גשם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גשם הוא סוג של משקע. גשם נוצר מהתלכדות הטיפות המזעריות אשר נמצאות בעננים לטיפה אחת גדולה יותר שמספיק כבדה כדי ליפול ארצה. לא כל טיפת גשם מסיימת את מסעה בקרקע - לפעמים היא מתאדה טרם הגעתה לקרקע. תופעה זו נקראת וירגה.

הגשם משחק תפקיד חשוב במחזור המים שבו לחות מתאדה מן האוקיינוסים והימים, מתעבה ויוצרת עננים, נופלת חזרה לכדור הארץ כמשקעים, ולבסוף חוזרת לאוקיינוסים ולימים דרך נהרות ונחלים ומתחילה את המחזור מחדש.

[עריכה] תהליך היווצרות הגשם

כדי שייוצר מטר גשם צריכים להתקיים השלבים הבאים:

שלב האידוי - שכבות האוויר הקרובות לקרקע מתמלאות אדי מים.
שלב העילוי – שכבות האויר רוויות הלחות עולות לגובה העננים.
שלב העיבוי – כתוצאה מעליית האויר מעלה, האוויר מתקרר דבר שגורם לעיבוי אדי המים וליצירת עננים.
שלב האיחוי – אויר זז בתוך ענן וגורם לטיפות מים קטנטנות להתלכד אל טיפות אחרות עד אשר טיפות המים נעשות גדולות וכבדות מספיק כדי שיוכלו לרדת מן הענן ואז נוצר הגשם.

כדי שטיפת מים תעזוב את הענן ויתחיל לרדת גשם, הטיפה צריכה להיות בגודל מינימלי של 1 מ"מ. מהירות נפילת הטיפות יכולה להגיע עד למהירות של 7.6 מטר בשניה. בהתחלה הטיפות גדלות על ידי איסוף הלחות עד שהן מגיעות לגודל של כ-20 אלפיות המילימטר. אמנם, זוהי לא הדרך היחידה בא נוצרת הטיפה, אם זהו היה התהליך היחידי, כדי שתווצר טיפה אחת היו עוברים ימים. כאשר טיפות מזעריות נוצרות הן מתנגשות בינן ובין עצמן בענן ויוצרות טיפה גדולה יותר. הטיפה הזו מתחילה ליפול כלפי מעלה והיא "אוספת" איתה טיפות נוספות, אשר יוצרת טיפה גדולה יותר וגדולה יותר.

גודל הטיפות הענן תלוי במהירות הזרמיים האנכיים בענן. ככל שהזרמים מהירים יותר, כך גודל הטיפות גדול יותר, שכן ישנן יותר התנגשויות עם טיפות מזעריות. כשגודל טיפות המים מתגבר על עוצמת הרוחות האנכיות, והן מתחילות ליפול אל הקרקע. ענני ערימה מורידים לרוב גשמים עוצמתיים המורכבים מטיפות בגודל של מילימטר עד חמישה מטר. זאת בניגוד לגשמים חלשים הבאים מעננים שכבתיים שגודל הטיפות בהם הוא קטן. בעננים שכבתיים הזרמים האנכיים חלשים יחסית, ולכן הטיפות קטנות ונופלות לאט.

לעתים, טיפות גשם הנוצרות בענן אינן פוגעות בקרקע. כאשר הלחות היחסית מתחת לענן, הטיפות הנוצרות ומתחילות ליפול מתאדות מיד, כל קצב הנפילה שלהן מואט אך לבסוף אינן מגיעות אל הקרקע. מתחת לעננים האלה ניתן לראות את פסי הגשם הכהים אשר אינם מגיעים אל הקרקע. תופעה זו נקראת "וירגה". תופעת הוירגה קוראת גם בענני צירוס הגבוהים, טיפות המים והקרח מתחילות ליפול, אך הן מתאדות לפני הגיען לקרקע.

את כמות הגשם שיורדת במקום מסוים מודדים באמצעות מד גשם והיא מובעת באמצעות גובה המים שהתאספו במיכל שטוח במילימטרים.

בציורים רבים ניתן לראות טיפות גשם בצורת דמעה, אך בדרך כלל טיפות קטנות של גשם הן כדוריות עיגוליות או אליפטיות לחלוטין. טיפות גדולות יותר מקבלות צורה שטוחה יותר.

[עריכה] הגשם בישראל

בישראל יורדת כמות גשם קטנה, יחסית. כדי להגדיל את כמות המשקעים נוקטת מדינת ישראל בטכניקה של "זריעת עננים”. באמצעות שימוש בתנורים ובמטוסים מזרימים לאוויר תערובת של יודיד הכסף ואצטון. תערובת זו מדמה באופן מלאכותי את פעולתה של זריעת מולקולת קרח בענן, פעולה שמזרזת את יצירתן של מולקולות נוספות תהליך שמוביל בסופו של דבר לירידת גשם.

ישראל מאופיינת בעצירת גשמים במהלך עונה יבשה - עונת הקיץ. לכן ניתנו בעברית שמות מיוחדים לגשם הראשון (יורה) ולגשם האחרון (מלקוש).