חינוך בלתי פורמלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

החינוך הבלתי פורמלי מורכב ממסגרות שונות האחראיות על חינוך הדור הצעיר שאינן חלק מהחינוך הפורמלי. החינוך הבלתי-פורמלי הנו תפיסה חינוכית שהתפתחה בארגוני חינוך וקהילה חוץ בית-ספריים, הפועלים בדרך כלל בשעות אחה"צ והערב.

בבסיסה של תפיסת החינוך הבלתי פורמלי טבועה ההנחה שניתן ורצוי לממש מטרות חינוכיות וחברתיות בסיוע עקרונות, תכנים, ארגונים וכלים בעלי רמת מיסוד גמישה, המשוחררים מכללי המבנה הפורמלי הקיים בדרך כלל בבית הספר.

מוסד בלתי פורמלי עשוי להיות תנועת נוער, מועדון נוער, מתנ"ס (מרכז תרבות, נוער וספורט), מרכז התנדבות, מועצות נוער וכו'. אין הכוונה לחוגים שונים, שעיקרם בהקניית ידע או מיומנות ואין להם עניין ישיר בחינוך.

דמות המחנך הבלתי פורמלי קרויה מדריך נוער ובקיצור "מדריך", והוא אחראי על קבוצה של חניכים. הצורה הקלאסית בה מתקיימת הפעילות היא הפעולה, למרות שקיימות צורות רבות (טיול, ערב תרבות וכו'). לרוב הפעילות בחינוך הבלתי פורמלי הינה פעילות בדגש חברתי-ערכי, כלומר: עוסקת בדינמיקה קבוצתית ובהקניית ערכים, ופחות בהעברת מידע 'אובייקטיבי'.

המדריך לרוב אינו מבוגר בהרבה מגיל חניכיו בהשוואה למקובל בבתי הספר, כך שהחברה הנוצרת סביב החינוך הבלתי פורמלי הינה חברת נוער: חברה שהנוער בה אחראי על חלק גדול מעיצובה האקטיבי בפועל.

בנוסף לחינוך הבלתי פורמלי שפועל מחוץ לכותלי בית הספר, ישנה גם פעילות של חינוך בלתי פורמלי בתוך מסגרת בית הספר- הכולל ריכוז חברתי, חוגי העשרה, מועצת תלמידים, הפסקה פעילה, טיולים וכ"ד. בימינו יש מודעות רבה לחינוך הבלתי פורמלי, ולחשיבות השילוב בינו לבין החינוך הפורמלי.

[עריכה] מאפייני החינוך הבלתי פורמלי

מעורבות חברתית פעילה למען הכלל, הבאה לידי ביטוי בגישת הנוער כלפי חברת הנוער עצמה (מעורבותם בחברת הנוער נעשית למען חברת הנוער עצמה), ובגישתם כלפי החברה הכללית (לנוער תפיסת עולם כלפי החברה שאינה מבוססת על אנוכיות)

אקטיביות של החניכים בתהליכי החינוך על ידי שיתופם המתמיד בפעילות, תוך לקיחת אחריות עליה, והנהגה פנימית של חניכים את עצמם, בין אם באופן לא מאורגן ובין אם בועדות פנימיות שונות עליהן אמונים החניכים.

וולונטריות: יכולת בחירה גבוהה של השותפים לחינוך בהשתתפות בפעילויות ובמידתה.

סימטריה: מגע גומלין המבוסס באופן יחסי על שוויון. הסימטריה נובעת מכך שאין פער מעמדי גדול ומוחלט (כדוגמת יחסי מורה-תלמיד) בין השותפים לתהליכי החינוך, בין אם מדובר בבני-שכבות גיל שונות, בעלי תפקידים שונים במוסד או בין מדריכים לחניכים.

מורטוריום (שמיטת חובות): לשותפים תחום הרשאה רחב יחסית לניסוי ולטעייה, כמעט ולא מופעלות סנקציות על התנהגות לא נאותה, ויש משקל רב להתנהגות חיובית מתקנת.

פעילות רב-ממדית: בחינוך הבלתי-פורמלי תחום רחב יחסית של פעילויות ומיומנויות המופעלות בהן (חינוך פרונטלי, שדאות, עבודות כפיים שונות, ספורט וכו').

פיקוח חברי: הכוח המופעל באמצעות הסברה ושכנוע ולא באיסורים וסנקציות גדול יחסית.

(כהנא, ראובן, with collaboration of T. Rappoport)1997) ; "מרכיבי הקוד הבלתי פורמאלי" בתוך: The Origins of Postmodern Youth: Informal Youth Movements in a Comparative Perspective. מו"ל: Berlin & New York: de Gruter . תיאור ממדי החינוך הבלתי פורמאלי כפי שהגדיר אותם ראובן כהנא ז"ל מופיעים במקומות שונים במאמרים שפרסם ראובן כהנא במסגרות שונות).

עוד ממאמריו של כהנא ומאמרים נוספים על חינוך בלתי פורמלי ניתן למצוא באתר: [1]

לא בכל מוסד של חינוך בלתי פורמאלי מתקיימים המאפיינים הנ"ל.
לדוגמה- פעילויות בלתי-פורמאליות רבות בארץ נעשות במסגרת פרויקט 'מחויבות אישית' מטעם משרד החינוך, המחייב את הנוער לקיים פעילות התנדבותית. פעילות זו (שלעיתים נעשית במתנסים או במרכזי התנדבות שנחשבים מוסדות לחינוך בלתי-פורמאלי) אינה מקיימת רבים מעקרונות החינוך הבלתי-ורמאלי (וולונטריות, פיקוח חברי, ועוד). דוגמה אחרת היא מתנסים רבים בארץ המשלמים עבור הדרכה של הנוער בארועי הקיץ, ההופך את החינוך הבלתי פורמאלי לבעל מאפיינים של חברה כלכלית.

מאפיינים אלו נחשבים למאפיינים הקלאסיים של החינוך הבלתי פורמאלי, ולרוב באים לידי ביטוי בצורתם המלאה ביותר בתנועת נוער.