אירו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
| שם המטבע | אירו, Euro |
| כינוי | בבריטניה-יורו, בגרמניה-אוֹירו, |
| סמל | € |
| קיצור בינ"ל | EUR |
| בשימוש ב | מדינות "גוש האירו": אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת. מ-1 בינואר 2007 - סלובניה מדינות נוספות: אנדורה, מונקו, סן מרינו, |
| תת מטבע | אירו סנט Euro Cent |
| בשימוש מ | ינואר 1999-הצמדה, ינואר 2002-שימוש רשמי |
| ערך ביורו* | 1.00 |
| ערך בדולר אמריקאי* | 1.27 |
| ערך בלירה שטרלינג* | 0.67 |
| ערך בשקל חדש* | 5.57 |
| * נכון ל-15.9.2006 | |
האירו (Euro, מסומן € ולפי תקן ISO 4217 סימנו הבנקאי הוא EUR) הוא המטבע האחיד של שתיים-עשרה מתוך עשרים וחמש המדינות החברות באיחוד האירופי. מדינות אלו מכונות 'גוש האירו'.
תוכן עניינים |
[עריכה] המדינות המשתמשות באירו
המדינות הבאות מהוות את גוש האירו (מכונה גם "מרחב האירו" - "eurozone") ובהן האירו משמש כמטבע היחיד: אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת. כולן חברות באיחוד האירופי.
כן משמש האירו גם כמטבע חוקי במדינות החסות של מדינות "מרחב האירו": גיאנה הצרפתית, ראוניון, סנט פייר ומיקלון, גואדלופ, מרטיניק ומיוט.
בנוסף, האירו הוא המטבע העיקרי של כמה מדינות וטריטוריות שאינן חברות באיחוד האירופי: אנדורה, מונקו, סן מרינו, קריית הוותיקן, מונטנגרו וקוסובו[1].
החברות הותיקות באיחוד האירופי שלא הצטרפו לגוש האירו הן בריטניה, דנמרק ושבדיה, ולא צפוי כי מדינות אלו תצטרפנה בעתיד הקרוב[2].
חברות נוספות באיחוד האירופי שאינן חלק מגוש האירו הן עשר המדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004 (אסטוניה, הונגריה, לטביה, ליטא, מלטה, סלובניה, סלובקיה, פולין, צ'כיה וקפריסין). מדינות אלו התחייבו לאמץ את האירו כשיעמדו בתנאים הכלכליים הנדרשים על פי אמנת מאסטריכט.
ב-11 ביולי 2006 אושרה סופית ההחלטה כי סלובניה תאמץ את האירו ב-1 בינואר 2007 [1].
קפריסין, מלטה ואסטוניה מקוות להצטרף לגוש האירו לקראת 1 בינואר 2008. שאר המצטרפות החדשות צפויות לאמץ את האירו בשלבים מאוחרים יותר.
[עריכה] שם המטבע
השם אירו נגזר מהמילה אירופה, ובכל שפה הוא מבוטא כפי שמבוטאת תחילתה של המילה אירופה. מכיון שצורת הביטוי של המילה אירופה משתנה ממדינה למדינה משתנה בהתאם גם צורת הביטוי של שם המטבע.
בגרמנית מבוטא שם המטבע כאוֹירו, באנגלית מבוטא שם המטבע כ"יורו", בספרדית ואיטלקית כ"אֶאוּרו", וביוונית כ"אֶברוֹ". יחידת המשנה קרויה סנט, וביוונית היא קרויה לפטה (λέπτα). בצרפתית מדוברת קוראים לעיתים לסנט בשם סַנְטִים, על שם מטבע היסטורי. באיטלקית נקרא הסנט בלשון הדיבור צֶ'נְטֶזִימוֹ.
בעברית, השם הרשמי של המטבע, כפי שקבעה האקדמיה ללשון העברית, הוא "אירו" הנגזר מהמילה אירופה. למרות זאת אנשים רבים קוראים למטבע "יורו", כפי שהמטבע נקרא באנגלית.
הקיצור לאירו בכל מדינות אירופה בהן משתמשים באותיות לטיניות הוא EUR, התחילית של המילה אירופה. ביוון, שאיננה משתמשת באלפבית הלטיני, נהוג קיצור שונה.
[עריכה] תיאור המטבע
האירו הינו יחידת המטבע העיקרית. יחידת המשנה הינה סנט. מאה סנטים מהווים אירו אחד.
שטרות האירו אחידים בכל המדינות החברות בגוש האירו, והם מודפסים בערכים של 5, 10, 20, 50, 100, 200, ו-500 אירו. על השטרות מודפסים איורים של גשרים ושערים בדויים, לפי סגנונות אדריכליים שונים, כדי לא לקשר אותם למדינות מסוימות.
מטבעות האירו מוטבעים בערכים של 1 סנט, 2 סנטים [3], 5 סנטים, 10 סנטים, 20 סנטים, 50 סנטים, 1 אירו ו-2 אירו. למטבעות האירו צד אחד המשותף לכל מדינות גוש האירו, ואילו הצד השני שונה ממדינה למדינה ומותאם למורשת המקומית. עם זאת, המטבעות נחשבים הילך חוקי בכל גוש האירו, ללא תלות בהטבעה על הצד הלאומי של המטבע. לשלוש מדינות בגוש האירו שאינן חברות באיחוד (מונקו, סן מרינו וקריית הוותיקן) יש זכות להטביע מטבעות עם צד לאומי משלהן.
על הצד האחורי של המטבעות בערך 2 אירו מטביעות המדינות השונות הטבעות המתחלפות כל שנה ומשמשות לציון אירועים לאומיים מיוחדים. כמו כן מוטבעים מטבעות לאספנים, שאינם מיועדים לשימוש יום-יומי ואינם מהווים הילך חוקי מחוץ למדינה בה הוטבעו.
[עריכה] אחריות מוניטרית
על האירו אחראיים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.
[עריכה] השקת האירו
האירו הושק ב-1 בינואר 1999. באותו יום המטבעות הלאומיים הוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע ובלתי-משתנה, ולמעשה הם הפסיקו להתקיים כמטבעות עצמאיים. יוון צורפה לאירו מאוחר יותר, והדרכמה היוונית הוצמדה לאירו ב-1 בינואר 2001. השימוש במטבעות ובשטרות הלאומיים המשיך להתקיים עד ה-1 בינואר 2002 (המכונה גם "יום ה-€"). ביום זה החל תהליך הוצאת המטבעות והשטרות הלאומיים מהמחזור הכספי והחלפתם במטבעות ובשטרות האירו החדשים, ולאחר תהליך חפיפה של כחודשיים, הפך האירו להיות ההילך החוקי היחיד של גוש האירו.
[עריכה] המטבעות שהוחלפו
| מטבע | קיצור | שער |
|---|---|---|
| שילינג אוסטרי | (ATS) | 13.760300 |
| פרנק בלגי | (BEF) | 40.339900 |
| גילדן הולנדי | (NLG) | 2.203710 |
| מרק פיני | (FIM) | 5.945730 |
| פרנק צרפתי | (FRF) | 6.559570 |
| מרק גרמני | (DEM) | 1.955830 |
| פאונד אירי | (IEP) | 0.787564 |
| לירטה איטלקית | (ITL) | 1936.270000 |
| פרנק לוקסמבורגי | (LUF) | 40.339900 |
| אשקודו פורטוגלי | (PTE) | 200.482000 |
| פזטה ספרדית | (ESP) | 166.386000 |
| טולר סלובני | (SIT) | 239.640000 |
האירו החליף את המטבעות שהיו נהוגים במדינות השונות עד להנהגתו ב-1 בינואר 2002:
שערי ההמרה של המטבעות הישנים לאירו מוצגים בטבלה שמשמאל.
- אוסטריה: שילינג אוסטרי
- איטליה: לירה איטלקית
- אירלנד: לירה אירית
- בלגיה: פרנק בלגי
- גרמניה: מרק גרמני
- הולנד: גילדן
- יוון: דרכמה
- לוקסמבורג: פרנק לוקסמבורגי
- ספרד: פזטה ספרדית
- פורטוגל: אשקודו
- פינלנד: מרק פיני
- צרפת: פרנק צרפתי
ב-1 בינואר 2007 יחליף בסלובניה האירו את הטולר הסלובני.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אירו |
- אתר האירו בתוך אתר הבנק המרכזי האירופי
- אתר האירו בתוך אתר האיחוד האירופי
- אירופה מטילה מטבע
- האירו מגיע - תערוכת צילומים
- Ynet עוברים לאירו
- השער היציג של האירו (ומטבעות נוספים), באתר בנק ישראל
[עריכה] הערות שוליים
- ^ במונקו, סן מרינו והקריית הוותיקן האירו הוא המטבע הרשמי בהסכם עם האיחוד האירופי. לאנדורה אין מטבע רשמי, ועד הופעת האירו השתמשו בה דה פקטו במטבעות המקומיים של ספרד וצרפת, וכיום באירו. במונטנגרו וקוסובו נעשה שימוש דה פקטו במרק הגרמני וכיום באירו.
- ^ בריטניה ודנמרק הצטרפו לאמנת מאסטריכט אחרי שהוסכם כי הן אינם מחוייבות להצטרף לאירו. שבדיה מחוייבת רשמית להצטרף, אך בשל משאל עם שנערך ב-14 בספטמבר 2003 בו התנגדו רוב אזרחיה להצטרפות לאירו היא נמנעת מהצטרפות. ההמנעות מתבטאת בכך שהיא איננה מצטרפת למנגנון החליפין ERM-II, שהוא אחד מהקריטריונים הכלכליים לקבלה לאירו. הקרונה הדנית הייתה צמודה למארק הגרמני, וכעת היא צמודה לאירו, כך שלהמנעותה של דנמרק מהצטרפות לגוש האירו משמעות סמלית בעיקר.
- ^ בפינלנד והולנד לא נעשה שימוש במטבעות 1 ו-2 סנט כיוון שהטיפול בערכים קטנים אלו נחשב ללא כדאי מבחינה כלכלית. אם זאת, גם במדינות אלו המטבעות נחשבים להילך חוקי.
| מטבעות שקדמו לאירו ומטבעות נוספים של האיחוד האירופי |  |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||
