צבא דרום לבנון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
  |
| עימותים עיקריים: |
| מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל) |
| מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה |
| הכוחות בסיכסוך: |
| צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות |
| אש"ף | אמל | חיזבאללה | סוריה | צבא לבנון |
| יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון) |
| מושגים: |
| רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד |
| חוות שבעא |
| אישים ישראלים בולטים: |
| יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר |
| אריאל שרון | רפאל איתן | מפקדי מלחמת לבנון | אהוד ברק |
| אישים לבנוניים נוצרים: |
| סעד חדאד | אנטואן לאחד | באשיר ג'ומאייל |
| אישים לבנוניים מוסלמים: |
| עבאס מוסאווי | חסן נסראללה | מוחמד חוסיין פדלאללה |
| אישים ערביים: |
| חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל |
| רקע הסטורי: |
| גדר הצפון |
| ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון |
צבא דרום לבנון (בראשי תיבות: צד"ל), היה מיליציה שפעלה בדרום לבנון כאשר מדינת ישראל שלטה על השטח, מסוף שנות השבעים עד הנסיגה מלבנון במאי 2000.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ראשית הקשרים בין צה"ל לאנשי דרום לבנון היה במגע יחידת מפעילי סוכנים של אמ"ן, יחידה 504, עם נגדים וחיילים מגדוד מס' 1 של צבא לבנון, ממחנה מרג' עיון וקציני ז'נדרמריה לבנונים ממרג' עיון ואל-ח'יאם. כל זה במקביל לקשר עם הכוחות-הלבנונים שביצע המוסד.
הפעילות, למעט פעילות הגדר הטובה, הייתה חשאית במלואה ונוהלה בעיקרה ממחנה החטיבה המרחבית בבירנית ואחר כך ממטולה, ממתקן שכונה "הדירה". הקשרים ידעו עליות וירידות, כולל מפלות בשטח. רבי הסרנים סעד חדאד וסמי שידיאק הגיעו לדרום, דרך ישראל, רק בשלב השני לתחילת שיתוף הפעולה. מראשית הופעתם נוצרו בשטח סכסוכים קשים, בעיקר סביב ויכוח בין "המייסדים" אנשי כפר קליעה ובין רב-סרן חדאד איש מרג' עיון.
הצורך להכריז על הקמת "צבא", נבע מהופעת גורם חדש בשטח - כוח האו"ם יוניפיל. צה"ל פינה את דרום לבנון בעקבות מבצע ליטני (1978) והעביר את השטח לכוחות בפיקוד רבי הסרנים הלבנונים סעד חדד וסמי שידיאק (מסדר מיס א-ג'בייל). היה צורך להקים ישות שתוכל לפעול מול האו"ם ולתת גיבוי לסיוע הישראלי. הרעיון נולד בפגישה שנערכה במטה הכללי בין ראש אג"ם, אלוף יקותיאל אדם, עוזרו תא"ל איתן ברק, ומפקד אזור דרום לבנון (אד"ל) שהיה אחראי להקמת רצועת הבטחון - סא"ל יורם המזרחי. הרמטכ"ל, רא"ל רפאל איתן, אישר וכך הוחלט לקרוא למיליציה "צבא דרום לבנון" (צד"ל) ולהנפיק תעודות חייל, סמלים וכיוצא בזה. רק אנשי הצבא הלבנוני הוותיקים קבלו שכרם מממשלת לבנון, באמצעות המוסד. מגויסים חדשים קבלו שכרם מישראל.
האו"ם קיבל את הכוח רק ככוח דה פקטו. המפקדה שהקים יורם המזרחי במטולה, על שלוחותיה במרג'-עיון ובגזרה המערבית, הייתה היסוד לצד"ל המאוחר. בשלב שני הוצא מהשטח רס"ן סמי שידיאק, שעבר לגור בנהריה. כל זה בעקבות סכסוכים בינו לרב-סרן חדאד ואחרים.
בין מקימי הקשר הישראלי לדרום לבנון היו: אל"ם בנימין בן אליעזר, אל"ם גדעון מאירי, סא"ל יהושע "יושע" בר-תקווה, סא"ל משה "מוסא" עטר, רס"ן דני שניר, רס"ן אבי גלצר ורס"ן חיים ערב.
לפני השלב הגלוי ופתיחת הגדר הטובה ב־1977 הייתה הפעילות חשאית ונוהלה לפי גזרות: גזרה מערבית, גזרה מרכזית וגזרה מזרחית עצמאית (עם שלוחת הר דב בשובא) עליה פיקד יורם המזרחי. בתקופתו נערכו מבצעים שונים, למשל מבצע קואופרטיב - התקפת טנקים ונגמשי"ם, בסיוע גדוד 51 של גולני לכיבוש תל שריפה ומרון א-ראס.
היסודות להקמת "צבא" הונחו עוד בסוף 1976 בשיתוף פיקוד הצפון, אמ"ן והמוסד, כולל אימונים של לבנונים מהדרום ומביירות בישראל. רק אחרי מבצע ליטני ב־1978 הוקמה רצועת-הבטחון, מפאתי שבעה עד הים התיכון, כל זה לפי מפה שהוצעה על-ידי יורם המזרחי, דני שניר, יהושע בר-תקווה ומועין מנצור. במטכ"ל הוחלט להקים מפקדה שנקראה "משל"ט (מפקדת שליטה) אד"ל" בפיקוד יורם המזרחי. אחרי התפטרותו ביוני 1980 קיבל את הפיקוד אל"מ מאיר דגן.
בין הקצינים הבולטים באד"ל המקורי שלא הוזכרו למעלה היו סא"ל יאיר רביץ, (צהל 504) סגן עיזאת נאפסו (צה"ל), סגן רקיז'אלה פחיילי (לבנון), סגן ג'ורג זעטר (טיס/לבנון), סגן עדנן חומסי (ז'נדרם/לבנון), סא"ל יהודה דנגורי (צה"ל) רס"ר מילאד נימר (לבנון) רס"ר עיד מוסאלם (לבנון).
פרט לתקופה הראשונית שבין עידן יחידה 504 דרך המובלעות המבודדות 1977 ל־1980 ואחרי פרוץ מלחמת לבנון לא נותר קשר מעשי בין מפקדת אד"ל הסודית, המפקדות הגזרתיות, ומפקדת משל"ט אד"ל למערכת הפיקוד והבקרה של יק"ל (יחידת קישור לבנון), שבתקופתה איבדה המיליציה הראשונית של קליעה את כל סממני עצמאותה והייתה לכוח כפוף בכל לצה"ל, בפיקוד קצין ישראלי בתקן תת אלוף (התקנים בעידן מפקדת אד"ל המקורית: היו סא"ל או אל"מ).
בשנת 1981 צד"ל הכריז על האזור שבשליטתו כ"מדינת לבנון החופשית". אך הכרזה זו לא זכתה להכרה בינלאומית.
עם נסיגתו של צה"ל מלבנון במאי 2000 התמוטט צד"ל. רבים מחיילי צד"ל (ובראשם אנטואן לאחד) ברחו לישראל. כיום רבים מלוחמי צד"ל חיים בישראל, חלקם אפילו בעלי אזרחות ישראלית, חלקם עברו למדינות באירופה, בעיקר גרמניה, ורבים אחרים חזרו לבתיהם בדרום לבנון.
[עריכה] אמצעי לחימה
אמצעי לחימה עיקריים שהופעלו עד יצירת יק"ל:
- טנק AMX13 צרפתי מצבא לבנון
- שריונית AML90 צרפתי, מצבא לבנון, הושבת והפך לעמדה
- טנק צ'ריוטיר בריטי, מצבא לבנון,נתפס כשלל מהצבא הלבנוני ערבי "צל"ע" של סגן חאטיב. הושבת ולבסוף נמסר לצה"ל שימש כמטרה באימוני שריון
- מרגמות 52 מ"מ, 60 מ"מ 81 מ"מ 120 מ"מ (מרגמה 160 מ"מ נמסרה אך הוצאה מהשטח)
- תותח מ"ט רוסי מצהל 85 מ"מ
- תותח רוסי נגרר 122 מ"מ מצהל,היה "סוס העבודה העיקרי"
- תותח 155 מ"מ צרפתי/נגרר מצה"ל
- תותח 130 מ"מ נגרר, מצה"ל
- מקלע עקרי: בראונינג 05 ובראונינג 03 בעיקר מצה"ל
- צה"ל סיפק כמות גדולה של רובה מיטען FN 7.62 תע"ש
- נשק נוסף: מספר טילי מ.מ "סטרלה" (מצבא לבנון)
לאחר הקמת יק"ל הוחלף בהדרגה הנשק הנ"ל בנשק מקביל לזה ששימש את צה"ל (בדרך כלל מדגמים נחותים מאלו שברשות צה"ל).
[עריכה] ארגון
גרעינו של צד"ל היו החיילים הנוצרים, אולם היו בו גם גדודים של חיילים סונים, דרוזים ושיעים לאחר מלחמת לבנון עלה מספרם של השיעים בצד"ל, ובשנות התשעים הם כבר היוו בו רוב. בסך הכול היו בו לאחר מלחמת לבנון שישה גדודים שאורגנו בשתי חטיבות. מול צד"ל פעלה מפקדה של צה"ל שנקראה יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), ומפקדתה שכנה בעיר מארג' עיון.
במשך כל זמן קיומו צד"ל שיתף פעולה עם צה"ל והיווה חלק בלתי נפרד מהלחימה בלבנון. למעשה צד"ל היה מאורגן במבנה הזהה לצה"ל, החל מהציוד ועד להתקדמות בדרגות, וחיילי צד"ל וקציניו השתתפו בקורסים צה"ליים בישראל. צה"ל קיים גם מערכת של סיוע אזרחי לחיילי צד"ל ולמשפחותיהם.
[עריכה] מחקר
המחקר היחיד שראה אור, על צד"ל וראשית הקשרים שלה עם ישראל, פורסם בארצות הברית כתיזה של באטה המזרחי ובו רוב הפרטים הנ"ל כולל תעודות וצילומים. כמו כן פורסמו פרטים בספרו של יהודה דנגורי "שלשה עלי תלתן" שראה אור בישראל.
[עריכה] חיילי צד"ל בישראל לאחר הנסיגה
לאחר הנסיגה מלבנון במאי 2000 חיילי צד"ל אשר חששו מטבח שיעשה בהם על ידי החיזבאללה ותומכיהם עברו את הגבול לישראל, כאשר הם משאירים את מיטב הרכוש מאחוריהם. רובם התיישבו בערי הצפון- קיריית שמונה וצפת. צד"ל סבלו מיחס מפלה ומבי מצד הציבור הישראלי. אומנם הם קיבלו אזרחות ישראלית- אך הופלו בלימודים גבוהיים, בקבלה למוסדות עבודה וכיו"ב. בשנת 2002 חלק מחיילי צד"ל חזרו ללבנון, בעיקר החיילים "הפשוטים", ואילו הקצונה עדיין בארץ מחשש לעונש מוות בלבנון. עד היום היא סובלת מאפליה ויחס מבזה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Beate Hamizrachi, The Emergence of South Lebanon Security Belt, Praeger, New York, 1984
