הרפובליקה הדומיניקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה הדומיניקנית היא רפובליקה דוברת ספרדית. הרפובליקה הדומיניקנית שוכנת בחלק המזרחי של האי אספניולה באנטליים הגדולים שבאיי הודו המערבית. היא תופסת כשני שלישים משטח האי (בחלקו המערבי שוכנת האיטי). זוהי ארץ הררית ברובה, המתרוממת עד מעל ל-3,000 מטר יותר מבכל אי אחר באיי ההודו המערבית. ההרים מכוסים יערות-עד עבותים. בין רכסיהם מפרידים עמקים פוריים המאוכלסים בצפיפות. לאורך החופים משתרעים מישורים. האקלים טרופי וחום שורר בכל ימות השנה. רוחות הפסט מביאות עימן משקעים מרובים, בעיקר לצפון המדינה.

המדינה הייתה היחידה מבין 32 מדינות שהשתתפו בועידת אוויאן שהסכימה לקלוט לשטחה כ-100 אלף יהודים פליטים מגרמניה. מאז ועד היום שומרת המדינה על מדיניות פרו-ישראלית, ועומדת לצד ישראל בהצבעותיה באו"ם.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 הגעתם של האירופאים 1.2 המאה ה-20 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 5 דמוגרפיה 5.1 היהודים ברפובליקה הדומיניקנית 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הרפובליקה הדומיניקנית

המדינה הדומיניקנית הייתה מדינת חסות של מדינות רבות, ביניהן ספרד, צרפת, האיטי, ספרד שוב, ארצות הברית (פעמיים). אלו התחלפו בשלטון על הטריטוריה הדומיניקנית, וכל זאת בזמן שהמקומיים ניסו להשיג עצמאות ואוטונומיה עצמית. בתחילה יישבו את האי על ידי שבט הטאינו, תת-שבט של האראוואק. טאינו פירושו "הטוב" בשפה המקומית.

[עריכה] הגעתם של האירופאים

באוקטובר 1492, מעצמות אירופה הקולוניאליות הגיעו לאזור, ובני שבט הטאינו המקומיים האמינו כי ליצורים הללו שהגיעו מבעד לאופק, יש יכולות על טבעיות, ולכן ערכו לכבודם מסיבה גדולה ורחשו להם כבוד רב. החברה הזו, הייתה שונה לחלוטין בתרבותה מן התרבות האירופית. אחד הדברים שעניינו יותר מכל את המקומיים היה כמות שכבות הלבוש הגדולה עימה התכסו האירופאים. לכן, החליטו לקרוא להם "גואמיקינה" (בשפה המקומית: הלבושים/המכוסים). גואקאנגריקס, מנהיג השבט אשר אירח את קולומבוס ואנשיו, התייחס אליהם באדיבות רבה וסיפק להם כל מה שדרשו.

[עריכה] המאה ה-20

במאה ה-20 חזרו ונשנו התערבויותיה של ארצות הברית בעניינים המקומיים של הרפובליקה. הסיבה המרכזית לכך היא מיקומה של הרפובליקה הדומיניקנית ממש במרכז הים הקריבי. במהלך מלחמות העולם מדינות הציר (במלחמת העולם הראשונה: מעצמות המרכז) השתמשו באי כמקום חנייה של הצוללות הגרמניות, שם תכננו את המתקפות שלהן על צפון יבשת אמריקה. במהלך המלחמה הקרה, אידאולוגיות קומוניסטיות וקפיטליסטיות התנגשו בחוזקה על האי. מלבד תמיכתה הזמנית של ארצות הברית לרודנותו של טרוחיו (1930-1961) (אף על פי שזו התמוגגה מעצמה במהלך שנות שלטונו האחרונות). דוגמה ידועה לשמצה של ההתערבות האמריקנית הייתה ב-1965, כאשר כוחות אמריקנים פלשו לאי באמצע מלחמת האזרים הדומיניקנית, אשר פרצה בעקבות נסיון להשיב את הנשיא הראשון שנבחר באופן דמוקרטי ברפובליקה, חואן בוש (הוא הודח מהשלטון בהפיכה של קיצונים ימיניים ב-1963). הפלישה האמריקנית למעשה הבטיחה שממשלתו החוקתית של בוש לא תחזור לשלוט ברפובליקה. ממשלתו של ג'ונסון, נשיא אמריקה דאז, הצדיקה את הפלישה בטענה כי בכירים בממשל חואן בוש היו קומוניסטים פרו-קובנים.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של הרפובליקה הדומיניקנית

ברפובליקה הדומיניקנית נהוגה שיטת ממשל של דמוקרטיה ייצוגית, וכן קיים עיקרון הפרדת רשויות- הסמכויות מחולקות בין 3 רשויות עצמאיות: הרשות המבצעת, הרשות השופטת והרשות המחוקקת. לנשיא הסמכות למנות את חברי הממשלה, להוציא לפועל חוקים שנחקקו על ידי הרשות המחוקקת, וכן הוא הרמטכ"ל של כוחות הצבא. הנשיא וסגנו מציגים מועמדות לבחירות יחדיו, ונבחרים בבחירות ישירות לתקופת כהונה של 4 שנים.
הרשות המחוקקת נחלקת ל-2 חלקים: הבית העליון- הסנאט (32 צירים), והבית התחתון- בית הנבחרים (150 צירים). הבחירות לנשיאות נערכות בשנים שמספריהן מתחלקים ב-4 ללא שארית. הבחירות לקונגרס והבחירות המוניציפליות, לעומת זאת, נערכות בשנים שמספריהן מתחלקים ב-2, אך לא ב-4.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת הרפובליקה הדומיניקנית

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של הרפובליקה הדומיניקנית

בירת הרפובליקה הדומיניקנית היא סנטו דומינגו, בה מתגוררים למעלה מ-2.5 מיליון תושבים. העיר השנייה בגודלה היא סנטיאגו דה לוס קבלרוס, או בשמה המקוצר והנפוץ יותר סנטיאגו ובה שוכנים כ-836 אלף תושבים. הערים הגדולות אחריהן הן (לפי הסדר) סן-פדרו, לה וגה, וסן פרנסיסקו. במדינה 3 רכסי הרים עיקריים. הרכס המרכזי נקרא בשם הרי המרכז (בספרדית: קורדיירה סנטרל) אשר מתחילים בהאיטי, משתרעים עד למרכז האי ומסתיימים בדרומו. עליהם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר בשרשרת איי הודו המערבית: פיקו-דוארטה (3,175 מ' מעל לפני הים). רכס נוסף הוא ההרים הצפוניים (בספרדית: קורדיירה ספטנטריונל), ואלו מקבילים להרי המרכז. בנוסף, הם חוצצים בין עמק הסיבאו למישורי חופי האוקיינוס האטלנטי. הםסגה הגבוהה ביותר ברכס זה היא פיקו דייגו דה אוקמפו. הרכס המרכזי האחרון הוא רכס הרי המזרח, והוא הרכס הנמוך והקצר מבין השלושה. ברפובליקה לא חסרים מים, והיא שופעת בנהרות ואגמים, לדוגמה נהר הסוקו, היגואמו, רומנה, יאק-דל-נורטה, יאק-דל-סור, יונה, יומה ועוד רבים אחרים.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של הרפובליקה הדומיניקנית

מוצאם של רוב הדומיניקנים הוא מוצא מעורב- רובם אירופאים אפריקאים. 11% מהדומיניקנים הם בעיקר משושלת אפריקנית, כולל מהגרים איטיים רבים וצאצאיהם. 16% הם ממוצא ספרדי או אירופי אחר. אחרים ממוצא אסיתי, בעיקר סיני. בנוסף ישנם ממוצא מזרח תיכוני, בעיקר ערבים. התרבות הדומיניקנית הושפעה רבות מתרבות אמריקה הלטינית, אפריקה, האיים האנטילים וארצות הברית.

מתחילת שנות ה-60, בעיות ומצוקות כלכליות הובילו להגירה מסיבית של דומיניקנים לארצות הברית, בעיקר לערים הגדולות בחוף המזרחי. בניו-יורק עצמה יש אזורים בהם יש כל כך הרבה דומיניקנים, עד כי נהוג להשוות את האזורים לרפובליקה הדומיניקנית עצמה. כתוצאה מכך, דומיניקנים היא אחת מהקבוצות הגדולות של מהגרים מאמריקה הלטינית לארצות הברית.

[עריכה] היהודים ברפובליקה הדומיניקנית

ערך מורחב – יהדות האיים הקריביים

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרפובליקה הדומיניקנית