צלאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מושגים באסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית |
אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| פלגים משיחיים | תנועות |
| אחמדי זקרי |
סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות |
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
הצלאה (الصلاة, בעברית: תפילה) היא אחד מחמשת עמודי האסלאם.
התפילה והצדקה, לרוב מגיעות יחד, במכתבים אשר כתב מחמד לשבטים השונים ניכר כי שתי מצוות אלו הן חלק אינטגרלי מן ההתאסלמות.
התפילה אמנם מוזכרת בקוראן אך לא כמצוות יסוד (כמו יתר המצוות) אך נחשבת לעליונה במעלה וכמצווה יסודית אשר על כל מוסלמי וכל מתאסלם לקבל על עצמו.
נביאי ישראל המוקדמים כמו כן ישמעאל ובני ביתו מוצגים כמקיימי שתי מצוות אלו, כלומר הן חלק מהדת אשר קדמה למחמד, הן מצוות מן הדת הנצחית. ישנם פסוקים בקוראן המגנים את אלו אשר לא מבצעים מצוות כראוי, אלו הנרפים בתפילתם, אשר אינם מקיימים אותה מתוך אמונה אלא מתוך צביעות, נקראים "מנאפקון" - צבועים, אלמנט הסגידה מפריע להם "סג'וד", הצמדת המצח לקרקע, כאשר הישבן גבוה מן הראש, לדעת המנאפקון זו היא פעולה מבזה , הם אינם מוכנים למחול על גאוותם. סרוב הסגידה מוזכר בקוראן, אנשים אלו יקבלו את ענשם ביום הדין, כאשר ירצו לסגוד בעולם הבא ,לא יוכלו, גבם יתפס וגופם יתאבן - עפ"י הפרשנים.
הקוראן מגן על הסגידה והופך אותה למצב טבעי, גם הצללים סוגדים לאללה, ההשתחוות הופכת לסימן הזיהוי של המאמינים, אשר קשים כלפי האחרים אך רוחמים אחד כלפי השני, הסימן במצחם , מהתפילה ניכר על פניהם ואור מיוחד קורן מהם, פסוק 48 סורה 29 קובע כי סמל זה במצח נקבע עוד טרם האסלאם ומאיר אותם כצדיקים.
הזמנים לתפילות אינם מצוינים באופן ברור בקוראן, כמו כן ניכר כי טרם נתנו 5 התפילות הקיימות היום, מצווה הייתה לקיים שתי תפילות בלבד, תפילות אלו היו: אלפג'ר - תפילת השחרית יש המחליפים אותה בתפילת אלדוחא או בתפילת הלילה - עשאא'. אלעצר - תפילת המנחה.
ככל הנראה התפללו את אלעשאא' ואת תפילת אלעצר. וכאשר נתנה המצווה להתפלל פעמים ביום כבר הייתה נהוגה תפילת אלעשאא'- לילה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חמש התפילות
כל מוסלמי חייב להתפלל חמש תפילות ביום, ואלו הן:
- ט'הר (צהריים, 4 רקעות): מהרגע בו השמש באמצע השמים ומתחילה תנועתה מערבה ועד הרגע בו העצם וצילו שווים באורכם.
- עצר (מנחה, 4 רקעות): מתום תפילת אלט'הר,כלומר, ברגע שהעצם והצל שווים באורכם ועד שאורך הצל הוא כפליים מאורך העצם.
- מע'רב (ערב, 3 רקעות): מעת שקיעת השמש ועד מועד סוף היום (רגע קצר מאוד)
- אעשאא' (לילה, 4 רקעות): מחשיכה מוחלטת ועד תום אשמורת ראשונה של הלילה.
- פג'ר (השחר, 2 רקעות): מעלות השחר ולא יאוחר מזריחת השמש.
הקבלה(קיבלה)(כיון התפילה) היא לכיוון מכה.
מרכיבי התפילה כל תפילה מורכבת מ"רקעות", רקעה היא יחידת תפילה, לכל רקעה מרכיבים שונים:
[עריכה] רקעה ראשונה
- בעמידה "קעאם" אומרים את ה"נייה", נכנסים למצב של אחראם ואומרים "אללה אכבר"
- עדיין בעמידה, "קעאם" קוראים את אלסורה אלפתיחה (הסורה הפותחת).
- מתוכפפים,אך שהידים נוגעות בברכים - "רקוע".
- מתיישרים - "אעתד'אל"
- סוג'וד - סגידה, ירידה לברכיים ונגיעת המצח ברצפה.
- ג'ולוס - חזרה למצב ישיבה.
- סוג'וד נוסף.
כאשר מסיימים עם רקעות התפילה, מברכים ברכות חובה: ה"תשהד" (תשהוד) ברכה על שלום הנביא, עלינו , אוהבינו, אמירת השהאדה וברכות לאללה. נאמר כי לתשהד קדושה מיוחדת, כי הנביא לימד אותה כמו הוא קורא סורה מן הקוראן. אחרי כל זה מותרות ברכות רשות "דעאא'" למעוניינים וגרסה מורחבת של התשהד, מזיזים את הראש ימינה ושמאלה וזה מוציא ואותנו ממצב האחראם.
[עריכה] ההתטהרות לתפילה ווצ'ווא'
לפי המסורת כאשר נתנה מצוות התפילה הגיע המלאך גבריאל אל מחמד, רקע ברגלו על האדמה ומים פרצו החוצה. גבריאל התטהר וכך למד מחמד כיצד להתטהר בעצמו, אח"כ שב לביתו ולמד את חדיג'ה (אשתו הראשונה של מחמד)כיצד לתטהר בעצמה.
בקוראן, ה"ווצ'ווא' אינו מופיע. קיימת סורה מדנית (אשר נכתבה באלמדינה) המספרת על שני מאמינים אשר בקשרו להתפלל ועליהם לרחוץ את פניהם וידיהם עד מרפקיהם, לנגב את ראשם ולרחוץ רגליהם עד הקרסוליים.
ישנם דיונים הלכתים רבים בנוגע למידת ההתטהרות, כמה פעמים צריך, האם טרם כל תפילה, או שפעם אחת ביום זה מספיק? אלו שטענו כי יש צורך טרם כל תפילה הפיצו גרסה שונה של הקוראן. בשיעה יש צורך להתטהר טרם כל תפילה, בסונה אין צורך. ישנם דיונים בנוגע להאם לשטוף, האם מספיק רק לנגב, שאלות בנוגע לטיב המים. בעת מסע למשל אם הנעלים אטומות מספיק, לפי הסונה, ניתן פשוט לנגב את הנעלים, זהו מנהג אשר שיעה שוללת, למעשה היא יצאה נגדו באופן כה מובהק עד כי שי מסורת המספרת כי עאא'שה (אשתו הצעירה והאהובה של הנביא)אמרה כי היא מעדיפה שיכרתו לה את שתי רגליה מאשר לנגב את הנעלים.
ישנן מסורת המשבחות את מבצעי ומקפידי הווצ'ווא', כי זו היא פעולה המטהרת ומשחררת מחטאים. (חטאי הפה ,היד - אזורים אשר שוטפים).
במידה ואין מים בנמצא, ניתן לשטוף באמצעות חול נקי, פעולה זו נקראת "תימם" (תימום). נאמר כי האל אינו רוצה להעיק על מאמיניו רק לטהרם: "כל הארץ נתנה למחמד כמסגד ומקום טהרה".
[עריכה] שורשי מנהג זה
יש המחברים אותו למנהגי הטהרה של היהודים ויש הטוענים כי הוא עוד מתקופה הג'היליה, גם בה נהגו לבצע שטיפות מסוג זה, אך לאו דווקא בהקשר התפילה.
התפילה יכולה להיות אישית, אך בתנאים מסוימים מומלץ לגבר מוסלמי לבצע צלאה בצוותא כשלפניו אימאם. נוסף על התפילות היומיות ישנן תפילות מיוחדות המתבצעות ביום שישי (יום אל-ג'ומעה), עיד אל-פיטר ועיד אל-אצ'חא.
