ספרייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במקום לאחסון ספרים ופריטי מידע. לערך העוסק באוסף תוכניות ופקודות בתחום המחשבים, ראו ספרייה (מדעי המחשב).

ספרייה היא מקום בו מאוחסנים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע נוספים (כגון כתבי עת, עיתונים, הקלטות מוזיקה וסרטי קולנוע) , במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם.

תוכן עניינים 1 אטימולוגיה 2 תולדות הספריות 2.1 ספריות בעת העתיקה 2.2 ספריות בימי הביניים 2.3 ספריות מתקופת הרנסאנס ועד עידן המחשבים 2.4 הספריות בעידן המחשבים והאינטרנט 3 סוגי ספריות 3.1 ספריות לאומיות 3.2 ספריות עירוניות 3.2.1 ספריות ניידות 3.3 ספריות בתי ספר 3.4 ספריות אקדמיות 3.5 מרכזי מידע 3.6 ספריות מיוחדות 3.6.1 ספריות לעיוורים ולקויי ראייה 3.6.2 מרכזיות פדגוגיות 3.6.3 ספריות תורניות 3.6.4 אוספי כתבי-יד 3.7 ספריות פרטיות 3.8 ספריות דיגיטליות 3.9 ארכיונים 4 המבנה הארגוני של הספריות 4.1 מחלקת יעץ 4.2 מחלקת השאלה 4.3 מחלקת רכש 4.4 מחלקת קיטלוג ומיון 5 ראו גם 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים

[עריכה] אטימולוגיה

המילה ספריה נוצרה משילוב השורש ס.פ.ר. עם הסיומת ִיָּה, הבאה לציין בדרך כלל אוספים. המילה חודשה כנראה על ידי איתמר בן אב"י, אך יש המייחסים את החידוש ליחיאל מיכל פינס.

מונחים מקבילים שהיו בשימוש הם בית ספרים (לדוגמה: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי), אוצר ספרים (מונח המקובל גם כיום בספריות התורניות של ישיבות רבות) ובית עקד ספרים.

[עריכה] תולדות הספריות

[עריכה] ספריות בעת העתיקה

הספריות הראשונות הוקמו כנראה לפני 4000 שנה בקירוב, והיו בעיקר בארמונות ובמקדשים. ספריות אלו, שלמעשה דמו יותר לארכיונים, היו מוגבלות באפשרות השימוש, ושימשו בעיקר את המלכים ושרשרת השלטון, כדוגמת הספריות הקדומות במקדשים במצרים ומסופוטמיה.

באוגרית (בצפון סוריה של היום) נמצאו ספריית ארמון, ספריית מקדש ושתי ספריות פרטיות, אחת מהן של דיפלומט. הקיום של ספריות פרטיות בתקופה זו הוא מקרה יחודי. כל הספריות מתוארכות לסוף ימיה של אוגרית - שנת 1200 לפנה"ס לערך.

לעומתן, בשנת 700 לפנה"ס הקים אשורבניפל מלך אשור ספרייה בארמונו בעיר נינוה שהייתה פתוחה גם למלומדים רבים מכל קצוות ממלכתו, ולא רק לשרשרת השלטון. מלך אשור הציע למלומדים שני חדרים מלאים באלפי לוחות טין שמתועדים בהן יצירות רבות משומר, אשור ובבל. הוא הציג גם גלילים וטבלאות חרס, אשר הציגו נושאים רבים כגון אגדות, חוקים, מדע, מלחמה ועוד. הגלילים והטבלאות היו כתובים בכתב יתדות.

ספרייה ציבורית נוספת הוקמה באתונה העתיקה, במאה ה-5 לפנה"ס, על ידי פיסיסטרטוס, וספריות ציבוריות רבות וגדולות הוקמו ברחבי האימפריה הרומית משנת 40 לפנה"ס. בספריות הרומיות היה מקובל לבנות שני חדרי קריאה. אחד הכיל כתבים ביוונית והשני כתבים בלטינית.

הספרייה הגדולה ביותר בעת העתיקה הייתה הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. ספרייה זו, שהוקמה על ידי תלמי השני, הכילה בין 400 ל-700 אלף, ולדעות מסוימות אף מיליון מגילות קלף ופפירוסים. המיוחד בספרייה זו, מלבד גודלה, הוא שנעשה מאמץ מסודר ועקבי לאסוף לספרייה זו את מירב התרבות הכתובה באותם ימים.

[עריכה] ספריות בימי הביניים

בימי הביניים באירופה חלה ירידה ברמת האוריינות ורוב האוכלוסייה לא ידעה קרוא וכתוב. השימוש בספרים הצטמצם לבתי המלוכה, מנזרים, אוניברסיטאות וחלק ממעמד האצולה. במנזרים עסקו בהעתקה ושימור כתבי יד והגישה אל כתבים אלו הייתה מוגבלת מאוד.

בקרב היהודים היה מספר יודעי הקרוא וכתוב גדול יותר, בשל החיוב בלימוד תורה. לאחר חתימת התלמוד החלו בכתיבת התורה שבעל פה, ומספר הספרים בין היהודים גדל, אך עדיין לא התפתחו ספריות גדולות ומסודרות. בגניזת קהיר נמצאו כ-20 רשימות ספרים שונות, חלקן רשימות של מוכרי ספרים, שברובן רשומים כמה עשרות ספרים. הרשימה הגדולה ביותר שנמצאה מכילה מעל 200 ספרים^[1]. הספריות היהודיות בימי הביניים היו בדרך כלל פרטיות^[2], אך התפתחו גם ספריות ציבוריות בבתי כנסת, בתי מדרש וישיבות^[3].

[עריכה] ספריות מתקופת הרנסאנס ועד עידן המחשבים

הרנסאנס, שהחל באיטליה במאה ה-14 הביא לפריחה תרבותית וגידול בשימוש בספרים ובדרישה ליצירתם^[4]. נוצרה גם תחרות בין האצילים השונים שהתבטאה גם ביצירת ספריות מפוארות וגדולות.

במאה ה-19 נוצרה, ככל הנראה, הספרייה הציבורית הראשונה. הכוונה לספרייה הפתוחה לקהל הרחב, ממומנת על ידי הציבור והמאפשרת השאלת ספרים בידי הקוראים. הספרייה הראשונה נוצרה בפיטרבורו בניו המפשייר בשנת 1833. אחריה הוקמה ב-1848 הספרייה הציבורית של בוסטון, המהווה עד היום הספרייה הציבורית הגדולה בארצות הברית.

[עריכה] הספריות בעידן המחשבים והאינטרנט

[עריכה] סוגי ספריות

[עריכה] ספריות לאומיות

ערך מורחב – ספרייה לאומית

[עריכה] ספריות עירוניות

ערך מורחב – ספרייה עירונית

ספרייה עירונית (קרויה גם ספרייה ציבורית^[5]) היא ספרייה המיועדת לקהל הרחב, וממומנת על ידי הקופה הציבורית (בעיקר על ידי הרשות המקומית). אוסף הספרייה מגוון מאוד ומכיל חומר מרוב תחומי הדעת. ברוב הספריות העירוניות ישנו חדר עיון, אגף לספרות ילדים ונוער ואגף לספרות המתאימה למבוגרים. לעיתים ישנם בספרייה אוספים מיוחדים שונים.

על פי רוב ישנה ספרייה מרכזית אחת במרכז העיר, ומספר ספריות משנה בשכונות הרחוקות מהספרייה המרכזית. על מנת לשאול ספרים ולבצע פעולות מסוימות אחרות יש צורך להירשם כמנוי. בחלק מהמדינות שירות זה ניתן בתשלום סמלי ובמדינות מסוימות הוא ניתן בחינם (כגון בארצות הברית ובישראל, אם כי בישראל חוק זה לא תמיד מיושם).

דוגמאות לספריות ציבוריות הן ספריית בית אריאלה בתל אביב, המדיטק בחולון וספריית העיר ניו יורק בארצות הברית.

[עריכה] ספריות ניידות

ספריות ניידות הן שלוחות של הספרייה העירונית ומטרתן לשרת יישובים ושכונות שרחוקים מהסניפים הקיימים, ומסיבות שונות (כדאיות כלכליות, בעיות טכניות, מיעוט קוראים וכו') לא נבנה בהם סניף ספרייה קבוע. הספריות הניידות מחזיקות בעיקר ספרות יפה וספרות ילדים, ומאפשרות השאלה של מלאי הספרים. רוב הספריות הניידות נמצאות בתוך משאיות או אוטובוסים מוסבים, אך במקרים אחדים הם נמצאות בתוך ספינות קטנות ומשרתות איים בעלי אוכלוסייה מועטת.

[עריכה] ספריות בתי ספר

ערך מורחב – ספריית בית ספר

ספריות בתי ספר הן ספריות המשמשות כמרכזי מידע לתלמידי בית הספר. הספריות יכילו ספרי עיון המתאימים לתלמידים ולצוות המורים, ספרי קריאה, ספרי עזר ולרוב גם עזרי הוראה שונים. מספר הספרים בספרייה זאת קטן בהרבה מספרייה עירונית משום שהספרים שם מיועדים רק לתלמידים ולצוות בית הספר.

[עריכה] ספריות אקדמיות

ערך מורחב – ספרייה אקדמית

ספריות אקדמיות הם חלק הכרחי של כל מוסד להשכלה גבוהה, ואיכות הספרייה היא אחד הקריטריונים להערכת איכות המוסד.

ספריות אלו מאופיינות באוסף גדול של ספרי לימוד ועיון, מיעוט ספרות פופולרית, מספר רב של כתבי עת, בעיקר אקדמיים, מאגרי מידע רבים ואוספים מיוחדים ונדירים נוספים. קיטלוג ומיון החומרים מתבצעים ברמת פירוט גבוהה, כדי לאפשר מחקר ברמה אקדמית.

המבנה הארגוני של ספרייה האקדמית איננו אחיד. בחלק מהמוסדות ישנה ספרייה מרכזית אחת המשרתת את כלל המוסד. במקומות אחרים לכל פקולטה יש ספרייה עצמאית, ולעיתים לכל מחלקה ומכון מחקר ספרייה משל עצמה. גם במקרים של פיצול פיזי מנסים לאחד את קטלוג הספריות, על מנת להקל על הקורא ולמעט בכפילויות.

[עריכה] מרכזי מידע

ערך מורחב – מרכז מידע

מרכזי מידע נוצרו על מנת לספק לציבור מידע עדכני ושימושי בתחומים יומיומיים. הנושאים בו יעסקו המרכזים מגוונים: מידע רפואי, מידע על זכויות משפטיות, מידע על רישום למוסדות חינוך וכו'. מרכזי מידע מופעלים על ידי הרשות המקומית, על ידי עמותות, מרכזים רפואיים וכו'. חלק ממרכזי המידע מציעים את המידע ישירות, וחלקם משמשים רק כגורם מפנה המקשר בין הלקוח למוסדות השונים.

המידע שנמצא במרכזים אלו חייב להיות עדכני ומיועד לציבור הרחב. בשל כך נעשה שימוש רב בעלוני מידע, אתרי אינטרנט ומאגרי מידע של חומרים עדכניים. המרכזים לרוב לא ישמרו חומרים ישנים וידללו חומרים לא עדכניים.

אחד ממרכזי המידע בישראל הוא שירות ייעוץ לאזרח המסייע לאזרחים בתחומי הביורוקרטיה השונים, בעיקר מול משרדי הממשלה והרשות המקומית.

[עריכה] ספריות מיוחדות

ספריות מיוחדות הוא כינוי כללי לספריות שבאות לשרת את הצרכים המיוחדים של אוכלוסייה (כגון: עיוורים), שמטפלות בתחומי ידע מסוימים (כגון: פיזיקה) או בסוגי חומרים מסוימים (כגון: מפות או הדפסים). הספריות, בהיותן ספציפיות לתחום מסוים, מכילות חומרים ואמצעים שאינם נפוצים בספריות כלליות יותר.

[עריכה] ספריות לעיוורים ולקויי ראייה

ספריות אלו מיועדות לאנשים הסובלים מעיוורון או ליקויי ראייה חמורים. בספריות ישנם עזרי ראייה כגון זכוכיות מגדלת וספרים באותיות גדולות, ספרים בכתב ברייל וספרים מוקלטים.

בישראל פועלת הספרייה המרכזית לעיוורים, כבדי-ראייה ומוגבלים, אשר ממוקמת בנתניה, עם סניף נוסף בתל אביב ^[6].

[עריכה] מרכזיות פדגוגיות

ערך מורחב – מרכזייה פדגוגית

מרכזייה פדגוגית (מרפ"ד) היא ספרייה לחינוך שבה ישנם עזרי הוראה שונים, וזאת בנוסף לספרות מקצועית בתחום החינוך. המרכזייה יכולה להכיל משחקים מסוגים שונים, כרזות, מצגות מוכנות ואמצעים נוספים שיכולים לסייע בהוראה. המרכזייה מכילה גם אמצעי מולטימדיה שונים: סרטי קולנוע ותעודה, קלטות שמע, תקליטורים וכו'.

ניתן למצוא מרכזיות פדגוגיות באוניברסיטאות ומכללות אקדמיות המלמדות הוראה, בבתי ספר, בתנועות נוער ובמרכזי לימוד פורמליים ובלתי פורמליים נוספים.

[עריכה] ספריות תורניות

ערך מורחב – ספרייה תורנית

ספריות תורניות היא ספרייה המכילה ספרי קודש יהודיים וספרי עזר ומיועדת לאפשר לימוד תורה כמצווה דתית.

ספריות תורניות ממוקמות בין השאר בישיבות, בתי מדרש ובתי כנסת. ספריות אלו מאופיינות במידה רבה של סלקטיביות בבחירת הספרים, תוך הימנעות מכוונת מהכנסת ספרות שאיננה תורנית מובהקת (כגון הספרים החיצוניים, ספרי תנועת ההשכלה וכו'). מאפיין נוסף הוא העצמאות של רוב הספריות, שעל פי רוב אינן מחוייבות לכללי הקיטלוג והמיון ה"רשמיים". ספריות רבות נמנעות מהכנסת מחשבים לספרייה, למעט לצרכי קיטלוג ושימוש במאגרי מידע תורניים^[7].

[עריכה] אוספי כתבי-יד

הצורך באוספים מיוחדים של מפות נוצר בשל המאפיינים המיוחדים שלהם. כתבי יד רבים זקוקים לתנאים מיוחדים לשימורם, בשל החומרים עליהם נכתבו (עורות, פפירוס וכו') הדורשים תנאי אחסון מיוחדים. בנוסף, לכתבי יד רבים ערך כספי רב עקב גילם, נדירותם וסיבות נוספות. בשל כך בונים לעיתים חדרים מיוחדים, בעלי בקרת אקלים ואמצעי אבטחה רבים. לעיתים קרובות יכיל חדר זה גם את אוסף הספרים הנדירים, שאף הוא זקוק לתנאים דומים.

ספריות רבות מצלמות את כתבי היד שברשותם, על מנת לאפשר לציבור לגשת לאוסף ללא חשש לפגיעה בכתבים בשל השימוש בהם. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא "המכון לתצלומי כתבי יד'" בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, אשר מכיל צילומים של רוב כתבי היד העבריים הידועים בעולם.

[עריכה] ספריות פרטיות

ספריות פרטיות קטנות מצויות כיום ברוב הבתים הפרטיים, והן מכילות לרוב בין עשרות לאלפי ספרים שונים. ספריות אלו משקפות במידה רבה את טעמם האישי של בעלי הספרייה, השכלתו ומעמדו הכלכלי והחברתי. רק לעיתים נדירות מתבצע קיטלוג ורישום מסודר של תוכן הספרייה, לרוב לפני מכירתה. אוספים גדולים של ספרים לרוב נמצאות בבתי מלומדים, חכמי דת (כגון רבנים) ואספנים גדולים. אספנים אלו ידועים כ"ביבליופילים".

ספריות אלו לרוב אינן שורדות תקופה ארוכה. לעיתים קרובות יורשי האספן אינם מעוניינים בספרים אלו, והאוספים נמכרים לעיתים קרובות כמקשה אחת. לעיתים האספן עצמו בצווואתו מוריש את האוסף לספרייה ציבורית. ספריות רבות מבססות את האוסף הראשוני על אוספים פרטיים אותם רכשו או קיבלו במתנה. דוגמאות לכך הם "ספריית שטראשון" בוילנה שהתבססה על האוסף האדיר שהוריש מתתיהו שטראשון, או ספריית הקונגרס ששוקמה, לאחר שריפתה, באמצעות האוסף הפרטי של תומס ג'פרסון.

[עריכה] ספריות דיגיטליות

ערך מורחב – ספרייה דיגיטלית

ספריות דיגיטליות הן ספריות שאינן מכילות מקורות מידע פיזיים, ומבוססות על מקורות מידע דיגיטליים, ולרוב נמצאות באינטרנט. הספריות מכילות ספרים אלקטרוניים (e-books), כתבי עת אלקטרוניים וכדו'. דוגמאות לאוספים כאלה הם פרויקט גוטנברג, פרויקט בן יהודה וויקיטקסט.

[עריכה] ארכיונים

ערך מורחב – ארכיון

ארכיון הוא אוסף של מסמכים או המקום בו נמצא אוסף המסמכים. ארכיונים מורכבים ממסמכים אשר נוצרו במהלך חייו של אדם או ארגון. המסמכים יכולים להיות בצורות שונות: מסמכים כתובים על נייר, קובצי מחשב, הקלטות, תמונות, שרטוטים, וכו'.

[עריכה] המבנה הארגוני של הספריות

ברוב מוחלט של המקרים הספרייה היא חלק מגוף גדול יותר, ואיננה גוף עצמאי לחלוטין. ספרייה אקדמית שייכת למוסד האקדמי, ספרייה עירונית שייכת לרשות המקומית וכו'. בשל כך, יש תלות תקציבית, תכנונית (לרבות בנושאי קביעת מדיניות) ומינהלית של הספרייה במוסד האב.

על מנת להקטין בעלויות כח אדם מקובל לרכז חלק ממחלקות הספרייה למקום אחד, שמשרת את כל ספריות המשנה של הספרייה המרכזית. ריכוז זה נפוץ בעיקר בתחומי הקיטלוג, הרכש ומנהלה, שבהם אין צורך בקשר ישיר עם הקוראים. לעיתים מתאגדות ספריות שונות לביצוע פונקציות אחידות שונות, לדוגמה: העתקת רשומות קיטלוג ממאגר מרכזי שמשרת אלפי ספריות בעולם (Copy Cataloging).

המחלקות השונות של הספרייה אינן אחידות, ובספריות קטנות נעשות רוב הפעולות על ידי מספר ספרנים מצומצם. כאן מוצגת חלוקה מקובלת של המחלקות לפי הפונקציות המרכזיות הקיימות בספרייה.

[עריכה] מחלקת יעץ

[עריכה] מחלקת השאלה

תפקידי מחלקת ההשאלה הוא לאפשר ולעקוב אחרי פעולות השאלה של ספרים וחומרים אחרים שהספרייה משאילה.

כאשר לקוח מבקש לשאול פריט המשאיל צריך לוודא שהפריט אכן ניתן להשאלה ושהאדם המבקש זכאי לשאול אותו (המנוי שלו בתוקף, אין לו חובות, הוא לא מילא את מכסת הפריטים שמותר לו לשאול, אדם אחד לא הזמין את הפריט לפניו וכו'). לעיתים זכויות ההשאלה של משתמשים שונים אינן אחידות: בספרייה אקדמית למרצה יהיו זכויות מרובות משל סטודנט; בספרייה עירונית לילדים אסור לשאול ספרים המתאימים למבוגרים וכדומה.

תפקיד נוסף של המחלקה הוא משלוח תזכורות למאחרים, וגביית קנסות במקרה הצורך. בנוסף מקבלת המחלקה הזמנות לשאילת פריטים מבוקשים, ותפקידה הוא להודיע לבא בתור על חזרת הפריט לספרייה ובקרה על רשימת המזמינים.

במקרה שהפריט איננו בספרייה ניתן בספריות רבות להזמין את הספר בהשאלה בין ספרייתית, ותפקיד המחלקה להזמין את הפריט ולוודא את קבלתו, ולאחר מכן, את החזרתו לספריית המקור.

לפני מיחשוב הספריות היה תהליך זה מסובך והצריך יצירת כרטיס לכל קורא וכרטיס לכל פריט. לא היה ניתן לברר בצורה פשוטה אם פריטים מושאלים מעבר לזמן המותר, אם פריט מושאל או נמצא על המדף וכו'. מיחשוב הספריות הקל על התהליך וניתן כיום להפיק התראות אוטומטיות על איחורים, לוודא בקלות את זכויות הלקוחות, להפיק דו"ח סטטיסטי על תדירות הביקוש של פריט מסוים ועוד.

[עריכה] מחלקת רכש

מחלקה זו אחראית על רכישת ספרים חדשים, רכישת מנויים על כתבי עת ומאגרי מידע אלקטרוניים ומדיות נוספות. התהליך מתחיל בקבלת ההזמנה, בדיקת המצאות עותקים בספרייה או בהזמנה, בחירת ספק, הזמנת הספר ומעקב עד קבלתו, הוצאת חשבונית, ניהול תקציבי וכו'.

יש להבדיל בין מחלקה זו, שתפקידה ביצוע הרכש, לבין תהליך פיתוח האוסף, שבו מחליטים אלו ספרים וכתבי עת לקנות, על מה ניתן לוותר ומה להוציא מהאוסף לחלוטין. תהליך זה מבוצע לרוב על ידי אנשים בעלי ידע והיכרות עם התחומים הספציפיים בהם נדרשת הרכישה. לדוגמה, בספרייה אקדמית האוסף יקבע על ידי ספרן המחלקה תוך שיתוף פעולה עם הסגל האקדמי.

רוב הספריות נמצאות במצב בו יש צמצום תקציבי מחד, ועליית מחירים, בעיקר של מאגרי מידע אלקטרוניים, מאידך. להקטנת העלויות ישנה נטייה כיום להתאגד לקונסורטיום, על מנת לתאם רכישות ולהקטין עלויות, בעיקר מול ספקי מאגרי המידע האלקטרוניים, אך גם מול מוציאים לאור בתחומים אחרים. למשל, האוניברסיטאות בישראל מאוגדות בתאגיד מלמ"ד.

ספריות גדולות רבות משמשות כספריית הפקדה, ובשל כך הן זכאיות על פי חוק לקבל עותק אחד או יותר של פרסומים היוצאים לאור באותה מדינה. בספריות אלו תימצא מחלקת "עותקי חובה" שתפקידה לוודא את מילוי החובות החוקיות וקבלת הספרים בספרייה.

[עריכה] מחלקת קיטלוג ומיון

המחלקה מופקדת על קליטת החומרים, קיטלוגם ומיונם. המחלקה אחראית על תחזוקת קטלוג הספרייה, שהוא כיום לרוב ממוחשב. הקיטלוג נערך לפי כללים קבועים ונוקשים על מנת לאפשר למשתמשים להשתמש ביעילות בקטלוג. בארץ נהוג להשתמש בכללי הקיטלוג האנגלו-אמריקאי (AACR2).

המחלקה נותנת לכל ספר גם מספר מיון (או מספר מדף) שמסמנת את המקום בו יוצב הספר על המדף. ישנן שיטות מיון שונות אשר מחלקות את המספרים לפי נושאים ותתי-נושאים. השיטות הנפוצות הן שיטת ספריית הקונגרס ושיטת דיואי, שגירסה מקוצרת שלה משמשת את הספריות הציבוריות בארץ. בספריות מיוחדות לנושא מסוים משתמשים לרוב בשיטות המותאמות לנושא הספציפי, כגון "שיטת שלום" במדעי היהדות שפותחה על ידי גרשם שלום.

לארכיונים שיטת קיטלוג ומיון שונה, בשל האופי המיוחד של ארכיונים.

[עריכה] ראו גם

• מידע
• ספרן
• מידענות
• ארכיון
• מוזיאון
• ספריית הפקדה
• רשימת ספריות

[עריכה] לקריאה נוספת

• אירן ושמואל סבר, הספריה בחברה, ירושלים, מרכז ההדרכה לספריות ציבוריות, תש"ן (1990)
• אביב חדש, מסדה, 1978, בערך ספרייה.
• הבריטניקה החדשה לנוער, כתר, 1991 בערך ספרייה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ספריה
ציטוטים בוויקיציטוט: ספרייה
טקסט בוויקיטקסט: הספרייה החופשית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספרייה

• מרכז ההדרכה לספריות בישראל
• Libdex - אינדקס ספריות בינלאומי (אנגלית)
• הספרייה החופשית והשיתופית של קבוצת freeall

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Alexander Marx, Studies in Jewish History and Booklore, 1944 (First edition 1926), pp. 198-237
2. ^ מלאכי בית-אריה, "האם היו ספריות 'ציבוריות' יהודיות בימי הביניים?", ציון, ס"ה, ד' (תש"ס), 441-451 [=בתוך: משה סלוחובסקי ויוסף קפלן (עורכים), ספריות ואוספי ספרים, ירושלים, מכון זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ו, עמ' 91-103].
3. ^ שמחה אסף, "ספריות בתי-המדרש", יד לקורא, כרך א' חוברת ז'-ט', 1946-1947, עמ' 170-172.
4. ^ לדוגמה, שרדו עד היום כמעט 800 כתבי יד של הקומדיה האלוהית שנכתבה בתחילת המאה ה-14 (מקור: אגודת דנטה באיטליה (באנגלית)).
5. ^ השימוש במונח "ספרייה ציבורית" (אשר בא כניגוד למושג "ספרייה פרטית") איננו מדוייק לחלוטין כיוון שישנן לעיתים ספריות נוספות הממומנות על ידי הציבור שאינן מגבילות למעשה את קהל הקוראים.
6. ^ אתר הספרייה לעיוורים
7. ^ מרים הילר (דאום), שימוש במאגרי מידע לצורך דליית מידע תורני בישיבות גבוהות, עבודה לתואר שני, אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ז 1996