אוגרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוּגָרִית (כיום תל ראס שמרה) הייתה עיר נמל שוקקת בימי קדם, על חוף הים התיכון בצפון סוריה (כמה קילומטרים צפונית לעיר לטקיה של ימינו). שיא פריחתה של העיר היה בשנים 1450 עד 1200 לפנה"ס לערך. מיקומה של העיר נשכח אולם היא נתגלתה מחדש כאשר חקלאית שחרשה שדה בשנת 1928 חשפה במקרה קבר עתיק, שהתגלה כנקרופוליס של אוגרית. חפירות שנערכו לאחר מכן חשפו עיר חשובה שתפסה את מקומה לצד אוּר וארידו כערש התרבות העירונית, עם פרה-היסטוריה המגיעה עד לשנת 6000 לפנה"ס לערך.
אוגרית שלמה את מיסיה למצרים וניהלה קשרי תרבות ומסחר עם קפריסין, כפי שמתועד בגנזים שנמצאו באתר ותאמו לחרסים מיקניים וקפריסיים שנמצאו במקום.
משערים כי לבלרי אוגרית ביססו את האלפבית האוגריתי על האלפבית הפיניקי בשנת 1400 לפנה"ס לערך. הם הוסיפו ל-22 האותיות של האלפבית הפיניקי 8 אותיות נוספות, כך שאלפבית זה הגיע ל-30 אותיות. האותיות הפיניקיות נחקקו בדרך כלל על טבלאות חומר. לבסוף היורשים הפניקיים של התרבות האוגרית הפיצו את האלפבית באגן הים האגאי. בהשוואה לקושי שבכתיבת אכדית בכתב-יתדות, הגמישות שמציע אלפבית פתחה אופק ספרותי לאנשים רבים יותר. ניתן להשוות זאת למידה המוגבלת מאוד של ידיעת קרוא-וכתוב בתרבות המינואית בקנוסוס של אותם ימים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
למרות שהאתר היה מיושב עוד קודם לכן, אוגרית של תקופת האבן החדשה כבר הייתה חשובה דיה עד שבוצרה בחומה בשנת 6000 לפנה"ס. העדות הכתובה הראשונה לשמה של העיר מגיעה מהעיר הסמוכה, אבלה, בשנת 1800 לפנה"ס לערך. אוגרית עברה לתחום השפעתה של מצרים, שהשפיעה רבות על האמנות שלה. המגע הראשון של תרבות אוגרית עם מצרים (וגם התארוך המדויק הראשון של התרבות האוגרית) מגיע מחרוז נחושת שזוהה עם תקופת פרעה ססוסטריס הראשון, 1971-1926 לפנה"ס. נמצאו במקום גם כן אבן ופסלון מתקופת הפרעונים ססוסטריס השני ואמנמהט השלישי.
מאוחר יותר נפלה אוגרית תחת כיבושם של שבטים שמיים שהשחיתו את המונומנטים המצריים. במהלך שיא פריחת תרבותה, מהמאה ה-16 למאה ה-13 לפנה"ס, נותרה אוגרית בקשר מתמיד עם מצרים ועם קפריסין.
ואז, בערך ב-1200 לפנה"ס, התמוטטה אוגרית וקמלה. תרבויות ים-תיכוניות רבות אחרות סבלו מפרעות באותה תקופה ממש, כנראה בשל פלישה של "גויי הים" המסתוריים.
[עריכה] החפירות באתר
אתר אוגרית בתל ראס שמרה כולל ארמון מלכותי בן 90 חדרים המסודרים סביב שמונה חצרות סגורות, ומבני מגורים פרטיים מפוארים רבים, ובהם גם שתי ספריות פרטיות (אחת מהן בבעלות דיפלומט בשם רָפָּנוּ) שהכילו כתבים דיפלומטיים, משפטיים, כלכליים, ניהוליים, לימודיים, ספרותיים ודתיים. בראש הגבעה עליה הייתה בנויה העיר עמדו שני מקדשים: האחד לבעל, בנו ה"מלך" של אֵל, והאחר לדגון, אל הפוריות והחיטה שוכן האדמה.
בחפירות באתר התגלו כמה ערימות של טבלאות חרס ועליהן כתב יתדות, בספרית הארמון, ספריית אחד המקדשים, ושתי הספריות הפרטיות האמורות לעיל, תופעה יחודית במינה בעולם באותה תקופה. כל הספריות מתוארכות מימיה האחרונים של אוגרית, בערך ב-1200 לפנה"ס. הטבלאות שנמצאו במקום כתובות בארבעת השפות של מרכז קוסמופוליטי זה: שומרית, אכדית (שהייתה שפת הדיפלומטיה במזרח הקרוב הקדום), חיתית ואוגריתית, שלא הייתה מוכרת בעת גילוי הטבלאות. בטבלאות נעשה שימוש בלא פחות משבע סוגי כתב שונים, ובהם כתב חרטומים מצרי וחיתי.
בחפירות בשנת 1958 נתגלתה ספרייה נוספת, אולם הממצאים נמכרו בשוק השחור ולא נאספו מחדש מייד. "טבלאות קלמונט ראס שמרה" שמורות כעת בבית-הספר לדתות בקלרמונט שבקליפורניה. הם נערכו בידי לורן ר. פישר ב-1971.
מרבית החפירות באתר נערכו בתנאים פוליטיים בלתי-אפשריים בידי קלוד שאפר מהמוזאון הפרהיסטורי והגלו-רומי שבשטראסבורג.
[עריכה] ספרות אוגרית
הספרות שהתגלתה על הטבלאות מכל הספריות מורכבת משירה בלבד, למעט רשימות עבודה. זוהו קטעים של כמה יצירות פואטיות: "אגדת כרת", "אגדת דן-אל", "עלילות בעל וענת", "מותו של בעל", "עלילת דנאל ואקהת", "שיר האלים הנעימים והיפים", תפילות לאלים וקטעים אחרים. בשירה האוגרית אלמנטים רבים שהופיעו לאחר-מכן בשירה עברית: הקבלות, מקצבים וחרוזים. התגליות באוגרית הובילו להערכה מחודשת של התנ"ך כיצירה ספרותית. כמה התיחסויות למאורעות היסטוריים ואף לרעיונות מיתולוגיים המופיעים בתנ"ך מופיעים גם בטבלאות החרס מאוגרית.
המפרסם הראשון של כתבי אוגרית היה פרופ' ש. וירולו, שאף סימן כל לוח באותיות אנגליות. השירה האוגרית תורגמה לעברית בידי פרשן המקרא הנודע משה דוד קאסוטו.
[עריכה] הדת האוגריתית
הדת האוגריתית התמקדה באל המרכזי, שנקרא אֵל, "אבי האנושות", "יוצר הבריאה", תארים שיש להם מקבילים בתארי אלוהי ישראל. בספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוקים י"ט-כ"ב, ישנו תאור של יהוה נפגש במועצה שמיימית:
- וַיֹּאמֶר, לָכֵן שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה; רָאִיתִי אֶת-יְהוָה, יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה, מִי יְפַתֶּה אֶת-אַחְאָב, וְיַעַל, וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה, וַיֹּאמֶר, אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר, בְּפִי, כָּל-נְבִיאָיו; וַיֹּאמֶר, תְּפַתֶּה וְגַם-תּוּכָל--צֵא, וַעֲשֵׂה-כֵן.
תאור כזה ממש נמצא גם בכתבים האוגריים.
החשובים שבאלים המשניים היו בעל (המוכר לכל קוראי התנ"ך), אשרה (כנ"ל), ים (אל הים הסוער), ומוֹת (אל המוות). השמות "ים" ו"מות" קשורים, ללא ספק, למילים העבריות "ים" ו"מוות".
לאוגרית הייתה גם השפעה רבה על האמונה הדתית של הכנענים והפלשתים שבאו אחריה, והשפעה עקיפה על האמונה הדתית בממלכות ישראל.
[עריכה] מלכי אוגרית האחרונים
על-פי הטבלאות, מלכי אוגרית האחרונים היו:
- 1349 לפנה"ס עָמִּיטָּמְרוּ הראשון
- 1325 לפנה"ס נִקְמָדּוּ השני
- 1315 לפנה"ס אָרְהָלְבָּה
- 1291 לפנה"ס נִקְמֶפָּה השני
- 1236 לפנה"ס עָמִּית
- 1193 לפנה"ס נִקְמָדּוּ השלישי
- 1185 לפנה"ס עָמִּוּרָפִּי
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- "האלה ענת: שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות", תרגום: משה דוד קאסוטו, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים: תשי"א, תשי"ג, תשי"ח.
