אלזכאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מושגים באסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית |
אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| פלגים משיחיים | תנועות |
| אחמדי זקרי |
סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות |
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
א-זכאה או א-זכאת (בתעתיק מדויק: אלזכאה בערבית: الزكاة) היא אחת מחמשת עמודי האסלאם ("ארכאן אל-אסלאם" أركان الإسلام) - המצוות העיקריות באסלאם. המצווה מחייבת את המוסלמי לתרום מכספו לצדקה. כספי הצדקה מיועדים לנזקקים, כמו אלמנות ויתומים, לצורכי הקהילה המוסלמית, למשל הקמת מסגדים או מוסדות חינוך דתיים, ובעת מלחמה משתמשים בהם גם לרווחת החיילים ולצורך פדיון שבויים.
יש להבחין בין שתי מצוות המכונות "זכאה", הראשונה מחמשת עיקרי האסלאם ובה עוסק עיקר הערך הזה, ואילו האחרת מכונה "זכאת אל-פיטר" (زكاة الفطر). "זכאת אל-פיטר" היא תשלום לצדקה שבו חייב כל משק-בית מוסלמי בכל יום של חודש רמדאן עבור כל נפש בבית. "זכאת אל-פיטר" נועדה לסייע למשפחות נזקקות לקיים את מצוות רמדאן כהלכתן, ולחגוג כראוי את החג עיד אל-פיטר שבסופו. תשלום "זכאת אל-פיטר" מחייב במיוחד משק בית שבו אחד מבני הבית או יותר פטורים מן הצום ברמדאן מסיבה כלשהי. לגביהם, התשלום לצדקה הוא מעין פדיון של הצום.
א-זכאה, כמצווה הכלולה בחמשת עמודי האיסלאם, היא מעין מס המקיים קהילות מוסלמיות דתיות. א-זכאה אמורה להיות המס היחיד המושת על חברי הקהילה המוסלמית, אולם במדינות המוסלמיות המודרניות נהוגים כמובן גם מסים אזרחיים שתפקידם לקיים את מנגנון השלטון האזרחי. במדינות מוסלמיות, השלטון האזרחי אינו מתערב בדרך-כלל בגביית א-זכאה. מקור א-זכאה בתפיסה כי חלק מהחובות הדתיות המוטלות על הקהילה המוסלמית הוא דאגה לנזקקים ולשירותים דתיים וחברתיים כגון: מזון, ביגוד, חינוך, דיור ועוד. בראשית ימי האיסלאם נקבע כי המאמינים ישלמו עבור א-זכאה על כל הרכוש שברשותם ובצורה גלויה. לאחר מכן, לאחר שהבינו כי בכך נוצר לחץ לא בריא על המאמינים, ולאחר שהקהילה גדלה באופן משמעותי, נקבע שיש דברים שעדיף שיהיו נסתרים, על הנותן להחליט על מה לשלם וכמה.
תוכן עניינים |
[עריכה] זכאות לכספי א-זכאת
הזכאים לצדקה נמנים על שמונה קטגוריות:
- עני ("פקיר" فقير)
- מסכן("מסכין" مسكين) [1]
- גובי המס (כלומר, תשלום משכורתם של גובי א-זכאה עצמם)
- מתאסלמים חדשים
- שבוי/עבד המעוניין לפדות את עצמו
- בעלי חובות
- לוחמי ג'יהאד
- הנוסעים בדרכים
[עריכה] צדקה בקוראן
סורת אלבאכרה
פסוק 177: בערבית: אלבר – בעברית: צדקה. "אקאמה אלצלוה ואתא אלזכאת" – חובת המוסלמי אל האלוהים ואל הקהילה. התפילה בין האדם לאלוהיו והצדקה בין האדם לחברו. למרות הכתוב זהו אינו הפסוק העיקרי אליו מפנים בדיונים אודות צדקה.
פסוק הזכאת הוא בסורה 9, 60: בפסוק זה מוגדרים מקבלי הזכאת באופן ברור.
סורה 2 "הפרה" [2]
התייחסות מורחבת לנושא הצדקה.
פסוק 263:- צד מטפורי. אלו אשר מפזרים את הונם "נפקה" = משמעות המילה בערבית היא תשלום המזונות של גבר לאשתו. מדובר על כך שההשקעה בבני אדם מכפילה את עצמה. יש איזון – מי שנותן צפוי שאלוהים יבחר בו להשיב לו כגמולו. כאן טמון הרעיון שמי שנותן, מקבל חזרה כגמולו והגמול לא בהכרח גמול חומרי אלא הכרה במעשה טוב. צבירת מעשים טובים חשובה לאדם לעולם הבא.
פסוק 264 – אין לבוא בתרעומות אל מקבלי הצדקה. השכר יבוא בהמשך בעולם הבא ואין לצפות לגמול מידי. מדובר על מעשים בין בני אדם אך המשמעות עוברת דרך האל. מקבל הצדקה הוא האמצעי של הנותן למלא את חובתו, את המצווה. אלו המוציאים את הונם בדרכו של האל, אל להם לבוא אחר כך ולהוסיף על זה פגיעה והאשמה על אלו שקיבלו, שכרם של הנותנים עם אלוהים. יש פה אמירה חשובה על היחס בין הנותן לבין המקבל. יש כאן הנחייה איך להתנהג – לא להעליב ולהשפיל אנשים עם הנתינה.
פסוק 265 – נתינה עם תרעומת עדיף שלא תינתן. זה ממחיש פעם נוסף את חשיבות יחס הכבוד בין בני האדם.
פסוק 266 – האנשים אשר נותנים עם תרעומת (העלבה) פוסלים למעשה את הנתינה – ויתור על כל הכוח הקשור להונם. יש הכרה בחולשותיהם של בני האדם. זה לא קל לתת בצורה הנכונה, יש דרכים רבות אשר עלולות לפסול את הנתינה.
פסוק 267-8 – יש שימוש במטאפורה חקלאית. נכנס כאן לתמונה הדור הבא. האם האדם רוצה שהוא יגיע לגיל מבוגר והדור הבא יפסיד הכל?
פסוק 269-70 - לתת מהדברים הטובים ולא לתת את העודפים והשאריות. בנוסף, יש כאן הבהרה – הכול ניתן מידי האל.
פסוק 271 - לא לפחד להיות עניים עקב הנתינה. האינסטינקטים שאומרים לאדם להימנע מנתינה הם בעצם קול השטן. יש להתגבר על הקולות הללו ולהבין שאין זה נכון. ככל שבני אדם מצייתים לחובה לתת, כלל לא צריך להיות חשש מפני העוני.
פסוק 272 – מי שקיבל את הדברים תבוא אליו חכמה. כל מי שמקבל את החכמה (שהעוני בא מהשטן) הוא עשיר בחכמה ואלוהים לא נותן את החכמה לכל אחד.
פסוק 273 – אלוהים יודע את כל מעשי בני האדם. מתן בסתר עדיף על מתן בגלוי. נוצרת כאן היררכיה, דרגות של נתינה.
פסוק 274 – האדם צריך לדאוג לעצמו ואחרים לעצמם. אין אחריות על האדם עם חבריו אינם הולכים בדרך הישר. הרעיון הוא מתן מרצון. יש לתת לאלו העסוקים במלחמת אלוהים – הם לא מבקשים צדקה ואין לחשוב אותם לעשירים. מדובר בלוחמי הג'יהאד, כלי הקודש, אולי צופים. אנשים העוסקים בעיסוקים מהם אין להם מספיק הכנסה אך הם לא יוצאים לבקש נדבות. זה מטיל חובה על הנותן לפקוח עיניים ולהכיר את החברה ולא להותיר אנשים בסבלם עקב מחסור.
פסוק 275 - פסוק סיכום וסגירה של שרשרת הפסוקים העוסקים ישירות בצדקה.
הפסוקים הבאים בקוראן מדברים על איסור ההלוואה בריבית – איסור חמור של אלו אשר לא רק לא נותנים צדקה אלא מנצלים את חולשות האחר בכדי לעשות רווח.
סורה 9 "התשובה" חזרה על עניין התפילה והצדקה. הנתינה היא הסמל של האמונה.
פסוק 60: – "אאית אלצדקה" – מכאן נלקחו הקטגוריות של מקבלי הזכאת. המילה בערבית בטקסט היא צדקה ולא זכאת. אין הפרדה ברורה בקוראן בין שני המונחים וההבנה שהתפתחה היא של פרשנים ומפענחי חדית'.
קיימות שמונה קטגוריות של נזקקים: יש את העני המרוד נטול כל רכוש, ויש עני שעובד אך את ביכולתו לכלכל את עצמו ואת משפחתו (working poor). העובד העני הוא אדם שבעיני החוק (במערב אירופה במאות במאות ה-18 -19) יש לו כבוד כי הוא עובד ומגיעה לו עזרה ותמיכה. מי שעובד מוכיח כי יש לו מוסר. לפיכך שתי הקטגוריות הראשונות הם עניים ומסכנים. קטגוריה שלישית – אוספי הזכאת. זאת בכדי למנוע מהם להתפתות ולקחת לעצמם. רביעית – מתאסלמים חדשים. חמישית – פדיון שבויים (עדות לתקופת ניסוח הרעיון). שישית – אלו הרוצים לכסות את חובותיהם. שביעית – הלוחמים למען אלוהים. שמינית – אנשים בדרכים – במערכת אשר בא אדם מזוהה על פי קשריו לשבט ולחמולה כאשר הוא יוצא לדרכים הוא נטול כל הגנה ועזרה וזכאי ליהנות מהצדקה. יש לכך קשר למסורות הכנסת אורחים וטיפול באנשים בדרכים.
[עריכה] תשלום הזכאת
מהחדית' כנגד מי שיכול לתת ולא נתן. יש תיאורים קשים של העונשים אשר יבואו על אלו שלא משלמים את הזכאת. אם רואים שבקוראן יש פירוט על איך לתת ולשלם, קטגוריות המקבלים – אין בקוראן התייחסות כיצד מחשבים זכאת, מי הם המשלמים, איך מחשבים את הזכאת בבקר, במקנה, ובתבואה, על כך, אין כל פירוט. אין בקוראן פרטים ביצועיים, כאן החדית' משלימה את התמונה – מסורות הנביא מאפשרות להפוך את זה למנגנון עובד. בחדית' יש רמת פירוט גבוהה ביותר. אם אין מה לתת, אומר הנביא – צאו לעבוד; ואם עדיין אין מה לתת, ניתן מה שיש. כך הלאה עד נתינת ברכה בתור צדקה. נתינת הברכה מאפשרת לנותן לצאת בכבוד – כך, למרות שאין לי שום דבר חומרי לתת, עדיין יש לי מה להעניק. עשיית הטוב ומניעת הרע, גם זו צדאקה. צדאקה הוא אלמנט המשתלב באלמנטים נוספים בחברה המוסלמית. סוג של אבן יסוד המחבר בין הפריטים בחברה. (צדאקה – רשות; זכאת – חובה).
[עריכה] מתן צדקה
הקוראן והחדית' מדגישים את הכוונה של הנותן. הזכאת לא תקפה אם אין כוונה טהורה ברגע הנתינה של התורם. הכוונה האמיתית היא להתקרב לאלוהים ואם היא לא נמצאת אין תוקף לזכאת ולצדאקה. אבל גם הרצון להתקרב לאלוהים הוא אינטרס אישי, זה אמור לנבוע מאהבה ללא תנאי לאל. הקהילה יוצרת לחצים ומובילה את האדם להתנהגות מסוימת וזה מניע את האנשים לתת צדקה. אל-ע'זאלי מציע לנתק את הנותן מהמקבל בכדי להתמקד בטוהר הכוונות – מתן בסתר או מתן בגלוי לאוספי הזכאת.
[עריכה] המקבלים
כאשר באים לדבר על הצד של המקבלים כביכול סוטים מנושא הצדקה. לא חייבים לדבר על עוני כנושא נפרד הקשור לצדקה. עוני הוא נושא רחב. עוני- לא מושג מוחלט. עוני: poverty מחסור במשהו; מחסור בדברים חיוניים; חוסר יכולת (פיזי, נפשי או חברתי) – לכלכל את עצמו; מושג יחסי; בעיה תלויה זמן ומקום; מפת העוניאינה רק כלכלית אלא גם חברתית. יש תפיסת מינימום – קורת גג להגנה, בגדים להגן על הגוף. האם מדובר גם בכלים ליציאה מתוך המצב – קיומם או העדרם?
יש גם תפיסה של עוני כדבר טוב ורצוי, סממן למעמד עליון יותר (אצל הצופים). החברה המוסלמית מערכיה קבוצות של אנשים שבוחרים לחיות בעוני, מחסור חומרי שמסמל עבורם עושר רוחני. יכולה להיות הגדרה משפטית ,חברתית, כלכלית וכל אחת מהן תהייה שונה.
הגדרה של עוני, של חוסר ישפיע מאוחר יותר על מה נותנים לאותו עני, אדם. המטפלים בעניין של עוני – מטפלים בסימפטומים – מתן אוכל, קורת גג, צדקה. הבחנה בין שני סוגי עוני:
- עוני מבני, חוסר המקיף שכבה שלמה של אנשים (לדוגמה - חסרי הכשרה בעולם שצריך בו הכשרה מינימלית למצוא עבודה). העוני הזה דורש שינוי מבני בכדי לתקן אותו.
- עוני מקרי. עוני שנובע מאירוע מסוים – הצפה, רעידת אדמה, פציעה, אסון או מלחמה. מצב שיש לתקן אותו וניתן לראות את התיקון.
אדם עשיר יכול להיות נזקק ויש הכרה באנשים כאלו בטקסטים היסטוריים "העניים הנבוכים" – בעלי נכסים ירדו מנכסיהם והם מתביישים לבקש סיוע. חברות רבות מכירות בהם כנזקקים בדיוק כמו לעניים ונותנות להם סיוע באותה מידה. זה ניכר גם ביהדות וגם באסלאם כי כאשר מדובר על סיוע לעניים – הסיוע בהתאם למעמד האדם.
[עריכה] ראו גם
- צדקה ביהדות
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיסט, הרעיון הדתי באסלאם.
- מיסט, דת האסלאם.
- מיסט, תולדות הערבים והאסלאם.
- מיסט, צדקה ורווחה בחברות איסלאמיות
[עריכה] הערות
1. ^ פקיר/מסכין - פרשנים מוסלמים רבים התווכחו רבות על ההבדל בין שתי הקטגוריות, מה ההבדל בין השתיים ומי מהם זכאי לסיוע רב יותר. כיום אין פירוש מוסכם למושגים אולם ישנה הבחנה בין שניים:
1 חסר כל, שאינו יכול לעבור יום מבלי סיוע ו-
2 בעל רכוש מועט, דיו לקיימו ליום אחד בלבד.
2. ^חלוקה על פי יוסף יואל ריבלין
