תיאטרון גשר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיאטרון גשר הוא תיאטרון ישראלי-רוסי דו-לשוני מיסודו של הבמאי יבגני אריה.
"גשר" נוסד בישראל בשנת 1991, בתמיכתם של משרד החינוך והתרבות, הסוכנות היהודית, עיריית תל אביב-יפו, קרן תל אביב לפיתוח והפורום הציוני. התיאטרון, המורכב ברובו מעולים חדשים מרוסיה, הוקם על ידי יבגני אריה, מי שהיה במאי תיאטרון מצליח ובעל מוניטין במוסקבה, המשמש כמנהלו האמנותי עד היום הזה.
תיאטרון "גשר" התגבש עם השנים והפך לאנסמבל תיאטרוני קבוע בניהולו האמנותי של אריה, אשר ביים את רוב הצגות התיאטרון. "גשר" נחשב היום כאחד התיאטרונים הדו-לשוניים הבודדים בעולם, המעלה את הצגותיו עם אותו צוות שחקנים בעברית וברוסית לסרוגין. מרבית הצגותיו המועלות כיום הן בעברית כחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. את איכותו הייחודית של התיאטרון ניתן לייחס לתפישתו האמנותית המשלבת את מבנה התיאטרון הרוסי המסורתי, יחד עם גישה מקורית חדשנית.
ההפקה הראשונה של התיאטרון, "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" מאת טום סטופארד, הועלתה באפריל 1991, מיד בתום מלחמת המפרץ. ההצגה נבחרה לייצג את התיאטרון הישראלי בניו-יורק, בינואר 1992.
ב–1993, לאחר שנתיים של פעילות, הכיר הממסד רשמית ב"גשר" והעניק לו מעמד של תיאטרון ציבורי.
באפריל 1993, חנך "גשר" את ביתו הראשון ביפו העתיקה.
ביוני 1995 התמנה אורי לוי, לשעבר שחקן הקאמרי והמנהל האדמיניסטרטיבי, למנכ"ל "גשר".
בפברואר 1996 העלה "גשר" את "כפר", מחזה מקורי של יהושע סובול. המחזה עסק ביישוב ארץ ישראלי קטן בסוף מלחמת העולם השניה ולפני קום המדינה. באפריל 1997 קטף "גשר" את חמשת הפרסים החשובים של פרס התיאטרון הישראלי על ההצגה וערך עמה סיבוב הופעות ברחבי העולם, כמו עם שאר הצגותיו המובחרות.
ב–1998 הוקמה קבוצת "גשר – 2", סדנה של שחקנים ישראלים צעירים שהצטרפו כעתודה לתיאטרון, להתפתחות טבעית בתהליך הקליטה של "גשר" בנוף התיאטרון הישראלי. באותה השנה עבר התיאטרון למשכנו הקבוע באולם נגה ביפו.
הצגות התיאטרון זכו עם השנים לשבחים רבים מצד המבקרים והוא ביסס את מעמדו כאחד מעמודי התווך של התיאטרון הישראלי המודרני. קבוצת "גשר" מרבה להופיע בחו"ל ומשתתפת דרך קבע בפסטיבלי תיאטרון ברחבי העולם.
עם ההצגות שהועלו על בימת התיאטרון ברבות השנים ניתן למנות את: "אדם בן כלב" המבוססת על ספרו של יורם קניוק, "מזימה ואהבה", "השטן במוסקבה", "מדמואזל ז'ולי", "העבד" ו-"שושה" על פי יצירותיו של יצחק בשביס-זינגר, "אופרה בגרוש" מאת ברטולד ברכט, הקלאסיקות "מדיאה", ו-"טרטיף" מאת מולייר ו"מומיק" המבוססת על רב-המכר של דוד גרוסמן "עיין ערך אהבה".
