הר דב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר דב (כתף שיאון או הר הבתרים) הוא שלוחה של הר החרמון בצדו המערבי, המגיע לגובה 1,529 מטר מעל פני הים. ההר קרוי בערבית ג'בל רוס (הר ראשים), ובעברית הוא נקרא על-שם סרן דב רודברג, שנפצע בו בקרב עם מחבלים ב־3 באוגוסט 1970 ונפטר מפצעיו שישה ימים לאחר מכן.
לפי המסורת היהודית, באזור זה הייתה "הברית בין הבתרים" של אברהם אבינו, שבה נאמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית, י"ב).
ההר שולט על אזור נרחב בדרום לבנון, ומאז נסיגת צה"ל מדרום לבנון מהווה סלע מחלוקת בין ישראל לחיזבאללה, שטוענת (בתמיכת סוריה) ששטח זה (הידוע גם כחוות שבעא) הוא חלק מלבנון, ועל ישראל לפנות גם אותו, מכיוון שהיה בשטחה בתקופת המנדט הצרפתי. ישראל, לעומת זאת, טוענת כי מדובר בשטח סורי שנכבש במלחמת ששת הימים יחד עם כל רמת הגולן, ואין לו כל קשר ללבנון.
למרות טענות החיזבאללה, על פי בדיקת האו"ם והחלטה 442, נמצא הר דב בשטחה של מדינת ישראל, ונוגע לסכסוך עם סוריה, ולא עם לבנון. תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 מראה בברור שהשטח שייך לסוריה ולא ללבנון, על אף עדויות שבפועל הריבונות אז הייתה לבנונית, לאחר מלחמת העצמאות שבה סוריה ותפסה את הריבונות על השטח בעוד שממשלת לבנון הגיבה באדישות.
על כן שטח זה מהווה, מאז נסיגת צה"ל מלבנון, עילה לאנשי החיזבאללה לתקוף מפעם לפעם את מוצבי צה"ל שבהר ואת היישובים הסמוכים, ולבצע ניסיונות חדירה וחטיפת חיילים.
התקרית החמורה ביותר התרחשה באוקטובר 2000, ובה נחטפו שלושת חיילי צה"ל מחיל ההנדסה - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד - על ידי חיזבאללה, תוך התעלמות מכוונת של אנשי או"ם מכוח UNIFIL המוצב באזור. רק בשנת 2004 הוחזרו גופותיהם של שלושת החטופים (יחד עם אלחנן טננבאום), לאחר שישראל הסכימה לשחרר תמורתם מאות אסירים בטחוניים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המחלוקת בנוגע לחוות שבעא, באתר "הארץ"
- מפת החלוקה, באתר האו"ם
- ד"ר ראובן ארליך, העלאת סוגיית "חוות שבעא" בטיוטת הצעת ההחלטה הצרפתית־אמריקנית לסיום הלחימה - נתוני רקע ובחינת משמעויות, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור של המרכז למורשת המודיעין
- על משמעותו המדינית של הר דב, באתר אומדיה (כולל מפה של האזור)
- מספר ראיונות עם חברי כנסת בנוגע לסוגיית החזרת הר-דב, רן פרחי, לאתר "אומדיה"
