איגוד הדואר העולמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

איגוד הדואר העולמי (ר"ת UPU, באנגלית Universal Postal Union, בצרפתית Union Postale Universelle) הוא ארגון בינלאומי המתאם את מדיניות הדואר בין המדינות החברות בו ומכאן גם את תנועת הדואר הבינלאומית. כל מדינה חברה מסכימה, בהצטרפותה לאיגוד, למערכת של תנאים לקיום חובותיה במערכת הדואר הבינלאומית. מטה איגוד הדואר הדואר העולמי נמצא בעיר ברן בשווייץ. האיגוד הוא סוכנות של האומות המאוחדות.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 עקרונות הארגון ופעולותיו
3 מדינות חברות
4 יום הדואר העולמי
5 רשימת החברות באיגוד הדואר העולמי ותאריך הצטרפותן
- 5.1 חברות האומות המאוחדות אשר עדיין לא הסדירו את מעמדן באיגוד הדואר העולמי
6 קישורים חיצוניים
7 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

הלוגו של איגוד הדואר העולמי בפסל ברונזה הניצב בברן, שווייץ

לפני יסוד איגוד הדואר העולמי היה על כל מדינה בעולם לכרות אמנה נפרדת עם כל מדינה אחרת אליה רצתה לשגר או לקבל דואר בינלאומי. ביוזמת הממונה על הדואר בארצות הברית, כונס בשנת 1863 כנס דואר בינלאומי בפריז, בהשתתפות 15 מדינות מאירופה ואמריקה. משתתפות הכנס לא הצליחו להגיע להסכמה באשר להסדרי דואר בילאומיים. בשנת 1874, בעקבות הכנס בפריז, ניסח היינריך פון סטפן, בכיר בשירות הדואר הגרמני, קווים מנחים לאיגוד דואר עולמי. להצעתו, כינסה ממשלת שווייץ כנס בינלאומי בעיר ברן, ב-15 בספטמבר, 1874, בהשתתפות 22 מדינות. ביום 9 באוקטובר, 1874 נחתמה אמנת ברן שבה הוחלט על הקמת האיגוד.שמו הראשון של האיגוד היה "איגוד הדואר הכללי". בשנת 1878 שונה שם הארגון ל"איגוד הדואר העולמי". איגוד הדואר העולמי הוא הארגון הבינלאומי השני בהיסטוריה, אחרי איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי שנוסד בשנת 1865. יום היווסדו של האיגוד (9 באוקטובר) נחגג עד היום כ"יום הדואר העולמי".

[עריכה] עקרונות הארגון ופעולותיו

בול אמריקאי לציון 100 שנה לאיגוד הדואר העולמי

איגוד הדואר העולמי קבע כי (1) צריך להיות מחיר אחיד, פחות או יותר, לשליחת מכתב בדואר, בכל מקום בעולם; (2) רשויות הדואר חייבות לתת יחס שווה לדואר בינלאומי ומקומי; (3) כל מדינה צריכה לצבור לזכותה את דמי הדואר שהיא גובה עבור דואר בינלאומי.

אחת מן התוצאות החשובות ביותר של אמנת איגוד הדואר העולמי הייתה שחדל הצורך להדביק על דואר בינלאומי בולים של כל מדינה דרכה הדואר היה צריך לעבור בדרך ליעדו. אמנת איגוד הדואר העולמי קובעת כי כל המדינות החברות יכבדו את בולים של מדינות חברות אחרות, לדברי דואר בינלאומיים בדרכם למענם.

לאחר יסוד האומות המאוחדות, הפך איגוד הדואר העולמי לסוכנות בתוך האומות המאוחדות. בשנת 1969 קבע האיגוד שיטה חדשה לגביית כספים בין מדינות חברות, זאת בהתאם להפרש בין המשקל הכולל של דואר בין המדינות. תשלומים אלה נקראו "גביה סופית". כיוון שהסכם זה השפיע על משלוח ירחונים (הכבדים במשקל ביחס למעטפות מכתבים), איגוד הדואר העולמי קבע שיטת "סף" חדשה, אשר יושמה בשנת 1991.

השיטה החדשה מפרידה בין מחירי מכתבים וירחונים למדינות המקבלות לפחות 150 טון של דואר בשנה. למדינות עם פחות דואר, המחיר הקבוע נשאר כשהיה. ארצות הברית מצידה הגיעה להסכם נפרד ל"גביה סופית" עם שלוש-עשרה מדינות אירופאיות וקנדה, הכולל מחיר נפרד לכל דבר דואר ומחיר לפי משקל.

איגוד הדואר העולמי אף מקיים מערכת של שוברי תשובה בינלאומיים (International Reply Coupons) התקפים בכל המדינות החברות.

[עריכה] מדינות חברות

בשנת 1974 ציין איגוד הדואר העולמי 100 שנה להיווסדו, דואר ישראל ציין את האירוע בבול מיוחד

מדינות החברות באומות המאוחדות יכולות כולן להצטרף לאיגוד הדואר העולמי. 192 חברות האו"ם הן חברות באיגוד, להוציא את המדינות: אנדורה, איי מרשל, מיקרונזיה ופלאו, אשר עדיין לא הסדירו חברותן באיגוד. אף מדינות שאינן חברות באומות המאוחדות יכולות להצטרף לאיגוד הדואר העולמי, זאת במידה ושני-שליש מחברות האיגוד מאשרות את בקשתן. לדוגמה, הותיקן חבר באיגוד הדואר העולמי אף שאיננו חבר באומות המאוחדות (אלא נוכח בדיוניו כמשקיף בלבד).

באיגוד 191 חברות, החברות האחרונות שהצטרפו לאיגוד הן: מזרח טימור, ב-28 בנובמבר, 2003 ומונטנגרו ב-26 ליולי, 2006 וכן המושבות ההולנדיות האנטילים ההולנדיים וארובה כחברה אחת, והטריטוריות הבריטיות מעבר לים כחברה נוספת, שתי האחרונות אינן מדינות עצמאיות.

הרפובליקה הסינית (היום טייוואן) הצטרפה לאיגוד ב-1 במרץ, 1914. לאחר שקמה הרפובליקה העממית של סין , המשיכה הרפובליקה הסינית לייצג את סין באיגוד הדואר העולמי, זאת עד ליום 13 באפריל, 1972, אז החליט האיגוד להכיר ברפובליקה העממית של סין כנציג הסיני החוקי היחיד. לכן, קופוני תשובה בינלאומיים, למשל, אינם תקפים בטייואן. דואר הנשלח ל"רפובליקה של סין", כאשר יעדו הוא טייואן, עלול להתעכב ולעבור בדרכו ברפובליקה העממית של סין.

מדינות נוספות שאינן מוכרות באיגוד, כגון סומלילנד, סילנד והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין חייבות להעביר את הדואר הבינלאומי שלהן דרך מדינות החברות באיגוד, כיוון שאיגוד הדואר העולמי לא מסכים לשגר את הדואר ישירות ליעדו (הדואר מסילנד עובר דרך בריטניה, הדואר מצפון קפריסין דרך תורכיה והדואר מסומלילנד דרך אתיופיה).

ישראל הצטרפה כחברה לאיגוד הדואר העולמי ב-24 בדצמבר, 1949.

הניהול השוטף של האיגוד נעשה בידי מועצה מנהלת בה חברים נציגים מ-41 מדינות, הנבחרים בקונגרס העולמי של האיגוד. בראש המועצה עומד המנהל הכללי של האיגוד. בשנת 2006 מכהן בתפקיד מר אדוארד דיין.

[עריכה] יום הדואר העולמי

כרזת יום הדואר העולמי לשנים 2005-2006

בעת הקונגרס של איגוד הדואר העולמי, בשנת 1969 בטוקיו, יפן, הוחלט כי מדי שנה תציינה החברות באיגוד את "יום הדואר העולמי", ביום 9 באוקטובר, הוא יום היווסדו של האיגוד. שירותי הדואר במדינות רבות בעולם, מנצלות את יום הדואר העולמי לציון הופעת בולים וכן שירותי דואר חדישים. במדינות רבות בעולם מאורגנות תערוכות בולים ביום זה. איגוד הדואר העולמי, בשיתוף פעולה עם אונסקו מארגן מדי שנה, מזה שלושים וחמש שנים, תחרות כתיבת מכתבים בינלאומית לבני נוער. ברבות מן הארצות בהן מתקיימת התחרות מוכרזים הזוכים בה ב-9 באוקטובר. נושא תחרות הכתיבה בשנת 2006 היה: "דמיין שאתה חית בר שאזור מחייתה נמצא בסכנה בגלל שינויים סביבתיים או אקלימיים. כתוב מכתב לאזרחי העולם והסבר להם כיצד הם יכולים לעזור לך לשרוד."^[1]

[עריכה] רשימת החברות באיגוד הדואר העולמי ותאריך הצטרפותן

אוגנדה - 13 בפברואר 1964
אורוגוואי - 1 ביולי 1880
אוזבקיסטן - 24 בפברואר 1994
אוסטריה - 1 ביולי 1875
אוסטרליה - 1 באוקטובר 1907
- האי נורפוק
אוקראינה - 13 במאי 1947
אזרבייג'ן - 1 באפריל 1993
איחוד האמירויות הערביות – 30 במרץ 1973
איטליה - 1 ביולי 1875
אינדונזיה - 1 במאי 1877
איסלנד - 15 בנובמבר 1919
איראן (רפובליקה איסלמית) - 1 בספטמבר 1877
אירלנד - 6 בספטמבר 1929
אלבניה - 1 במרץ 1922
אלג'יריה - 1 באוקטובר 1907
אל סלבדור - 1 באפריל 1879
אנגולה - 1 במרץ 1977
אנטיגואה וברבודה - 20 ביוני 1994
אסטוניה - 7 ביולי 1922; 30 באפריל 1992
אפגניסטן - 1 באפריל 1928
אקוודור - 1 ביולי 1880
ארגנטינה - 1 באפריל 1878
אריתריאה - 19 באוגוסט 1993
ארמניה - 14 באוקטובר 1992
ארצות הברית - 1 ביולי 1875
טריטוריות של ארצות הברית תחת חוקת האיגוד על פי סעיף 23 לחוקה
- גואם
- פורטו ריקו
- סמואה האמריקנית
- איי הבתולה של ארצות הברית
טריטוריות המוחזקות בנאמנות על ידי ארצות הברית באיי האוקינוס השקט (איי מריאנה כולל סייפן וטיניאן, אבל לא כולל את גואם)
אתיופיה - 1 בנובמבר 1908

בהאמה - 24 באפריל 1974
בהוטן - 7 במרץ 1969
בוטסואנה - 12 בינואר 1968
בולגריה (רפובליקה) - 15 בינואר 1985
בולגריה - 1 ביולי 1879
בוליביה - 1 באפריל 1886
בוסניה והרצגובינה - 1 ביולי, 1892; 26 בינואר 1993
בורונדי - 6 באפריל 1963
בורקינה פאסו - 29 במרץ 1963
בחריין - 21 בדצמבר 1973
בלארוס - 13 במאי 1947
בלגיה - 1 ביולי 1875
אנטיגואה וברבודה - 1 באוקטובר 1982
בנגלדש - 7 בפברואר 1973
בנין - 27 באפריל 1961
ברבדוס - 1 בנובמבר 1967
בריטניה - 1 ביולי 1875
טריטוריות מעבר לים (בריטניה וצפון אירלנד) - 1 באפריל 1877
- אנגווילה
- ברמודה
- הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי
- איי הבתולה הבריטיים
- איי קיימן
- איי פוקלנד
- גיברלטר
- מונטסראט
- איי פיטקרן, הנדרסון, דוסי ואונו
- איי דרום ג'ורג'יה ואיי דרום סנדוויץ'
- סנט הלנה
- סנט הלנה (חסות) (איים)
  - אסנשן (אי)
  - טריסטן דה קונה
- איי טורקס וקאיקוס
ברזיל - 1 ביולי 1877

האיטי - 1 ביולי 1881
הודו - 1 ביולי 1876
הולנד - 1 ביולי 1875
האנטילים ההולנדיים וארובה - 1 ביולי 1875^[2]
- ארובה
- האנטילים ההולנדיים
הונדורס - 1 באפריל 1879
הונגריה - 1 ביולי 1875

חוף השנהב - 23 במאי 1961

נאורו - 17 באפריל 1969
נורבגיה - 1 ביולי 1975
ניו זילנד כולל שטח חסות רוס - 1 באוקטובר 1907
ניגריה - 10 ביולי 1961
ניז'ר - 12 ביוני 1961
ניקרגואה - 1 במאי 1882
נמיביה - 30 באפריל 1992
נפאל - 11 באוקטובר 1956

צ'אד - 23 ביוני 1961
צ'ילה - 1 באפריל 1881
צ'כיה - 18 במאי 1920; 18 במרץ 1993
צרפת - 1 בינואר 1876
שלוחות צרפת מעבר לים
- גיאנה הצרפתית
- גואדלופ כולל סנט ברטולומאו וסנט מרטין
- מרטיניק
- ריוניון
- הקהילה הטריטוריאלית של מיוט
- הקהילה הטריטוריאלית של סנט פייר ומיקולון
טריטוריות הבאות תחת חסות האיחוד מכוח סעיף 23 לחוקת האיגוד
- פולינזיה הצרפתית
- הטריטוריות הצרפתיות הדרומיות ובאנטארקטיקה (איי סנט פול ואמסטרדם, איי קרוזט, איי קרגולן, טרה אנדלי)
- קלדוניה החדשה
- איים מפוזרים באוקינוס ההודי בסה דה אינדיה, האי אירופה, חואן דה נובה, איי גלוריאוסו, טרומלין
- איי ווליס ופוטונה