פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
Пётр Ильи́ч Чайко́вский |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (רוסית: Пётр Ильи́ч Чайко́вский, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ) מגדולי המלחינים של רוסיה.
נולד ב־7 במאי 1840 בעיירה ווטקינסק (Votkinsk), שנמצאת למרגלות הרי אורל שברוסיה למשפחה מן המעמד הבינוני. בגיל 5 החל ללמוד לנגן בפסנתר, ולמרות כישרונו בכלי זה הלך ללמוד משפטים במצוות המשפחה. עם סיום הלימודים החל לעבוד במשרד המשפטים הרוסי, אולם התשוקה למוזיקה הניעה אותו בגיל 23 להתפטר מעבודתו ולהתחיל את לימודיו בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג. תחת הדרכתו של המלחין אנטון רובינשטיין למד הלחנה והפך במהרה לאחד מתלמידיו המצטיינים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת הדרך
עם סיום לימודיו בשנת 1865 עבר לעבוד בתור מורה בקונסרבטוריון החדש שהקים הפסנתרן ניקולאי רובינשטיין (אחיו של אנטון) במוסקבה, שם הלחין את יצירותיו הרציניות הראשונות, כמו הסימפוניה הראשונה "חלומות החורף" ואת האופרה הראשונה שלו "וויוודה". בעת שהותו שם הוא הכיר גם את המלחינים רימסקי-קורסקוב ובאלאקירב שהובילו אסכולה של מוזיקה רוסית מקורית ודגלו בניתוק מן ההשפעות המוזיקליות הגרמניות־אוסטריות, שלטענתם, סגנון הכתיבה של צ'ייקובסקי השתייך אליהן (אכן המוזיקה של צ'ייקובסקי שייכת באופן כללית לאסכולה הזאת, הוא העריץ במיוחד את מוצרט, שאותו הוא כינה "ישו של המוזיקה", ואת שומאן, שעם המוזיקה שלו הוא גדל. הוא גם הושפע מאוד ממלחינים צרפתיים כמו ביזה ואופנבך, אולם אפשר בהחלט לומר שלצ'ייקובסקי סגנון אישי מיוחד עם מאפיינים רוסיים גם אם המוזיקה שלו איננה לאומית או שורשית בצורה עמוקה כמו יצירותיהם של בורודין, מוסורגסקי, גלינקה ורימסקי־קורסקוב. בתגובה לטענות של רימסקי־קורסקוב ובאלאקירב, צ'ייקובסקי הלחין את הסימפוניה השנייה שלו המכונה "הרוסית הקטנה", המשופעת בלחנים עממיים רוסיים ואוקראיניים. במקביל, כדי להגדיל את הכנסותיו, הוא החל לעבוד כמבקר מוזיקה בעיתון מקומי.
[עריכה] התפתחותו המוזיקלית
בשנת 1875 הלחין צ'ייקובסקי את הקונצ'רטו הראשון שלו לפסנתר, הקונצ'רטו בסי במול מינור שאותו הקדיש לפסנתרן והמנצח הגרמני הנס גווידו פון בילוב (Hans Guido von Bülow), שביצע את הבכורה של הקונצ'רטו בסיור שלו באמריקה. עד היום הקונצ'רטו הזה נחשב אחת היצירות הפופולריות ביותר שנכתבו לפסנתר ולתזמורת. הפרסום וההצלחה של היצירה הזאת משך את תשומת לבם של אנשים רבים, ביניהם אלמנה עשירה בשם נאדייז'דה פון מק, שהחליטה להעניק לצ'ייקובסקי תמיכה שנתית בסך 6,000 רובל כדי שיוכל להקדיש את עצמו להלחנה בלבד; התנאי היחיד של האלמנה פון מק הייתה שהם לעולם לא ייפגשו פנים אל פנים. ואכן, הקשר ביניהם, שנמשך 14 שנה, התבצע דרך מכתבים בלבד והם מעולם לא נפגשו (למעט שני מפגשים מקריים שבהם התעלמו זה מזו). הקשר ביניהם, אף שהתנהל דרך מכתבים, היה הדוק ביותר והפך להיות סוג של תרפיה עבור צ'ייקובסקי, שסבל מבעיות נפשיות רבות (כמו כאבי הראש שתכופות סבל מהם, אלה גרמו לו הרגשה כאילו ראשו עומד להתנתק מגופו, על כן לא פעם בעת ניצוח על תזמורות הוא נהג להחזיק ביד אחת את ראשו מאחור או להחזיק את סנטרו).
הבעיה החמורה ביותר שממנה סבל היו רגשי אשמה והניסיונות להסתיר את ההומוסקסואליות שלו, עד כדי כך שבנסותו להסתיר אותה החליט להתחתן בשנת 1877 עם תלמידה שלו בשם אנטונינה מיליוקובה, אולם חיי השקר והתרמית נחשפו מהר מאוד על ידי הכלה בגלל אי יכולתו של צ'ייקובסקי לספק את הצרכים המיניים שלה, והנישואין התפרקו אחרי 9 שבועות בלבד. הדבר גרם אצלו משבר קשה מאוד אשר הוביל להתמוטטות עצבים. רק שכנועיו של אחיו, מודסט, מנעו ממנו לשלוח יד בנפשו ברגע אחרון.
[עריכה] השיא
למרות הכישלון בנישואין והמשברים הרבים, התקופה הזאת נחשבת גם כאחת הפוריות ביותר בחייו של צ'ייקובסקי. בתקופה זו הוא סיים להלחין את המוזיקה לבלט "אגם הברבורים", את הסימפוניה הרביעית (אותה הוא הקדיש לנדייז'דה פון מק), את הקונצ'רטו לכינור ברה מאז'ור ואת האופרה "יבגני אונייגין". עם פרסומה של כל יצירה חדשה גברה הפופולריות של צ'ייקובסקי, הוא אף יצא לסיורי קונצרטים באירופה ובאמריקה בין השנים 1887-1891 (הוא הופיע בקונצרט הפתיחה החגיגי של קארנגי הול בניו־יורק), שבהם הוא ניגן וניצח על יצירותיו.
בשנת 1890 ביטלה האלמנה פון מק את ההקצבה השנתית שנתנה לצ'ייקובסקי היות שהיא עצמה הגיעה למצב של פשיטת רגל. צ'ייקובסקי הנזעם שלח אליה מכתב חריף, אם כי הוא כבר לא היה זקוק לתמיכתה הכספית; הוא פירש את המעשה הזה כבגידה, והקשר ביניהם נותק. בתקופה זו הוא הלחין גם את האופרה "מלכת עלה" שנחשבת אחת היצירות האישיות ביותר שלו, אולם הקהל והמבקרים קיבלו את היצירה בצורה צוננת ביותר. שנה לאחר מכן המוזיקה לבלט "מפצח האגוזים" הצליחה די יפה, אבל המועקה שממנה סבל השתקפה בצורה די ברורה בסימפוניה השישית שלו, המכונה "הסימפוניה הפתטית", אשר נגינת הבכורה שלה נערכה כמה ימים לפני מותו, וגם היא התקבלה ברגשות מעורבים.
צ'ייקובסקי נפטר ב־6 בנובמבר 1893, כתוצאה ממחלת כולרה שבה לקה בגלל שתיית מים מזוהמים (אף על פי שבשנים האחרונות הדעה הרווחת היא שהוא אולץ להתאבד על ידי העילית של בני האצולה הרוסית בגלל חוסר הדיסקרטיות שהפגין ביחסיו ההומוסקסואליים). להלווייתו שנערכה בסנקט פטרבורג הגיעו אלפי ידידים ומעריצים. הוא נקבר בכנסיית אלכסנדר נייבסקי.
[עריכה] היצירות המפורסמות של צ'ייקובסקי
- הקונצ'רטו לפסנתר מס'1 בסי במול מינור
- הקונצ'רטו לכינור ברה מאז'ור
- סוויטה מס'4 לתזמורת "מוצרטיאנה"
- 6 סימפוניות ממוספרות ו-"סימפוניית מאנפרד"
- "העונות" (חודשי השנה) לפסנתר סולו
- המוזיקה לבלטים "אגם הברבורים","היפהפיה הנרדמת","מפצח האגוזים"
- האופרות "מאזפה","מלכת עלה","יבגני אונייגין"
- מארש סלאבי
- הפתיחה 1812
- הקאפריצ'ו האיטלקי
- ואריאציות רוקוקו לצ'לו ולתזמורת
- פתיחה פנטזיה "רומאו ויוליה"
- פרנצ'סקה דה רימיני
- שלישית פסנתר בלה מינור ("לזכר אמן גדול")
