סופיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אסלאם

פורטל אסלאם
מושגים באסלאם
אללה
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל)
אישים מרכזיים
מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות	חגים
מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא	הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין
מבנים	תפקידים דתיים
מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית	מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי
טקסטים וחוקים
קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה
אסכולות השריעה	אסכולות הכלאם
חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית	אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה
פלגים שיעים	פלגי הח'וארג'
אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים	צאפריים אזארקה אבאדיה
פלגים משיחיים	תנועות
אחמדי זקרי	סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות
פלגים אחרים	אמונות קשורות
אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)*	באביזם בהאאים יזידים סיקיות
* = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

הסוּפיות או סוּפיזם (בערבית صوفية, בתעתיק מדויק צופיה) היא זרם איזוטרי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשיה, יותר מאשר על ההלכה עצמה.

הסופיות צמחה בתוך העולם המוסלמי של שלהי המאה השמינית, בקרב קבוצת אנשים קטנה שכונו בשם "אלו הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית". את אלוהים והאמת הם כינו "האהוב", בשל תשוקתם וכמיהתם העזה לאלוהות, והיו ידועים כ"מאהביו של אלוהים". מאוחר יותר קיבלו את הכינוי "סופיים". השערות נפוצות בקשר למקור השם הן:

בגדי הצמר הלבנים שנהגו ללבוש כביטוי לפשטות וחוסר תשומת לב לחיצוניות (צמר = סוּף).
רמיזה לטוהר ליבם (סאפה).
מתוך המילה "סאפווא" – אלו הנבחרים, משמעות המצוטטת פעמים רבות בספרות הסופית.
מתוך "סופה" – שמה של מרפסת גבס נמוכה שהייתה מחוץ למסגדו של מוחמד במדינה, שם ישבו חסידיו של מוחמד.

לפי התפיסה הסופיית, תורתו של מוחמד עוותה על־ידי מלכים ושליטים שהכפיפו את חוקי האיסלאם לצרכיהם והשתמשו בהם לטובתם האישית, על מנת להצדיק את מעשיהם ואורח חייהם. הסופיים, הרואים עצמם כמשמרי המסר הטהור של האיסלאם המקורי, החלו להתגבש כאלטרנטיבה לשחיקה הרבה שעברה הדת הצעירה. קבוצות קטנות של מחפשים אוחדו סביב מורים רוחניים, שבמהלך הזמן הפכו לאחוות ומסדרים שונים, כל מסדר נקרא על שם מייסדו.

תמציתה של הדרך הסופיית היא כניעה לאלוהים באהבה, שוב ושוב, השאיפה לראות בכל אדם, חיה, צמח ודומם את ההתגלמות המוחלטת של אלוהים השורה בכל. הסופים מאמינים שהאלוהות יצרה את העולם כאחדות אחת הפועלת במסגרת של חוקים הרמוניים, של שאיפה לאיזון בין נתינה לקבלה, ומטרת הדרך הסופיית היא לחזק את האחדות של הפרט עם הדרך האלוהית.

הסופיים מאמינים שישנה אותה כמות של דרכים אל האחד, כמספר בני האדם על פני האדמה, וכל אחד ואחד צופן בתוכו את הקריאה לפקוח את עיניו הנסתרות ולבוא, לחזור אל השורש של השורש של מהותו הפנימית. דוגמה לחשיבות שמיחסים הסופיים למציאת הדרך האישית לאלוהים ניתן למצוא בשירו של שייח מוזאפר:

"עזבו הכול ולכו בעקבות האהבה בלבד, הו ליבי,
אנשי מציאות מצייתים לאהבה,
עבורם האהבה עתיקה יותר מכל הידוע לנו,
הם חיפשו את ראשיתה של האהבה,
אך גילו שאין לה ראשית."

תורותיהם וכתביהם של הסופיים מתארים את מסעה של הנשמה מן הנפרדות אל האחדות עם אלוהים, ומציעה קווים מנחים וייעוץ בנתיב מסע זה. הספרות הסופיית מציעה הסברים עשירים ומפורטים להבנת מערכת היחסים שבין האדם לאלוהיו, ומתארת כיצד כמיהה כנה לאלוהים עוזרת להטהרות, ומדגישה כיצד נוכחותו של אלוהים עשויה להתגלות בפנינו גם ברגעים קשים, כשהיא נראית רחוקה מאיתנו ביותר.

ג'לאל א-דין רוּמי הוא המפורסם ביותר מבין המורים הסופיים הרבים, וכתביו המתורגמים לשפות רבות הפכו את הסופיות למוכרת במערב.