חג'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא ניסוחים בעייתיים וחוסר דיוק. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מושגים באסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית |
אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| פלגים משיחיים | תנועות |
| אחמדי זקרי |
סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות |
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
החג' (ערבית: حج) הוא העלייה לרגל למכה, והוא הרביעי מבין "חמשת עמודי האיסלאם" באיסלאם הסוני ואחד מאחת עשרה ענפי הדת באיסלאם השיעי. כל מוסלמי בריא בגופו מחוייב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו המשאבים הכספיים הנדרשים. ממשלת ערב הסעודית מוציאה ויזות מיוחדות לזרים לצורך העלייה לרגל, שמתבצעת בחודש המוסלמי דהו אל-היג'ה. אולם, הכניסה לעיר עצמה אסורה על לא-מוסלמים, והעיר כולה נחשבת כאתר קדוש לאסלאם, כל המבצע מצווה זו יותר מפעם אחת , זה "תטווע" - מצוות רשות (כמובן שישנם חוגים הטוענים כי יש לבצעה יותר מפעם אחר ומנגד חוגים הטוענים כי אין לבצעה בכלל, כיון שיש בה אלמנטים אשר נוגדים את הדת האמתית).
אנשים רבים הולכים למכה בקבוצות עם חבריהם או משפחתם, או עם חברים מהמסגד המקומי, על מנת לחסוך בכסף. יש חברות תעופה שמשווקות חבילה מיוחדת למוסלמים הנוסעים למכה. בשל התרבות הסעודית, ומחשש לבטחונן, אסורה על אישה ההגעה למכה ללא ליווי של קרוב משפחה: עליה להיות עם אביה, בעלה או אחיה.
בזמן שהם במכה, על עולי הרגל להכנס למצב של "אחראם", זהו מצב קדושה, על הגברים ללבוש בגד לבן אשר לא נגעו בו החוט והמחט, החלק העליו נקרא "אזאר" והתחתון נקרא "רדאא'", על יד ימין להשאר חשופה וכן על הראש, על מנת שדבר לא יפריד בין המאמין לשמיים. ישנן הסתייגויות ממאכלים מסוימים כמו כן קיים אסור בנוגע ליחסי מין.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביצוע החג'
ברגע שמגיעים אל ה"מקאת" (הנקודה האחרונה לפני מכה, אשר בה חייבים להכנס למצב של "אחראם") אומרים את ה"נייה", היא הכוונה, האם אני מתכוונת לבצע חג' או עמרה (חג' קטן) ומתחילים לומר את ה"תלבייה" :"לפקודתך, לפקודתך אין לך שותף". את התלבייה יש לומר עד אשר רואים את מכה באופק, אז מפסיקים.
[עריכה] במכה מבצעים מספר טכסים:
כשהוא מגיע למכה, העולה לרגל ('חאג'י') מבצע סדרה של פעולות ריטואליות שמסמלות את חייו של הנביא מוחמד, ואת הסולידריות עם המוסלמים בעולם כולו. אלה הם:
- "טוואף", שהוא סיבוב הכעבה ארבע פעמים במהירות, ולאחר מכן שלוש פעמים לאט יותר, נגד כיוון השעון, כל סבוב מתחיל בנשיקת האבן השחורה "רוכן אלאסווד".
- ריצה מהירה שבע פעמים בין הגבעות צפא ומרווה. ריצה זו מסמלת את החיפוש של הגר אחר מים לבנה ישמעאל, לפני שבאר זמזם נתגלתה לה על ידי המלאך גבריאל, ונקראת "סעי".
ריטואלים אלה משלימים את ה"עמרה", המכונה לפעמים "החג' הקטן". כעת, עולה הרגל רשאי לפשוט את האחראם וללבוש את בגדיו הרגילים. אם כי אין זה חלק מהריטואל, רוב עולי הרגל שותים מים מבאר זמזם כשהם מסיימים את העמרה.
לאחר ה"סעי" ממשיכים לכוון הר ערפא, הידוע גם כהר הרחמים וחוזרים לומר את התלביה. ערפא מן השורש ע.ר.פ - ידע, היכן שידעו אחד את השני אדם וחווה בשנית לאחר הגרוש מגן עדן. ולפי מסורת אחרת כיוון ששם ידע לראשונה אברהם כיצד לבצע את הטכסים לאחר שלמדו אותם המלאך גבריאל. יש אשר עוצרים בעיר מנא (מינא) ומתפללים שם במסגד אלח'יף ואם הבוקר ממשיכים לכיוון הר ערפא, ליד הר ערפא יש מישור גדול אשר יכול להכיל אלפים ושם מבצעים את הווקוף במעמד האמאם.
הווקוף כולל: תפילות - מנחה, תפילות רשות, תפילות למחילות חטאים ובסוף האזנה לדרשת האמאם. המסורת מספרת בשבח יום זה, זהו יום נהדר בו משווייץ אללה במאמיניו בפני מלאכיו, והמלאכים מברכים את המאמינים. לא עשית ווקוף לא עשית חג'. לאחר שקיעת השמש (על מנת להמנע מעבודת אלילים וסגידה לשמש) יש לקבל את ה"אג'זה" , אישור מהאמם לנהירה המונית, "אפאצ'ה" הסמלת את תחילת החזרה לכיוון מכה (כמובן שיש עוד עצירות בדרך טרם ההגעה למכה).
העצירה הבאה היא מקום בשם מוזדליפה (בין 9-10 לחודש) משם מתפללים את תפילת הערב ואוספים 70 אבנים בהר קזח (בו הייתה אש תמיד בתקופת הג'היליה), על מנת לרגום את תלי האבנים במנא ביום המחרת. טרם זריחת השמש (שוב להמנע מעבודת אלילים) מתחילים את המסע בואדי לכוון הר ת'ביר, מבצעים "ווקוף" (התפילות) נוסף ורוגמים את שלושת התילים, במשך 4 ימים, סקילה זו מייצגת את סקילת השטן. הראשון והגדול ביותר מציין את המקום בו השטן פיתה את אברהם שלא להקריב את ישמעאל, השני הוא במקום בו הוא פיתה את אשתו של אברהם, הגר, למנוע ממנו את ההקרבה, והשלישי הוא היכן שהוא פיתה את ישמעאל שלא יוקרב. השטן הושב ריקם וננזף בכל שלושת הפעמים, וזריקת האבנים מסמלת את הנזיפה הזו, כל אבן הנזרקת היא כתפילה העולה השמיימה.
הרגימה היא השלב הראשון ליציאה ממצב האחראם למצב של "תחלול" - מצב של חול.
השלב השני ליציאה ממצב האחראם הוא השחיטה - "אל-נחר", העלאת הקורבן, הכבש, לזכר אותו הכבש אשר לבסוף שלח אללה לאברהם שיעקד במקום ישמעאל. ליד תל אלעקבה (התל הגבוה מבין השלושה) עפ"י המסורת יש מסגד בשם מסג'ד אלכבש (במקום שחיטה ניתן לתת כסף לעניים).
והטכס השלישי אשר מעביר אותנו ממצב של קדושה למצב של חול הוא ה"חלק" - התספורת והגילוח אצל הגברים, וגזרת קווצת שיער (סמלית) אצל הנשים, פעולת הנשים נקראת "תקצר" (תקציר). עם ביצוע ה"חלק" מבוטלים כל האסורים מלבד האסור על מין. על פי המסורת ביצע מחמד את ה"חלק": קודם צד ימין ואז צד שמאל.
לאחר הטכס השלישי ישנה עוד יציאה המונית, "אפאצ'ה" לכיוון מכה, שם מבצעים "טוואף" (הקפות סביב הכעבה) נוסף, מתטהרים במי הזמזמם וכך נשלמת היציאה אל ה"תחלול" מן ה"אחראם". אז חוזרים למנא, לימי החגיגה כי החג עדיין לא נגמר (בין 11-13 לחודש), במנא חוזרים מדי יום על רגמת התילים ויש פרושים האומרים כי יש לחזור על שמו של אללה ולאחר הימים במנא חוזרים למכה ומבצעים עקפה נוספת סביב הכעבה, ושוב שותים ממי הזמזם ושוב נוגעים באבן הקדושה (אך יש מסורות אשר מורידות זאת).
ה"עמרה", היא החג' הקטן, ממוקדת לכעבה בלבד וכוללת: כניסה למצב של אחראם, את ה"טוואף" (ההקפות מסביב לכעבה) אח"כ את ה"סעי" (ריצה בין המרווה לצפא) את ה"חלק" (התספורת והתקצר) וסיום האחראם. יש המבצעים את העמרה בזמן שהם מבצעים את החג', זה אפשרי, יש אשר אומרים כי אין לבלבל בין השתיים, חג' עושים כמצוות חובה חובה והעמרה היא "תטווע" - רשות בלבד. יש הטוענים כי שתיהן חובה ולכן מכניסים את העמרה אל תוך החג'. בקדם אסלאם, תקופת הג'היליה, בוצעה העמרה ב - 27 לחודש רג'ב. ישנן מסורות הגורסות כי זהו חטא גדול לבצע עמרה בתוך החג'. ישנן מסורות הגורסות כי זה בסדר לשלב וזה בסדר לא לא לשלב וכי מחמד עשה זאת פעמים, גם עמרה בעת צום הרמצ'אן וגם בחודש רג'ב. השיעים ממליצים לבקר במקום בשם ע'דיר חם - שם לפי המסורת השיעית החריז מחמד על עלי כיורשו.
את ה"חג' הקטן" אפשר לבצע כל השנה, אך את ה"חג' הגדול" יש לבצע בחודש דהו אל-היג'ה. רוב עולי הרגל מבצעים את שני החאג'ים בזמן החאג' הגדול בשל העלות והקושי שבנסיעה למכה. לעולי רגל רבים (במיוחד אלה שמתקשים לנסוע מסיבות כספיות או בריאותיות), העלייה לרגל היא אירוע של פעם בחיים.
רוב עולי הרגל נוסעים לאחר העמרה לעיר מדינה, לבקר במסגד הנביא, שם הוא קבור ליד אבו באכר ועומר, אף שאין זו חובה כחלק מהחג'. לאחר שהוא שוהה לילה או יותר במדינה
[עריכה] היבטים רוחניים של החג'
העלייה לרגל עשוייה לבנות את כל חייו של המוסלמי האדוק. המאמין מחוייב לעלות לרגל לפחות פעם אחת בחייו, אך רק לאחר שכל ענייניו הגשמיים הושלמו כראוי. לפיכך (לפחות אידאלית), כל חייו של המוסלמי מכוונים לקראת מטרה זו; כל חייו הם עלייה לרגל.
העלייה לרגל היא לא סתם ביקור בכעבה, היא ביקור אצל אלוהים, זו היא מצווה אברהמית אשר הלכתית נקבעה בימיו של מחמד. עולה הרגל, ה"חאג'", מכובד מאוד בקהילתו. כבוד זה הוא מניע לחלק מהמאמינים לקיים את החג'. יש מקומות בהם מכנים את מי שחזר מעליה לרגל "חאג'" לשאר ימי חייו.
ישנם מורים איסלאמיים שחושבים כי זהו מניע פסול, מכיוון שהחג' צריך להיות תוצאה של דבקות באל ולא אמצעי למעמד חברתי. תפילת הטאלביה משקפת את ההרגשה הזו. על המאמין להיות מודע לעצמו ולמניעיו לקיום החאג', וכך להשתפר כל הזמן במעשיו. לטקסי החאג' יש השפעה פסיכולוגית עמוקה על מוסלמים המשתתפים בה. העלייה לרגל היא בדרך כלל חוייה עמוקה, ועשויה לשנות את חייו של עולה הרגל באופן מהותי.
[עריכה] מליוני עולי רגל
מכיוון שכיום ישנם בעולם כ־1.3 מיליארד מוסלמים, העיר מכה מוצפת בקהל עצום בזמן העלייה לרגל. בחודש החאג', מגיעים למכה עד 4 מליון עולי רגל. זרם עצום זה מכביד מאוד על העיר, שאינה תמיד מצליחה למנוע צפיפות גדולה, או לספק מקום מגורים לכל האורחים. מצב זה הביא למקרי מוות רבים ולפציעות, בעיקר כתוצאה מרמיסה בשל צפיפות. אלו שמתים במערך הטקסים נחשבים לקדושים שמתו על קידוש שם אללה.
ארגונים רבים אחראים על ארגון וניהול החאג'. ערב הסעודית מיישמת מערכת של רישום, דרכונים וויזות על מנת לשלוט בזרם עולי הרגל. מטרתה של המערכת לעודד ולעזור לאלה שמגיעים בפעם הראשונה למכה, ובמקביל להגביל יותר את אלה שכבר היו שם. יש רבים שמתנגדים למערכת זו, מכיוון שהם רוצים לעלות לרגל מספר פעמים, אך ועדת החאג' טוענת כי אין להם אפשרות אחרת למנוע תאונות וטרגדיות כתוצאה מהצפיפות.
