וילנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וילנה כיום

וילנה (בליטאית ורוסית : וילניוּס, Vilnius, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ; בפולנית : וילנו, בבלארוסית : וילניה, ביידיש : וילנע) היא בירתה של ליטא. על פי נתונים רשמיים משנת 2001, מספר התושבים הוא כ 574,000. מתוכם 58.2% ליטאים, 19.8% פולנים, 19.2% רוסים, 4.8% ביילורוסים ו 3.3% בני לאומים אחרים.

וילנה היא המרכז האדמיניסטרטיבי הגדול של ליטא, ורוב מוסדות המדינה, הכלכלה והתרבות ממוקמים בה.

[עריכה] גאוגרפיה

וילנה העתיקה

וילנה שוכנת בדרום מזרח ליטא, ("54°41 צפון "25°17 מזרח) במפגש הנהרות וילניה (Vilnelė) ונריס. מיקום זה, שאינו מרכזי, נובע מהשינויים הרבים בגבולות ליטא במשך הדורות; בעבר וילנה הייתה לא רק המרכז התרבותי, אלא גם הגאוגרפי, של הדוכסות הגדולה של ליטא וחבר העמים הליטאי פולני.

וילנה ממוקמת 312 ק"מ מקליפדה (מֶמֶל), הנמל העיקרי של ליטא בים הבלטי, אך ערים גדולות אחרות בליטא נמצאות במרחק קצר יותר וביניהן קובנה (קאונאס), שיאולי (שאוול) ופנבז'יס (פוניבז').

שטחה של וילנה הוא 402 קמ"ר, מתוכם 20.2% בנויים, 43.9% צמחייה ו 2.1% מקווי מים.

[עריכה] אקלים

האקלים בוילנה הוא בין יבשתי לימי. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 6.1 מעלות צלזיוס, כשהממוצע בינואר הוא -4.9 וביולי +17.0 מעלות. כמות המשקעים היא 661 מ"מ לשנה בממוצע.

[עריכה] היסטוריה

וילנה נוסדה בשנת 1321 על ידי גדימינאס, נסיך של ליטא וממיסדיה של ליטא רבתי. וילנה הייתה בירת נסיכות ליטא הגדולה עד שנת 1388 ומימי קאזימירז' הרביעי (1447 - 1492) הפכה מרכז לתרבות הפולנית. בשנת 1795 נכבשה על ידי הרוסים. לפי חוזה 1920 שבין פולין ובין ליטא עברה וילנה לידי ליטא, אך הגנרל הפולני ה"מורד" ז'ליגובסקי כבש אותה וסיפח אותה לפולין. בשנת 1923 הכיר בה חבר הלאומים כשייכת לפולין, למרות שהיא צויינה בחוקה של ליטא כבירתה. בשנת 1938 הסתיים הסכסוך שבין פולין ובין ליטא ופולין הכירה בריבונות של ליטא על וילנה. עם זאת פולין לא הספיקה להעביר את וילנה באופן מעשי לידי ליטא. בשנת 1939, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב נכבשה ליטא ביחד עם מזרח פולין על ידי הרוסים, שהעבירו את וילנה לידי ליטא. בשנת 1940 ספחו הרוסים את ליטא לברית המועצות ווילנה כחלק מליטא עברה לשליטת ברית המועצות. עם התפרקות ברית המועצות, נשארה וילנה במדינה הליטאית העצמאית.

[עריכה] יהדות וילנה - "ירושלים דליטא"

בית הכנסת הגדול בווילנה

קהילת היהודים בוילנה נוסדה במאה ה-16, מאוחר יותר מקהילות היהודים בערי ליטא האחרות, שכן תושבי ליטא התנגדו למתן זכות ישיבה ליהודים בעיר מחשש לפרנסתם. כתב זכויות שקיבלו תושבי ליטא מהמלך זיגמונד הראשון ב-1527 אסר על ישיבת יהודים בעיר ומסחר היהודים בה.

עם זאת, תושבי העיר לא יכלו לעצור את הצורך של דוכסי ליטא בבעלי ההון היהודים, במלווים, בסוחרים ובחוכרי המכס. בשנת 1551 התיר המלך זיגמונד-אבגוסט לשני סוחרים יהודים מקרקוב ומשפחותיהם לחכור בוילנה בתי מגורים וחנויות, לעסוק בה במסחר ובהלוואת כספים. באופן זה התלקטו סביבם יהודים נוספים ויסדו את הקהילה.

בשנת 1592 היה כבר בית כנסת אחד בוילנה, והרחוב שלו נקרא "רחוב היהודים". בשנה זו גם התחוללו מהומות עת שהתושבים הנוצרים תקפו את בית הכנסת ואזורי היהודים, תוך גרימת נזקים גדולים.

המלך זיגמונד השלישי נתן כתב זכויות ליהודים, לפיו הותר ליהודים לשכור ולקנות בתים בעיר, לסחור בה ולייסד מוסדות קהילה כבית עלמין ובית מרחץ. המלך גם אישר את בעלות היהודים על הנכסים שקנו ועל בית הכנסת. בפברואר 1663 קיבלה הקהילה היהודית כתב זכויות שהתיר לה לעסוק בכל ענפי המסחר שאינם מאוגדים בגילדות, אך הגביל את מושבם לאזורים מסוימים.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 גדלה הקהילה עד לכ-3,000 איש (מתוך סה"כ 15,000), ברובם משכילים ואמידים שהגיעו מפראג, פרנקפורט ופולין. בשנת 1652 קיבלה הקהילה מעמד של "קהילה ראש בית דין" במסגרת "ועד ליטא". בשנת 1794, בעת המרד הליטאי כנגד רוסיה, השתתפו יהודים מהקהילה בקרבות ונתמכו בתרומות מקהל היהודים בוילנה. לאחר כיבוש העיר בידי הרוסים חל שיפור במצב היהודים בתחומי המסחר.

וילנה הפכה במאה ה-17 למרכז של לימוד תורה. מלומדים רבים נולדו או עברו אליה וביניהם: יהושע השל בן יוסף, שבתאי הכהן, משה בן יצחק יהודה לימה ומאוחר יותר במאה ה-18 גם מחברי "ראש יוסף", רבי ברוך כהנא "החריף" וצבי הירש קאידנובר.

מעל כולם התנשא מאמצע המאה ה-18 הגאון מוילנה, שלו השפעה מכרעת על היהדות עד ימינו אלו. תלמידיו וממשיכיו הרבים הפכו את וילנה למרכז דתי ורוחני יהודי גדול (בעיקר של זרם ה"מתנגדים") עד שכונתה "ירושלים דליטא".

כוחם של ה"מתנגדים" בוילנה היה גדול, ובשנת 1772 הם אף פרסמו איסור ונידוי כלפי קהילת החסידים. עם זאת, ב-1798 אסר השלטון הרוסי על "קהל וילנה" להטיל קנסות ועונשים עליהם. לאחר מאסרו של שניאור זלמן מלאדי, מנהיג החסידים, חל משבר ביחסים בין החסידים למתנגדים, אך ה"קהל" החדש שנבחר ב-1799 כלל נציגים משתי הקבוצות, והחסידים הורשו להקים מסגרות קהילה משל עצמם.

במאה ה-19 החלה מסתמנת וילנה גם כמעוז חשוב של תנועת ההשכלה, וסופרים רבים קבעו בה את מושבם. מגמת ה"רוסיפיקציה" הממשלתית של היהודים רוכזה בוילנה, וב 1847 אף נוסד בה סמינר ממשלתי לרבנים, שהיה בהמשך למרכז פעילות סוציאליסטית יהודית.

בשנת 1881 התחוללו פרעות כנגד היהודים, אך הקצבים היהודים התארגנו להגנה והסגירו את הפורעים למשטרה. בשנת 1897 נמנו בוילנה 63,891 יהודים, כ 42% מתושבי העיר. בשל הצפיפות החלה מתגברת ההגירה מוילנה.

לקראת סוף המאה ה-19 התגברו בוילנה הזרמים הסוציאליסטיים היהודים, ונוסדה בה בשנת 1897 מפלגת הבונד, שוילנה הייתה למרכז פעולתה. גם הציונים קבעו את מרכזם בה, "חובבי ציון" נועדו בה, והמשרד הראשי של הארגון הציוני ברוסיה שכן בה עד 1911. שמריהו לוין נבחר כנציג וילנה ב"דומה" (הפרלמנט) הרוסי והרצל ביקר בה ב1903 וזכה לקבלת פנים חמה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה סבלו היהודים בווילנה מהכיבוש הגרמני שחוקק חוקים מגבילים ליהודים, ומהמאבק בין הפולנים לליטאים על השליטה בעיר שגרם למהומות, בהן נהרגו 80 יהודים באפריל 1919 על ידי יחידות צבא פולניות. למרות הקשיים, פרחה וילנה כמרכז תרבותי יהודי ונוסדה בה רשת בתי ספר ששפת הלימוד בהם הייתה עברית, ומכון מחקר לשפת היידיש ותרבותה.

באוקטובר 1939, מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, פלשה ברית המועצות לוילנה ומסרה אותה לליטא. יהודים רבים הגיעו אליה כפליטים מפולין המחולקת. ביוני 1940 סופחה ליטא כולה לברית המועצות וכתוצאה מכך נסגרו מוסדות ציוניים ויהודיים רבים, תוך הגלייה של ציונים, בונדיסטים ויהודים אחרים שלא נשאו חן בעיני הקומוניסטים אל מחנות מעצר בברית המועצות. בתקופה זאת הצליחו אלפי יהודים, בהם זרח ורהפטיג ותלמידי ישיבת מיר, לברוח מליטא אל המזרח הרחוק.

ב-24 ביוני 1941 נכבשה וילנה בידי הגרמנים, שהתקבלו בשמחה מצד הליטאים. יהודי וילנה, שמנו כ-80,000 איש, החלו סובלים מייד מידם. עוד בטרם רוכזו היהודים בגטו וילנה, נרצחו כ 35,000 מהם בפונאר. בינואר 1942 התאחדו היהודים הנותרים והקימו את "הארגון הפרטיזני המאוחד" (FPO) שפיקדו עליו אבא קובנר, יוסף גלזמן ויצחק ויטנברג על מנת להלחם בגרמנים בגטו. הארגון הצליח להשיג תחמושת, להוציא עיתון מחתרתי ולבצע מעשי חבלה, אך ב 5 ביולי 1943 נתפס ויטנברג בידי הנאצים. הפרטיזנים הצליחו לשחררו, אך הגרמנים הציבו אולטימטום להסגרתו, פן יחוסל הגטו כולו. ויטנברג הסגיר עצמו ונרצח במקום ואנשי הארגון החליטו להמלט ליערות.

הנאצים החלו בחיסול הגטו ב-1 בספטמבר 1943. ראש היודנראט, יעקב גנס, הפציר בהם לעזוב ואכן כך היה. 15 ימים לאחר מכן הוא נרצח בידי הגסטפו לאחר שהואשם בסיוע ל-FPO. ה-FPO קרא בגלוי ליהודים להתקומם ולהתנגד לגירוש. באותה עת נותרו כ-12,000 יהודים בגטו. 3,700 יהודים גורשו בתחילת ספטמבר למחנות עבודה באסטוניה, ו כ-4,000 לסוביבור. ב-15 בחודש הוקף הגטו שוב וב-23 צוו היהודים להתכונן לגירוש האחרון. בסך הכול נספו כ 100,000 יהודים בגטו וילנה בתקופת השואה.

[עריכה] סמל העיר

סמל העיר מציג את כריסטופר הקדוש (Kristupas) פוסע במים ונושא את ישו התינוק על כתפיו. סמל זה משמש את העיר מהשנה השביעית להיווסדה, כלומר 1330 לערך. בתקופה הפגאנית, טרם המאה ה-14, הופיע על הסמל הענק אלקיס, דמות מסיפורי עם ליטאיים, כשהוא נושא את אשתו על כתפיו בחציית הנהר.

[עריכה] מידע תיירותי

סימטאות העיר העתיקה

מאז עצמאותה מברית המועצות באוגוסט 1991, התפתחה וילנה במהירות והפכה לעיר מערבית לכל דבר.

כערים אחרות מתקופת ימי הביניים, התפתחה וילנה סביב לבניין העירייה. הרחוב הראשי, רחוב פיליס, מחבר את ארמון המושל עם בית העירייה. ממנו מתפצלים רחובות אחרים לשפע בתים עתיקים של עשירי העיר, כנסיות, חנויות ובתי מלאכה.

העיר העתיקה, מרכזה ההיסטורי של וילנה, משתרעת על 3.6 קמ"ר והיא בין הגדולות במזרח אירופה. בה מרוכזים רוב הבניינים בעלי החשיבות ההיסטורית וביניהם טירת גדימינאס וכיכר הקתדרלה. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסקו ב-1994, ובשנת 1995 הוצב בה הפסל היחיד בעולם של פרנק זאפה, אשר פוסל בידי קונסטנטינאס בוגדנאס, שהתמחה קודם לכן בפיסול פרוטומות של לנין.

[עריכה] ילידי וילנה מפורסמים

• צ'סלאב מילוש, זוכה פרס נובל לספרות ב1980.
• מאיר וילנר
• אליעזר בן יהודה
• יצחק צוקרמן "אנטק", ממנהיגי מרד גטו ורשה
• יהודה לייב גורדון, יל"ג, מחשובי משוררי תנועת ההשכלה.
• חונה שלביץ', עיתונאי, עורך העיתון "טסה" ופעיל קומוניסטי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ד"ר ישראל קלויזנר, קהילת וילנא, באתר דעת
• על הקהילה היהודית בווילנה באתר "בית התפוצות"
• היהודים בוילנה באתר רשת עמל
• Wilno
• Jewish Partisan Group Near Vilna
• Kurzbiographien
• Partisan Rachel Rudnitzky After Liberation
• Partisans in Vilna
• Partisans of Vilna
• Vilna Partisans

[עריכה] לקריאה נוספת

• "הלילה הראשון בגטו" לאברהם סוצקובר, הוצאת עם עובד