ח'וארג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אסלאם
פורטל אסלאם
מושגים באסלאם
אללה
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל)
אישים מרכזיים
מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות	חגים
מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא	הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין
מבנים	תפקידים דתיים
מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית	מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי
טקסטים וחוקים
קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה
אסכולות השריעה	אסכולות הכלאם
חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית	אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה
פלגים שיעים	פלגי הח'וארג'
אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים	צאפריים אזארקה אבאדיה
פלגים משיחיים	תנועות
אחמדי זקרי	סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות
פלגים אחרים	אמונות קשורות
אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)*	באביזם בהאאים יזידים סיקיות
* = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

החַ'וָארִג' הם אנשי הכת הקדומה ביותר שפרשה מן האסלאם האורתודוקסי.

[עריכה] רקע

בשנת 657 התייצבו בצִפין, על הגדה המערבית של נהר פרת בצפון עיראק על גבול סוריה, שני צבאות מוסלמים - צבאו של עלי בן אבו טאלבּ, מול צבאו של מֻעאויה בן אבו ספיאן. הח'ליף השלישי של האסלאם, עות'מן אבן עפאן, נרצח שנתיים קודם לכן, והחשד לתכנון הרצח נפל על עלי, שהתמנה תחתיו כח'ליף רביעי. מעאויה שהיה קרוב משפחה של עת'מאן ומשל על סוריה, נשבע לנקום את מות עת'מאן מידי עלי. צבאו של מעאויה היה מאומן הרבה יותר מצבאו הקטן של עלי, אך בכל זאת עלי כמעט שהביס את יריבו. ברגע המכריע, אחד מיועצי מעאויה ייעץ לו להרים טפסי קוראן על רומחיהם. משמעות המעשה הייתה - ההכרעה בידי אלוהים. עלי סירב בתחילה להיכנע לתחבולה זו, אולם אנשיו הפסיקו להילחם. הבוררות התגלתה כמזימה לנשל את עלי מכסאו - הוא נאלץ להתמודד על תואר הח'ליף מול מעאויה, כאילו לא נבחר כבר.

בעקבות מעשה זה, פנו קבוצה של אנשים מצבא עלי ופרשו במחאה על הכניעה לבוררות. הם קראו: "לָא חֻכָּם אִלָא לִלַה" (אין משפט אלא לאלוהים) וטענו שעלי נכנע לבוררות של אדם במקום לשמוע לקול אלוהים ולהמשיך בקרב. הפורשים נקראו חַ'וָארִג' (חַ'רַג' = יצא). הם נקראו גם 'חרוריה' על שם המקום בו חנו לאחר פרישתם - חרורא. שם אחר שנקראו בו הוא 'שראה' מלשון מוֹכר, שמכרו את חייהם למען אללה, וכן הם נקראו 'אהל ציאם וצלאה' (אנשי הצום והתפילה) על החמרתם בקיום מצוות. הח'וארג' דחו כעת את מעאויה ואת עלי ומינו לעצמם ח'ליף משלהם - עבדאללה בן ואהבּ אלראסִבּי. הם מנו כמה אלפים והתיישבו במזרח עיראק ובעיקר בנַהרַוָאן, על גדות החידקל. בשנת 658 יצא נגדם עלי והביסם; בקרב מתו רבים, ביניהם אלרסבי. בשנת 661 נסע עלי למסגד באלכופה ובדרך תקף אותו עבד אלרחמן בן מֻלג'ם, מאנשי הח'וארג', דקר אותו בחרב מורעלת ושם עלי מת.

[עריכה] עקרונות הדת

מבחינה פוליטית, הח'וארג' נטו מהדרך המקובלת באסלאם, דהיינו מינוי ח'ליף מצאצאי מוחמד או מקרוביו. הם דגלו בשיטה ליברלית יותר ועל-פיה כל אדם יכול למלא תפקיד ח'ליף, אפילו הוא עבד כושי, ובתנאי שסגולותיו הדתיות והמוסריות יהיו רמות מעלה ואמונתו תהיה שלמה. ח'ליף שסרח - יודח ויוחלף באחר.

בחייהם הפרטיים היו הח'וארג'ים מחמירים מאוד ולא הסתפקו בקיום חלקי של המצוות. מוסלמי הוא המקיים את כל הקוראן, לדעתם. בניגוד לאסלאם האורתודוקסי, על-פיו מי שחטא אפילו חטא חמור, אינו חדל להיות מוסלמי, אצל הח'וארג' החוטא חטא חמור נחשב כופר ודינו גיהנום לנצח. החמרתם באה לידי ביטוי גם בדרישות המחמירות של כללי הטהרה. לשיטתם מי שדיבר שקר או לשון הרע, מתבטל ממצב הטהרה שהיה בו.

כל מוסלמי שאינו בן כיתתם, כלומר - ח'וארג', הוא כופר. הם הרחיבו את המלחמה נגד הכופרים (ג'יהאד) גם לגבי כלל העדה המוסלמית שאינה ח'וארג'ית. יתרה מזו - הם הוסיפו על חמשת עמודי האסלאם עמוד נוסף והוא הג'יהאד. הח'וארג' התירו להרוג את משפחת הכופרים על הנשים והילדים (אִסתִעראד). היחס הקיצוני שלהם כלפי המוסלמים מהעדות השונות הביא למצב שבו היהודים והנוצרים זכו מהם ליחס טוב מזה שניתן להם באסלאם האורתודוקסי. כך, למשל, עדות יהודי או נוצרי מקובלת עליהם, בניגוד לשיטה האורתודוקסית. פירושם לקוראן הוא מילולי, לכן גנב נידון לכריתת יד (על פי האסלאם האורתודוקסי, יש מגבלות רבות לחוק זה).

מבחינה רעיונית, נטו הח'וארג' לשיטה הפילוסופית של המֻעתַזילה, שדגלה בבחירה חופשית של האדם ושל מעשיו. הם ראו בקוראן ספר נברא ולא מאמר האל שהיה לפני בריאת העולם. פלג קיצוני ביותר מתוכם, שנקרא 'יזידיה', דחה את שליחותו של מוחמד וציפה לנביא נוסף ולקוראן חדש. היו מאנשי הח'וארג' שטענו כי סורה 12 (סורת יוסף) לא נאמרה מפי מוחמד, כיוון שהיא עוסקת במעשי אהבים.

[עריכה] התפתחות הכת

האופי הקיצוני של כת הח'וארג' גרם לפילוגים רבים בתנועה, אולם הזרם העיקרי שקיים עד היום הוא האיבדיה, על שם עבדאללה בן אבאד, מנהיגם. זרם זה הוא מאוד מתון - הם אינם דוחים את שאר המוסלמים ודוחים את הרצח הטוטאלי של משפחות שלמות. מאחר שעל-פי שיטת הח'וארג', כל מוסלמי שווה לאחיו לאמונה, ללא קשר לגזעו (בניגוד לשיטה האומיית, על-פיה הערבים נמצאים מעל שאר הגזעים), הצטרפו אל הח'וארג' מוסלמים רבים בני המואלי (שאינם מהגזע הערבי, כגון הפרסים, התורכים והכושים).

בתקופת השושלת האומיית, נלחמו הח'וארג' בח'ליפים בחרוף נפש. אולם גם לעבאסים היוו הח'וארג' אִיוּם - בשנת 867, הקים יעקוּבּ בן צפאר את שושלת הצפארים במזרח פרס ונאבק בעבאסים. מאוחר יותר, בשנת 869, פרץ מרד העבדים הכושים (הזנג') במזרח אלבצרה. מנהיג המרד היה מצאצאי עלי וכך שילוב של מנהיג משושלת מוחמד, יחד עם מהפכה חברתית, הצליחו להביא להישגים רבים של הח'וארג' בדרום עיראק ובפרס למשך 14 שנה, עד 883. בסופו של דבר, לאחר קרבות קשים, הח'ליף אלמֻעתמִד בן אלמֻתַוַכּל, הכניעם והרס את מבצרם.

השבטים הבֶרבֶרים בצפון אפריקה, הצליחו להקים מדינה ח'וארג'ית מכת האבאדיה בתאהִרת שבמזרח אלג'יריה. מדינה זו התקיימה בין השנים 776 עד 909. הפאטמים היכו אותם והם נסוגו למדבר סהרה.