדת האיסלאם היא אל-חג' - الحجّ -העלייה לרגל לעיר הקדושה של האיסלאם מכה בחודש ד'וּ אל-חִג'ה (האחרון בשנה בלוח המוסלמי) וקיום הטקסים שם, וזאת לפחות פעם בחיים. לאחר העלייה לרגל מקובל לכנות את המוסלמי בתואר הכבוד "חאג'", אם כי אין חובות, איסורים או זכויות מיוחדות הכרוכים בתואר זה.

ערך מורחב – זיארה

עלייה לרגל לאתרים שאינם הכעבה מכונה זיארה (زِيَارَة). האתרים לזיארה קשורים לחייו של הנביא מוחמד, מלוויו, צאצאיו ודמויות חשובות אחרות בהסטוריה האסלאמית, כדוגמת האימאמים השיעים, והקדושים הסופים. האתרים השונים כוללים מסגדים, קברים, ומקומות בהם התרחשו קרבות מפורסמים. הזיארה נפוצה במיוחד בקרב השיעה, ועל ידי סונים רבים נחשבת ככפירה ו"סגידה לקברים".

[עריכה] עלייה לרגל ביוון העתיקה

ביוון העתיקה עלו לרגל לאורקל מדלפי אנשים מכל קצות העולם היווני. היוונים פנו לאורקל בכדי לקבל הוראות מהאלים בענייני מלחמה ושלום, אמונה, פולחן ועוד. עבור רבים היווה האורקל תחליף לפולחן אחיד ולדת מסודרת.

גביית מכס מעולי רגל בדרכם לדלפי על ידי העיר קריסה הובילה לפריצת מלחמת הקודש הראשונה של דלפי.

[עריכה] עלייה לרגל בהינדואיזם

ההינדים מאמינים שטבילה בגנגס שוטפת את החטאים, ופיזור אפר הגופה בנהר משפר את החיים בגלגול הבא ואף להגיע למוקשה (שיחרור מגלגל החיים) מוקדם יותר. הינדים אדוקים עורכים עלייה לרגל לנהר כדי לרחוץ בו ולעשות מדיטציה על גדותיו.

כמו כן מקובל עלייה לרגל למקדשים וזאת למטרות דומות.

[עריכה] עלייה לרגל בקרב הדרוזים

הדרוזים נוהגים לעלות לרגל לקבר הנביא סבלאן ב-10 בספטמבר ליד הכפר חורפיש, וב-25 בינואר חוגגים הדרוזים בישראל בקבר אלח'דר (אליהו הנביא) שבכפר יאסיף שליד עכו.

[עריכה] עלייה לרגל בקרב בהאאים

הבהאאים עולים לרגל לקברו של באב, הנביא שהניח את היסוד לאמונה הבהאאית בתוך העיר חיפה. בנוסף לכך ישנה גם עליית רגל לקברו של בהאא אללה הקבור בעכו.

[עריכה] עליה לרגל חילונית

לעיתים מתוארים מקומות חילוניים כמוקדי עליה לרגל. מקומות אלו כוללים אתרי קניות, אתרי טיול ואף אתרי זיכרון כמו כיכר רבין.

[עריכה] לקריאה נוספת

• " עלייה לרגל - יהודים, נוצרים, מוסלמים" אסופת מאמרים, עורכים אורה לימור ואלחנן ריינר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה.