קלטת שמע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קלטת אודיו

קלטת שֶמע (או באנגלית: Compact audio cassette) היא מארז מלבני עשוי פלסטיק שבתוכו סרט מגנטי, המשמשת להקלטה או להשמעת קול באמצעות רשמקול קלטות.

את קלטת השמע הציגה חברת פיליפס בשנת 1963 כמדיה להקלטה ולהשמעה של מלל ולשימוש כדיקטפון. עקב הנוחות בשימוש וממדיה הקטנים החלו להשתמש בקלטת להקלטה ולהשמעת מוזיקה אם כי נעשתה פשרה עם האיכות. השימוש הנרחב בקלטת זו החל בסביבות שנת 1968 והתרחב עם השנים. דחיפה חזקה בשימוש הייתה בשנות ה-80 של המאה ה-20 כשחברת סוני הציגה את הווקמן (1979) לקלטות (Sony Walkman) - מכשיר השמעה קטן כמעט בגודל של קלטת עם אזניות שאיפשר לשמוע מוזיקה בכל מקום.

קלטת השמע משמשת להקלטה אישית ומסחרית, וכן להפצה מסחרית של מוזיקה, בנוסף לתקליט שקדם לה ולתקליטור שבא אחריה. השימוש בקלטות אלו היה נפוץ בעבר, אך החל מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה ירידה בשימוש בהן מהסיבות הבאות:

הלוגו של קלטת השמע - היה השראה ללוגו של התקליטור כעבור 20 שנה.

איכות בסיסית של ההקלטה וההאזנה נמוכה בקלטת השמע.
האפשרות להאזין למוזיקה באיכות צליל גבוהה בבתקליטורים.
פיתוח והוזלה של האמצעים להפקת תקליטורים.
החל השימוש בכונני תקליטורים במחשבים ביתיים.
שימוש בדיסקמנים לשם האזנה לתקליטורים.
אפשרות זולה לצריבת תקליטורים בבית ומעבר לשמיעת קובצי MP3.
פיתוח של אמצעים שונים להקלטה, שמירה והאזנה לסוגים שונים של קובצי קול כמו הIPod ואחרים.

[עריכה] שימוש משני בקלטת שמע

שימוש משני נוסף היה במחשבים הביתיים הראשונים בשנות ה-70 כאשר השתמשו בקלטות שמע לשם אגירת נתוני מחשב או תוכנות זאת כתחליף זול וזמין לתקליטון. הנתונים נרשמו כצלילים אנלוגיים ברשמקולים רגילים על גבי הקלטת, והושמעו למחשב כצלילים כמו צלילי הפקס.