חסן נסראללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חסן נסראללה

השייח' סייד חסן נסראללה (בערבית: سيّد حسن نصرالله, תעתיק מדויק: סיד חסן נצראללה, פירוש השם: "ניצחון האל"); (נולד ב-31 באוגוסט 1960), איש דת מוסלמי-שיעי ופוליטיקאי לבנוני, המכהן כמזכ"ל ומנהיג ארגון החיזבאללה. בעוד מיליוני מוסלמים רואים בו מושא הערצה ודמות לחיקוי, הרי שבישראל, בארצות הברית וברבות ממדינות המערב הוא נחשב מנהיג מסוכן של ארגון טרור רצחני. אלה גם אלה מסכימים כי מדובר במנהיג מוכשר, נחוש וכריזמטי, המהווה דמות מפתח בזירה הלבנונית ובסכסוך הישראלי-ערבי.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדות ונעורים

נסראללה נולד בשכונת בורג' חמוד במזרח ביירות שבלבנון, למשפחה שמקורה בכפר באזוריה שבדרום לבנון. אף שהמשפחה לא נחשבה דתית על פי הסטנדרטים הלבנוניים, חסן נסראללה, הבכור מבין 9 ילדים, נעשה אובססיבי לאיסלאם והחל בקריאת ספרות פונדמנטליסטית בגיל שבו מרבית חבריו שיחקו כדורגל.

בשנת 1975, לאחר פתיחת מלחמת האזרחים בלבנון, נאלצה משפחתו של נסראללה לחזור לבאזוריה. המעבר לדרום לבנון הכיר לנסראללה את תנועת אמל של האימאם מוסא סאדר, ומהר מאוד הפך לחבר בתנועה.

בזמן הלימודים בבית ספר ציבורי בעיר צור, ביקר נסראללה לעתים תכופות במסגד המרכזי בעיר ומשך את תשומת לבו של מטיף ידוע בשם מוחמד אל-ע'ראווי. ע'ראווי התרשם מהאינטליגנציה של נסראללה ומהתעניינותו בלימודים תאולוגיים, ועל כן בחר להמליץ עליו בפני מוחמד בקיר א-סאדר, אחד המטיפים המובילים בסמינרי השיעה שבנג'ף, עיראק. כעבור שנה, לאחר שנסראללה סיים את החינוך התיכוני שלו, הוא עבר לנג'ף כדי להתחיל את לימודיו. לאחר הגעתו לנג'ף, נפגש עם בקיר, וזה הפקידו תחת השגחתו של עבאס אל-מוסאווי, מטיף לבנוני מבקעת הלבנון. נסראללה בן ה־16 יצר עמו קשר אישי חזק ביותר, ומרבית השקפת העולם שלו נגזרה ממשנתו של עבאס אל-מוסאווי.

[עריכה] צמיחת החיזבאללה

בעוד מוסא סאדר הכיר בלגיטימיות שלטונה של לבנון ובצורך שלה ברפורמה, מוסאווי ומטיפים לבנונים רדיקליים אחרים בעיר נג'ף סירבו להכיר בלבנון בגבולותיה הנוכחיים. בשנת 1978 הוכרחו מאות מטיפים לבנונים וסטודנטים, כולל מוסאווי ונסראללה, לעזוב את עיראק. חזרתם ללבנון אירעה במקביל להיעלמותו המסתורית של סאדר במהלך ביקור בלוב, מה שהביא לצמיחת מנהיג חדש באמל - נביה ברי, עורך דין בעל קשר חזק לסוריה. תחת הנהגתו של ברי, הפכה אמל לתנועה אויבת של שיעים רבים, כיוון שהמשיכה לפעול על פי משנתו של סאדר. ההרעה במצבה של אמל סיפקה למגורשים מנג'ף את הרעיון של הפצת הרעיונות המיליטנטיים של האקטיביזם השיעי. נסראללה החל ללמוד וללמד במרכזים דתיים בבעלבק.

לאחר כניסת ישראל ללבנון ביוני 1982, שלחה איראן כמה מאות קצינים ממשמרות המהפכה לאזור הבקאע שבמזרח לבנון כדי לארגן תנועות מהפכה שמטרתן לבצע ג'יהאד כנגד הכוחות הישראליים ולהקים רפובליקה איסלאמית בלבנון. כוחות אלה שכנעו את סייד מוחמד חוסיין פדלאללה, איש דת שיעי ידוע בלבנון, לעמוד בראש ההתארגנות החדשה. במהלך כל שנות קיומו קיבל הארגון סיוע חומרי, ארגוני ודתי-אידאולוגי מאיראן.

תחת הנהגתו של מוסאווי, עזב נסראללה את אמל יחד עם עשרות מחבריו לטובת הארגון החדש, שהיווה מטרייה לקבוצה המורכבת מקצינים מיליטנטיים פרו־איראנים וחייליהם. מרבית ההתקפות כנגד חיילי צה"ל בלבנון בין השנים 1982 - 1984 בוצעו על-ידי ארגון בשם "הארגון המהפכני לצדק". בשנת 1985, הודיעה החיזבאללה ("מפלגת האל") באופן רשמי על קיומה במכתב לעיתונות הלבנונית. הארגון קם במטרה מוצהרת להילחם נגד הנוכחות הישראלית בלבנון.

לאחר נסיגת ישראל בשנת 1985 ממרבית השטח הכבוש בלבנון והקמת אזור הביטחון בדרום המדינה, הפך החיזבאללה לאויב מספר אחת של צה"ל וצד"ל, הרבה לפני אמל והארגונים הפלסטיניים למיניהם. הארגון החל להפעיל את נשק הרקטות (בדרך כלל מסוג גראד 122 מ"מ, שכונו בטעות "קטיושות") נגד יישובי צפון ישראל. ממשלת לבנון, בהנחיה מדמשק, נמנעה מלפעול נגד הארגון.

[עריכה] מנהיג צבאי ודתי

נסראללה צמח והפך למנהיג צבאי ודתי. בשנת 1987 הצליחו כוחות החיזבאללה בפיקודו להרחיק כוחות של אמל ממספר אזורים בפרברי ביירות. לאחר שסוריה התערבה והכריחה את המיליציות להפסיק להילחם, נסראללה טס לאיראן והשלים את לימודיו התאולוגיים בקום.

בשנת 1989 התחדשה הלחימה בין החיזבאללה לאמל. נסראללה הפסיק שוב את לימודיו הדתיים וחזר למולדתו, בה הנהיג את כוחות החיזבאללה למהלכים מוצלחים כנגד אמל. באביב 1990 הקים החיזבאללה צבא סדיר שבראשו עמד נסראללה.

בתקופה זו הייתה מנהיגות החיזבאללה חצויה. קבוצה אחת, שהונהגה על־ידי מוסאווי, קיבלה על עצמה תוכנית פוליטית לגבי הקמת רפובליקה לבנונית שניה, דבר שהיווה, הלכה למעשה, נטישה מוגמרת של מטרתו המוצהרת של החיזבאללה - הקמת דמוקרטיה איסלאמית בלבנון תחת מנדט סורי. חלקה האחר של החיזבאללה הונהג על־ידי נסראללה וסייד איברהים אל-אמין, שהיה בקשר טוב יותר עם משמרות המהפכה האיראניים.

למרות הדעות החלוקות, החצי הראשון של החיזבאללה הוא זה שנתמך על־ידי נשיא איראן האשמי רפסנג'אני, ששאף להקרין תמונה של איראן חזקה ולקשור קשר טוב יותר עם סוריה, לאחר מותו של אייתוללה חומייני ב־1989. בעקבות הצלחתו של רפסנג'אני בהחלשת הכוחות הקיצוניים בחיזבאללה, חציו הראשון של הארגון נחל הצלחה בספטמבר 1989 בפגישת מנהיגי החיזבאללה בטהראן.

נסראללה נקרא לשוב לאיראן ללימודי דת כאחד מנציגי החיזבאללה. נראה כי המהלך נועד לרכך אותו. באוקטובר 1990 פלשו כוחות סוריים למזרח ביירות ומחקו את שאריות הרפובליקה הראשונה של לבנון. כתוצאה מהתחזקות השלטון הסורי בלבנון, פורקו כל המיליציות הפועלות בלבנון מנשקן בשנה זו. החיזבאללה היה הארגון היחיד שהורשה להמשיך להחזיק בנשקו ואף להרחיב את הנוכחות שלו בדרום לבנון, תחת התנאי שכל החלטה חשובה בנוגע למלחמה בישראל תתואם עם דמשק.

בשנה שלאחר מכן הסכימה טהראן להחליף את המזכ"ל הראשון של חיזבאללה, סובחי טופיילי, בשייח' עבאס מוסאווי, שהיה בקשר טוב יותר עם דמשק. מוסאווי קיבל את אישור האיראנים להחזרת נסראללה, שהחל בהפצת משנתו הפוליטית.

[עריכה] מזכ"ל החיזבאללה

בפברואר 1992 חוסל השיח' עבאס מוסאווי בידי ישראל, והשיח' חסן נסראללה הועמד בראש ארגון החיזבאללה. מאותה שנה החל הארגון להרחיב את פעולתו גם למוקדי עשייה אחרים, וביניהם התחומים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. ב־1992 השתתף החיזבאללה לראשונה בבחירות לפרלמנט הלבנוני וזכה ב־12 מושבים. ארבע שנים מאוחר יותר הוא זכה ב־9 מושבים.

נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000 העניקה יוקרה רבה לארגון החיזבאללה ולחסן נסראללה העומד בראשו. בחלקים נרחבים מן העולם הערבי והמוסלמי נזקפה נסיגת ישראל לזכות עמידתו האיתנה והנחושה של נסראללה, שהצליח להביא לסיום הכיבוש הישראלי ולהוכיח עצמו כיריב שווה ערך לישראל. לאחר הנסיגה פרס נסראללה את כוחות החיזבאללה בדרום לבנון, ביסס קו מוצבים לאורך גבול ישראל, והקים בסיוע איראני וסורי מערך ארטילריה רקטית המאיים על צפון מדינת ישראל. הוא לא היסס ליזום התגרויות מכוונות ומתריסות נגד ישראל בקו הגבול, כשאת פעולותיו הוא מלווה בנאומים נלהבים וסוחפים, הלועגים לישראל ולמנהיגיה (אחד הנודעים שבהם הוא "נאום קורי העכביש"). מייחסים לו השפעה והשראה רבה לפעילותם של ארגונים אסלאמיים הפועלים נגד ישראל בזירה הפלסטינית.

קרנו של נסראללה הרקיעה שחקים בקרב חסידיו בעקבות השלמת עסקת חילופי השבויים עם ישראל בשנת 2004. בעסקה זו שוחררו אלפי אסירים לבנונים ופלסטינים תמורת האזרח אלחנן טננבאום וגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו, והיא נחשבת ניצחון מזהיר לנסראללה שהצליח, בכישרון מבצעי ודיפלומטי ותמורת מחיר אפסי, להוציא לחופש אלפים ואף להשפיל את ישראל. הצלחה זו העניקה השראה לניסיונות נוספים, בזירה הלבנונית והפלסטינית, לחטוף חיילי צה"ל כקלפי מיקוח.

ניסיונו של נסראללה לקצור הישג נוסף מסוג זה עם חטיפת שני חיילי צה"ל בגבול הצפון ביולי 2006, הצית התלקחות כוללת, והביא את ישראל לצאת למבצע שינוי כיוון שמטרתו סדר חדש בלבנון, החלשת כוחו של החיזבאללה וסילוקו מדרום לבנון. נסראללה איים להפעיל את מערך הרקטות שלו נגד אוכלוסייה אזרחית בישראל ואף מימש את איומו, דבר שלא הצליח להביא לבלימת המבצע. נסראללה ירד למחתרת עם צמרת החיזבאללה והמשיך לנהל משם את המתקפה הרקטית נגד ישראל, בעוד צה"ל תוקף את תשתית החיזבאללה בלבנון. ממקום מסתורו הצליח נסראללה, חרף מתקפה מסיבית על תשתיותיו, לשלוט על פעולות הארגון ולהעביר לפעיליו הנחיות לשיגור טילים ורקטות, ללחימה, ולהפסקת אש. כמו כן הצליח לשגר ראיונות ונאומים לאמצעי התקשורת באמצעות קלטות וידאו, בהן הוא טוען להבסת האויב הציוני ולניצחון.

לנסראללה יצאו מוניטין של אדם כריזמטי מאוד, מנהיג קשוח, ונואם מוכשר. למרות גילו הצעיר, הוא מצטייר כבעל כוח רב, ומתאפיין בהיותו ריכוזי מאוד. הוא מייחס חשיבות רבה לקשרים טובים עם פטרוניו בטהראן ובדמשק, ונהנה ממנהיגות בלתי־מעורערת בתוך הארגון. בשנים האחרונות, האינתיפאדה הפלסטינית הממושכת והכניסה האמריקאית לעיראק החדירו בו מוטיבציה למנהיגות רחבה יותר, מעבר לזירה המקומית בלבנון.

[עריכה] משפחה

נסראללה נשוי לפאטמה יאסין. בנם הבכור האדי נהרג ב-1997 בידי צה"ל, וגופתו הוחלפה תמורת גופת לוחם השייטת איתמר איליה, שנפל באותה שנה בפעולה בלבנון. להם ארבעה ילדים נוספים: מוחמד ג'וואד, זיינב, מוחמד עלי ומוחמד מהדי.

נסראללה התגורר עם אשתו ושלושה מילדיו, תחת משמר כבד, ברובע דאחיה השיעי של דרום ביירות, הנשלט בידי החיזבאללה. ב-14 ביולי 2006 נהרס ביתם בהתקפת חיל האוויר הישראלי במסגרת מבצע שינוי כיוון, אך בני המשפחה לא היו בו באותה עת.