ז'ק אופנבך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ק אופנבך (20 ביוני 1819 - 4 באוקטובר 1880), מלחין וצ'לן יהודי-גרמני, נודע בעיקר כמלחין אופרטות.
אופנבך, או בשמו היהודי: יעקב אברשט, נולד בעיר אופנבך (הסמוכה לפרנקפורט) כיהודי לאביו יהודה שהיה חזן. היה ילד שביעי מתוך עשרה שנולדו במשפחה. אביו הצטיין בקול ערב והצליח בתפקידו כחזן. כחובב מוסיקה נלהב דאג שחיבתו זו תעבור גם לבנו, ודאג שהנער ילמד לנגן בכינור. אך הלה גילה ענין רב יותר בטכניקת הנגינה בצ'לו. ב-1844 התנצר ונסע לפריז (בהשראתה כתב את "חיי פריז") ללמוד הלחנה. שם למד בקונסבטוריון עד שהפך למורה למוסיקה וניגן בצ'לו. בהמשך הצטרף לתזמורת האופרה המלכותית, ובשנת 1847 היה למנצח התזמורת ה"תיאטר פראנסה".
אופנבך למד להכיר בנעוריו את החיים העליזים בחבל הריינס ולאחר מכן את ההומור הצרפתי, ובחיבוריו המוסיקליים ידע למזג את שני האלמנטים לאחדות שלימה. בתקופת עבודתו כצ'לן ניתנה לו ההזדמנות לספוג מוסיקה רצינית וקלה גם יחד, והחל לשלוח את פירות יצירתו גם בקומפוזיציות מוסיקליות קטנות, ואט אט החל הקומפוזיטור אופנבאך לדחוק את רגלי אופנבאך הצ'ליסט. דרכו של אופנבך מן התזמורת אל הבמה באופרה הקומית לא הייתה קלה, עד שבשנת 1845 הביא לביצוע פומבי של המערכון המוסיקלי של "לס אלקוב" וההצלחה האירה לו פנים. עד שנת 1855 פעל אופנבך כמנצח וכאילוסטרטור מוסיקלי ליצירות עד אשר באה לידו שעת הכושר להשגת מטרתו הנכספת.
בשדרות אלישע בפריז עמד תיאטרון קטן ועזוב שכונה על ידי תושבי פריז "בונבוניאר". אופנבך עשה מאמצים והצליח להשיגו על אף שההכנסה היומית שלו לא עלתה על 1200 פרנקים. ביולי 1855 פתח בו את הבמה בתוכנית "נא להיכנס, רבותי", וההצלחה הייתה גדולה. החברה הפריזאית החלה לבקר בתיאטרון הזעיר, ושמו של אופנבך הגיע חיש מהר לארמון ובית המלוכה הזמינוהו להשמיע מיצירותיו. בנתיים בא החורף והאולם לא צוייד במתקני הסקה ואופנבך נאלץ לעבור ל"תיאטרון קומט". שמו הטוב של אופנבך הלך וצמח מהצגה להצגה.
משהגיע לפסגה עשה צעד פזיז, ולקח לידו את הנהלת התיאטרון "גייטה" (=עליזות), הכניס שינויים רבים בבנין, ובזבז הון תועפות על הצגת פאר של "אורפיאוס", ופשיטת הרגל לא בוששה לבוא. כספו שנותר לא הספיק אפילו למשכורות העובדים. בנאום פרידה שנשא לפני האומנים, אמר: תקבלו את המגיע לכם עד הפרוטה האחרונה. הוא קיים את הבטחתו זו במלואה. במות אירופה המשיכו להתחרות על יצירותיו והוא קיבל בהם שכר סופרים בלבד.
ב-1879 זכה להצלחה האחרונה של "בתו של הטאמבור מאז'ור", וזאת הייתה הקומפוזיציה ה-100 שחיבר לבמה.
מהידועות שבין האופרטות שלו:
- "אורפיאוס בשאול" (משם לקוח ריקוד הקאן-קאן הידוע שלו),
- "הלנה היפה",
- "חיי פריז",
- "הנסיכה הגדולה מגרולשטיין"
- "חתולו של הלינגשטיין",
- "הזקן הכחול"
- "סיפורי הופמן" - אופרה זו נחשבת ליצירתו החשובה ביותר. משם לקוחה ה"ברקרולה" המפורסמת. האופרה מבוססת על סיפוריו של הסופר א.ת.א. הופמן שהיה גם מוסיקאי בזכות עצמו.
