הקומדיה האלוהית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקומדיה האלוהית (Divina Commedia) היא פואמה שירית שכתב דנטה אליגיירי בתחילת המאה ה-14, ונחשבת לפואמה השירית הגדולה ביותר בספרות האיטלקית וחלק מהספרות הקנונית הגדולה ביותר בספרות העולמית.

תוכן עניינים 1 מבנה היצירה 2 גיהנום 2.1 מעגל ראשון: לימבו 2.2 מעגל שני: תאווה 2.3 מעגל שלישי: גרגרנות 2.4 מעגל רביעי: חמדנות 2.5 מעגל חמישי: זעם, עצלות וגאוותנות 2.6 מעגל שישי: כופרים 2.7 מעגל שביעי: האלימים 2.8 מעגל שמיני ותשיעי: הרמאים 3 כור המצרף - הפורגטוריום

[עריכה] מבנה היצירה

הקומדיה האלוהית מורכבת משלושה חלקים (קנטיקות): גיהנום, כור המצרף וגן עדן. כל אחד מהחלקים מורכב מ-33 בתי שיר (קנטו), ובתוספת בית-שיר כהקדמה, מאה בתי שיר בסך-הכל. כל שורה מורכבת מ-11 הברות (הנדקסילביות והקנטו כולו בנוי בטרצה רימה, טרצות שיר במבנה אבא, בגב, גדג... שתש. לדוגמה, הקומדיה נפתחת כך:

Nel mezzo del cammin di nostra vita

mi ritrovai per una selva oscura

ché la diritta via era smarrita.

Ahi quanto a dir qual era è cosa dura

esta selva selvaggia e aspra e forte

che nel pensier rinova la paura!

תרגום לאנגלית (תרגם: הנרי וודסוורת' לונגפלואו):

Midway upon the journey of our life

I found myself within a forest dark,

For the straightforward pathway had been lost.

Ah me! how hard a thing it is to say

What was this forest savage, rough, and stern,

Which in the very thought renews the fear.

תרגום מילולי:

באמצע מסע חיינו

מצאתי עצמי בתוך יער אפל

כי דרך הישר אבדה.

אהה, קשה לי עד מאוד לומר

עד כמה פראי ועיקש ונורא היה

עצם המחשבה מעוררת בי שוב בעתה

תרגום זאב ז'בוטינסקי:

בַּיּוֹם הַהוּא, אֶמְצַע שְׁבִיל יָמֵינוּ,

בְּחֹרֶשׁ עַז נִתְעֵיתִי, כִּי מָאוֹר

וּנְתִיב־אֱמֶת בָּאֹפֶל הִטָּמֵנוּ.

הוֹי מָה אַכְזָר הַסֹבֶךְ הַשָׁחֹר –

אֶת אֵימָתוֹ לֹא יְתָאֵר פִּי־גֶבֶר;

גַּם זִכְרוֹנוֹ הוּא רַעַד וּמָגוֹר,

תרגום עמנואל אולסבנגר:

וַיְהִי בְּמַחֲצִית נְתִיב חַיֵּינוּ

וָאֶמָּצֵא אוֹבֵד בְּיַעַר חֹשֶׁךְ,

כִּי מִן הַאֹרַח הַיָּשָׁר הֻטֵּיתִי.

הוֹי מַה־קָּשֶׁה לוֹמַר, אֵיכָה הָיָה הוּא

זֶה־יָּעָר עַז, פִּרְאִי וְעַב הַסֹּבֶךְ:

מִדֵּי זָכְרִי בּוֹ, יִתְחַדֵּשׁ הַפַּחַד.

סיפור העלילה פורשׂ בגוף ראשון את מסעו של המשורר דרך שלוש ממלכות המתים במהלך השבוע הקדוש (מיום השני הקדוש עד חג הפסחא) של אביב 1300, כשהוא מלווה בגיהנום ובכור המצרף במשורר הרומי ורגיליוס ומדריכתו בגן עדן היא ביאטריצ'ה, אידאל האישה המושלמת של דנטה.

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

[עריכה] גיהנום

הפואמה מתחילה כשהמשורר מאבד דרכו לפתע ביער אפלולי ומותקף על ידי מפלצות אלגוריות. לישועתו מגיע המשורר ורגיליוס בן רומא, שדנטה מעריצו. זה מצילו מן המפלצת הבולעת דעת, אהבה ומידות טובות ומציע לו "לך אחרי, אני אהיה למדריכך/ואובילך מכאן אל המקום הנצחי" (קאנטו א' 113-114).

דנטה מהסס אם הוא ראוי ללכת בדרך זו, וּורגיליוס מגנה אותו על פחדו ומספר לו כי ביאטריצ'ה שלחה אותו להדריכו. בשומעו את הדבר, מתנער דנטה ופוסע עם מדריכו אל תוך המשעול העמוק והפראי (קנטו ב').

דנטה וּורגיליוס נכנסים בשערי הגיהנום, שבראשם כתוב "זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשערי" (Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate) ומוצאים עולם שאווירו שחור, גדוש המיית המעונים. ורגיליוס מסביר לו כי מדובר בנשמות הארורות שלא חיו למען אלוהים אלא למען עצמם (né fur fedeli a Dio, ma per sé fuoro) ושעתה איבדו אפילו כל תקווה למות (Questi non hanno speranza di morte). כארון אינו מתיר להם אף לחצות את הנהר אל הגיהנום. כמו בתנומה מובל דנטה אל העבר השני של נהר אכרון אל תוך הגיהנום ממש (תחילת קנטו ד'). ורגיליוס מוביל את דנטה מבעד לתשעת מעגלי הגיהנום, כשכל מעגל חדש מייצג רשע הולך וגובר, עד שהם מגיעים לממלכתו של השטן במרכז כדור הארץ. בכל מעגל נענשים החוטאים באופן שונה בהתאם לחטאם.

[עריכה] מעגל ראשון: לימבו

כאן נמצאים אלו שלא נטבלו לנצרות, משום שמתו כעוללים או חיו לפני היות הנצרות (כמו ורגיליוס עצמו). עונשם הוא לחוות את הכמיהה לגן עדן, בלי תקווה להגיע אליו (che sanza speme vivemo in disio). כמה היו פטורים מכך, כמו אברהם אבינו, דוד המלך ומשה רבנו, שהועלו לגן העדן. אחרים כהורציוס, הומרוס, אובידיוס וחכמי וגיבורי יוון ורומי הופרדו משאר הנתונים בלימבו (קנטו ד’). בפתח המעגל השני ניצב מינוס מלך כרתים, השופט כל נשמה למעגל המתאים לה.

[עריכה] מעגל שני: תאווה

במעגל השני נתונים אלו שחטאו בתאווה יתרה, שרויים בסערת תמיד של רוח שחורה.דנטה מונה את הסיפורים הנודעים של אהבה ותשוקה, מהלנה היפה ועד טריסטן ואיזולדה.

[עריכה] מעגל שלישי: גרגרנות

במעגל השלישי, שטוף גשם וברד, קור וקדרות, ניצבים אלו שחטאו בגרגרנות, חטא שבנצרות דינו מיתה. לשמור עליהם מוצב קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים. הם נאכלים על ידי קרברוס, ונאלצים לאכול בוץ.

[עריכה] מעגל רביעי: חמדנות

על החמדנים במעגל הרביעי מופקד פלוטו, אל השאול, המקושר לכסף וממון. כאן רואה דנטה המון גדול, יותר מבכל מקום אחר, מקוננים "מדוע חסכת? מדוע בזבזת?" דנטה רואה בהמון שפע נזירים, אפיפיורים וקרדינלים, "שאצלם תאוות הבצע מגיעה לשיאה", אך הוא אינו מצליח להבחין בהבדלים ביניהם, כי על שביקשו להתעלות בזכות כספם, הם הופכים זהים זה לזה בעולם הבא. עונשם הסיזיפי: לגלגל סלעי ענק בכיוונים שונים (קאנטו ז').

[עריכה] מעגל חמישי: זעם, עצלות וגאוותנות

דנטה וּורגיליוס ממשיכים לרדת ומגיעים לביצה, היא הנהר סטיקס, שבה מדשדשים ונלחמים זה בזה אלו שזעמם גבר עליהם, ומתחת למים, אלו הגורמים להם לבעבע, הסובלים מצחנת הבטלנות - חטא העצלנות (סוף קאנטו ז').

דנטה ומלווהו מגיעים לרגלי מגדל גבוה, המוקף בנהר סטיקס. בסירה קטנה מגיע פלגיאס, משיט החוטאים בעצלות (פלגיאס הוא מלך לפיטאה, בנם של איקסיון וכרוניס, ששרף את מקדש אפולו בדלפי כנקמה על העוול שנעשה לכרוניס על ידי אפולו). השניים חוצים את הסטיכס (קאנטו ח') ועוברים על פני החוטאים בגאווה מופרזת, ביניהם מלכים רבים, הנדונים לחיות בביצה מזוהמת כחזירים. הם מתקרבים לעיר המכונה דיס, שחומותיה ברזל ומגדליה אדומים מאש הגיהנום שבתוכם.

השומרים בשערי העיר מסרבים להכניס את דנטה ודורשים כי ישוב על עקביו בלי ורגיליוס. השניים ניצבים ליד השער, אובדי עצות, ממתינים לסיוע מגן העדן. במקום חולפות מדוזה ואחיותיה, וּורגיליוס מכסה את עיניו של דנטה כדי שלא יהפוך לאבן אם יביט במדוזה. לבסוף, מגיע מגן העדן מלאך ופותח את השערים עבורם.

[עריכה] מעגל שישי: כופרים

השניים נכנסים בשערי "דיס", עיר הגיהנום ופוסעים לאורך הקיר, כאשר הם נתקלים באנשים המבכים את גורלם מתוך קברים נסתרים. אלו הכופרים. עיקר קנטו י' מוקדש אחר כך לשיחה בין דנטה למנהיג יריביה הפוליטיים של סיעתו, הנענש כראוי לו בעולם הבא.

[עריכה] מעגל שביעי: האלימים

הם נפנים (קאנטו י"א) אל העיר פנימה ומגיעים לשלוש טבעות שבהן מצויים ה"אלימים". בטבעת הראשונה זורם נהר דם רותח, שבו מתבשלים אלו שפעלו באלימות כנגד אחרים, כשקנטאורים משגיחים עליהם. כל אחד טבול בדם הרותח בהתאם למידת חטאו. העריצים טובלים עד עיניהם.

השניים מגיעים ליער אפור, סבוך וקוצני, הטבעת השנייה שבה מצויים אלו שהתאבדו והמופקרים מבחינה מוסרית. אלו הפכו לעצים הנפצעים מן הרוח וממגע חיות ואדם, ובדברם זורם הדם מפיהם (קאנטו י"ג).

לאחר מכן, מגיעים השניים אל הטבעת השלישית, במדבר חול שאש גיהנום ניתכת עליו ממעל (קאנטו י"ד). שם מצויים המחציפים פניהם אל האל. הלאה משם, אנשים חרוכי פנים וגוף, נודדים בלי מנוחה תחת גשם האש ועשן אש עולה מן החול הרותח. שם מצויים אלו שנחפזו לקחת אישה בלא מחשבה יתרה, מחללי שם האל ומבצעי מעשי סדום (קאנטו ט"ז).

[עריכה] מעגל שמיני ותשיעי: הרמאים

דנטה וורגיליוס מגיעים למעלה הר ופוגשים במפלצת איומה, שעירה, עקרבית וממוזלגת זנב, היא מפלצת המרמה והבוגדנות. וכן הם פוגשים באנשים שעל גבם גבנון חמדנות הריבית שלהם, מבשרם של אלה ניזונה המפלצת. השניים ממריאים על כנף המפלצת אל מקום שבתם של הרמאים (סוף קאנטו י"ז). המעגל השמיני הוא מבנה בצורת משפך ועליו עשר תעלות טבעתיות. המעגל נקרא "תעלות הרשע" (Malebolge). בכל תעלה נענשים הרמאים לפי סוג הרמאות בה הם אשמים. ראשית עוברים דנטה וּורגיליוס דרך תעלה I, החיצונית ביותר, בה נענשים המפתים והסרסורים. הם מוצעדים בתעלה תחת הצלפות אין-סופיות של שדים מקורננים (תחילת קאנטו י"ח). משם הם מגיעים לתעלה II, אשר בה החנפנים טבולים לנצח בהפרשות בני-אדם (סוף קאנטו י"ח). בתעלה III רואה דנטה את אילו המוכרים עמדות כוח בתמורה לטובות הנאה. מוכנסים לבורות כשראשם בתחתית הבור ורגליהם בוערות בפתחו (קאנטו י"ט). תעלה IV היא תעלתם של נביאי השקר ומגידי העתידות. ראשם סובב לאחור, כך שהם רואים רק את מה שמאחוריהם (קאנטו כ'). בתעלה V נענשים המנצלים עמדות כוח לביצוע מעשי שחיתות. טבועים בנהר זפת רותחת, ונשמרים על ידי שדונים חמושים בחניתות (קאנטו כ"א). בעוברם את תעלה V ורגיליוס מותקף על ידי שדונים, אך יוצא ללא פגע. (קאנטו כ"ב). משם מגיעים דנטה וּורגיליוס לתעלה VI אשר אליה מובאים במותם הצבועים ושם הם נאלצים להלך לבושים גלימות עופרת כבדות לנצח נצחים (קאנטו כ"ג). תעלה VII היא תעלתם של הגנבים. בתעלה שורצים מיני זוחלים אשר מענים את הגנבים בהכשות ובנשיכות, והכשותיהם של נחשים מסוימים אף גורמות לגנבים להתלקח. נשמותיהם של חלק מן הגנבים לא זוכות לגוף אנושי אלא מגיעות לתעלה בתוך גופו של זוחל, והדרך היחידה בה הן יזכו לגוף אנושי היא בעזרת החלפת גופים עם גנב אחר בתהליך אשר גורם לשתי הנשמות סבל רב (קאנטונים כ"ד, כ"ה). בתעלה VIII רואה דנטה לשונות אש מהלכות. הוא מגלה כי אלו הם המייעצים עצות אחיתופל במטרה להשיג רווח אישי. גופם כולו מועלה בלהבה כעונש על חטאם (קאנטונים כ"ו, כ"ז). התעלה הבאה ( IX במספר) היא תעלתם של האשמים ביצירת פילוג וקרעים בחברה. הם נושאים חתכים איומים הנגרמים להם על ידי שד ענק בעל חרב. חומרת פצע היא כחומרת חטא (קאנטונים כ"ח, כ"ט). משם מגיעים דנטה וּורגיליוס לתעלה האחרונה, תעלה X. אליה מובאים השקרנים, הזייפנים, המתחזים והאלכימאים. עונשם הוא לחלות שוב ושוב במחלות נוראות כגון צרעת, שחפת, מימת ופריחות מסוגים שונים (קאנטונים כ"ט, ל').

בהגיעם למרכז המעגל השמיני מגיעים דנטה וּורגיליוס לאזור שבו מוחזקים הטיטנים וענקים מיתולוגיים רבים. הם מונמכים על יד הענק אנתאוס דרך "פתח המשפך" של המעגל השמיני למעגל התשיעי (קאנטו ל"א).

המעגל התשיעי הוא אגם קפוא, הקרוי "נהר הבכי" ( Cocytus), ובו מופרדים הבוגדים משאר הרמאים בגלל שהרמאות שלהם בוצעה במכוון נגד קשר של דם, אהבה או כבוד. המעגל התשיעי מחולק לארבעה אזורים, הראשון בשטח ההיקפי של האגם והאחרון במרכזו.

• האזור הראשון קרוי "קינה" (Caina) על שם קין, ובו מוחזקים הבוגדים בקרוביהם כשהם קפואים עד גובה המותניים (תחילת קאנטו ל"ב).
• האזור השני נקרא "אנטנורה" (Antenora), ובו נמצאים הבוגדים בעירם או בארצם כשהם קפואים עד גובה הכתפיים (סוף קאנטו ל"ב).
• האזור השלישי הוא "טולומאה" (Tolomea), באזור זה קפואים הבוגדים באורחיהם כשהם שקועים בקרח עד עיניהם (קאנטו ל"ג).
• האזור הרביעי "יהודקה" (Giudecca), הוא המקום אליו נשלחים החוטאים הגדולים ביותר, הבוגדים באדוניהם, הם מוחזקים לנצח נצחים כשכל גופם שקוע במים הקפואים. במרכז האזור, שקוע עד מותניו בקרח לכוד השטן. דנטה מתאר את השטן כבעל שלושה ראשים (כניגוד לשילוש הקדוש), והוא אוכל לנצח את גופם של הבוגדים הנוראים ביותר ברוטוס וקסיוס שבגדו ביוליוס קיסר ואת ראשו של יהודה איש קריות. הרוח מניפנוף שלושת זוגות הכנפיים של השטן היא הגורם לקפאונו של נהר הבכי (קאנטו ל"ד).

[עריכה] כור המצרף - הפורגטוריום

ממעמקי הגיהנום, לאחר המפגש עם השטן בעצמו, יוצאים דנטה וּורגיליוס אל עבר השני במשכני המתים, הוא כור המצרף (קאנטונים א', ב'). כור המצרף הוא הר גבוה בקצה העולם אשר על פסגתו הכניסה לגן עדן. הכור הוא מקום הגעתן של הנשמות אשר מקומן אינו בגיהנום. כור המצרף נועד לגרום סבל לנשמות המגיעות אליו, אך הענישה בכור המצרף שונה מזו בגהינום בכך שאינה נצחית. סיבת הענישה היא טיהור הנשמה מחטאיה לפני הכנסתה לגן עדן. מתחת לכניסה לכור המצרף עצמו מתוארות ארבע קבוצות של אנשים אשר מחכות על המדרונות הנמוכים של ההר:

• הראשונה, קבוצת המנודים.
• השנייה, אלה שעצלנותם מנעה מהם לכפר על חטאיהם עד לזמן קצר לפני מותם.
• השלישית, אלה שמתו מוות אלים (קאנטונים ג' עד ו').
• הרביעית, הקרובה ביותר לשערי כור המצרף, היא קבוצת האנשים אשר כתוצאה ממסירותם לעניינים חשובים אחרים זנחו את מסירותם לנצרות. באזור זה רואה דנטה רבים משליטי אירופה המנוחים (קאנטונים ז', ח').

משם דנטה נישא על ידי נשר, בעודו ישן, אל תוך שעריו של כור המצרף (קאנטו ט'). בתוך כור המצרף מטפסים ורגיליוס ודנטה על ההר. ורגיליוס מדריך את דנטה דרך שבע הטרסות של כור המצרף אשר מסמלות את שבעת החטאים הכבדים ביותר בנצרות, חטאים שעונשם מיתה.

• טרסה ראשונה: חטא הגאווה: החוטאים בחטא זה מטוהרים מחטאם בכך שהם נושאים על עורפם סלע כבד, אשר אינו מאפשר לנושאו להרים את ראשו ולהזדקף. חטא הגאווה נחשב לחמור מבין שבעת החטאים (קאנטונים י' עד י"ב).
• טרסה שנייה: חטא הקנאה: עיניהם של הקנאים נסגרות למשך כל שהותם בכור המצרף, והם נעטפים בבדים אשר גורמים להם להתמזג עם האדמה סביבם (קאנטונים י"ג עד ט"ו).
• טרסה שלישית: חטא הזעם: לטרסה זו מגיעים החוטאים בזעם ובשנאת חינם. הטרסה כולה אפופת עשן סמיך, והחוטאים מהלכים בעשן מבלי לראות את דרכם עד שחטאם מטוהר (קאנטונים ט"ו עד י"ז).
• טרסה רביעית: חטא העצלות: טהור חטא העצלות נעשה בהרצתם של העצלים לאורכה ולרוחבה של הטרסה (קאנטונים י"ח, י"ט).
• טרסה חמישית: חטא החמדנות: החוטאים בחטא החמדנות מטוהרים בכך שהם שוכבים על בטנם כשפניהם באדמה. (קאנטונים י"ט עד כ"א)
• טרסה שישית: חטא הגרגרנות: כדי לטהר את הגרגרנים מחטאם הם מובאים לטרסה השישית. בטרסה הזאת צומחים עצי פרי רבים, אך פירותיהם העסיסיים רחוקים מהישג יד. הגרגרנים נאלצים לשוטט בטרסה בהתנזרות מוחלטת מכל מאכל ומשקה, תוך כמיהה לפירות העצים כל עוד הם בכור המצרף (קאנטונים כ"ב עד כ"ד).
• טרסה שביעית: חטא התשוקה: הטרסה של החוטאים בתשוקה היא הקרובה ביותר לגן עדן. דרך הטיהור של חטא זה היא שרפת החוטאים בקיר להבה (קאנטנים כ"ה עד כ"ז).

דנטה וורגיליוס ממשיכים ומעפילים לפסגת ההר שם נמצא גן עדן. ורגיליוס הינו עובד אלילים, ומשכנו הנצחי נמצא בלימבו (המעגל הראשון של הגיהנום). לכן הוא אינו רשאי להיכנס לגן-עדן, וביאטריצה הופכת להיות המדריכה השנייה של דנטה ובנוסף גם האחראית על טיהורו לפני כניסתו לגן העדן (קאנטונים כ"ח עד ל"ג).

• Complete text of the Divine Commedia

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הקומדיה האלוהית