טיטניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בספינה טיטניק. לערך העוסק בפירושים אחרים למילה טיטניק, ראו טיטניק (פירושונים).

הטיטניק - ספינת ענק שנבנתה בבריטניה, אשר נודעה בתקופתה כגדולה והמפוארת ביותר, ועל כן נקראה "טיטניק" - מהמילה היוונית "טיטאנוס", שפירושה "ענק", והתפרסמה בשל טביעתה הבלתי צפויה.

[עריכה] רקע

הטיטניק הייתה השנייה מתוך שלוש ספינות פאר עצומות-ממדים שנבנו עבור חברת "וייט סטאר ליין" - "אולימפיק", "טיטניק" ו"בריטאניק", אשר נבנו כדי ש"וויט סטאר ליין" תוכל להתחרות עם "לוזיטניה" ו"מאוריטניה" של יריבתה, חברת "קונארד ליין". שלושתן נבנו על-פי 'הטכנולוגיה החדישה ביותר לאותם ימים ונחשבו כ"בלתי-ניתנות לטביעה".

[עריכה] בנייה וציוד

בניית הטיטניק החלה ב-31 במרץ 1909 במספנות "הארלאנד אנד וולף" שבבלפסט וב-31 במאי 1911 הספינה הורדה למים. ב-31 במרץ 1912 הושלם עיצוב הספינה.

הטיטניק במספנה

אורכה של הטיטניק היה 269 מטרים, רוחבה המירבי - 28 מ', וגובהה מקו המים ועד לסיפון הראשי - 18 מ'. לספינה היו 29 דוודי קיטור והיא יכלה להגיע למהירות של 23 קשר (43 קמ"ש). היא יכלה לשאת 3547 נוסעים ואנשי צוות.

הטיטניק הייתה מפוארת לא פחות מכפי שהייתה גדולה. היו עליה ספריה, מגרש למשחקי סקווש, בריכת שחייה ומרחץ טורקי, וחדרי המחלקות השנייה והשלישית יכלו להיחשב למחלקה ראשונה בספינות אחרות.

למקרה של פריצת דופן הספינה, הטיטניק חולקה ל-16 מדורים, אשר המעברים ביניהם נסגרו הרמטית על ידי מגנטים בלחיצת כפתור אחת על גשר הפיקוד. ברם, הקירות המפרידים בין המדורים לא התנשאו לכל גובה הספינה, אלא רק מהסיפון השביעי לחמישי; לכן, הטיטניק יכלה לספוג נזק מירבי של פריצה של כל שניים ממדוריה; פריצה של 11 מתוך 14 הצירופים האפשריים של פריצתם של שלושה מדורים; או פריצה של ארבעת מדורי החרטום או הירכתיים. עם זאת, הספינה נחשבה בפי כל ל"בלתי-ניתנת לטביעה".

למקרה חירום, הטיטניק צוידה בסירות הצלה, אך לא בכמות המספיקה לכל הנוסעים ואנשי הצוות - למעשה, הן הספיקו רק למחציתם, אע"פ שמספרן היה יותר ממה שנדרש לפי התקנים של אותה תקופה. הסיבה העיקרית לכמות הסירות המעטות הייתה הטענה שסירות נוספות היו מכערות את החזות של הספינה, בכך שהיו גורמות לצפיפות על הסיפונים, וכן גם הטענה השאננה שאין טעם בעוד סירות על ספינה ש"בלתי ניתנת לטביעה".

[עריכה] מסע הטיטאניק

הנקודה שבה טבעה הטיטניק, בין ניו יורק לסאות'המפטון

ב־10 באפריל 1912 יצאה הספינה מנמל סאות'המפטון לנמל ניו-יורק, כשעל סיפונה כ־2,283 נוסעים ואנשי צוות (המספר המדויק אינו ידוע, כיוון שבדיעבד התגלה שהיו גם לא מעט נוסעים סמויים). כאשר הטיטאניק יצאה למסעה, נמסרה לרב-החובל תחזית שניבאה את הופעתם של קרחונים במסלול הספינה, אך הלה לא התייחס אליה ברצינות. גם לאחר שבעת ההפלגה נמסרה לו תחזית נוספת, שהייתה ממוקדת מקודמתה, הוא לא הורה להוריד את מהירות הספינה, בשל נחישותו שלו ונחישות מנהל חברת "וייט סטאר ליין" להגיע לניו-יורק לפני הזמן הנקוב בלוח הזמנים. מסיבה זו הוא גם לא ערך את תרגול הורדת סירות ההצלה, אף שהיה חייב לערכו.

שלושה ימים לאחר צאתה של הטיטניק להפלגת הבכורה שלה לניו-יורק, ב־14 באפריל, 1912, בשעה 23:40 (לפי שעון הספינה) המלח אשר שהה על חרטום האנייה, הבחין בקרחון בדיוק בחזית. הוא דיווח על כך לנווט, אשר פנה הצידה. האנייה התנגשה בקרחון, כאשר היא פנתה הצידה, ולכן הקרחון ביתר את דפנה, יצר בו חתך באורך של כמה מטרים ופרץ את חמשת המדורים הקדמיים, וזאת כאשר הספינה תוכננה לספוג לכל היותר פריצה של ארבעה מדורים בחרטום.

כאשר נודעו ממדי האסון ונהיה ברור כי הספינה תשקע בתוך שעות ספורות, האלחוטנים שידרו אות מצוקה לספינות אחרות. אך, היה זה באמצע הלילה והאלחוטנים של אניית "קליפורניאן" הסמוכה ישנו ולכן לא קלטו את אות המצוקה. מי שקלטו את אות המצוקה היו הספינות "קרפתיה", "מאונט טמפל", "פרנקפורט" ו"אולימפיק", אך כולן היו רחוקות מדי; "קרפתיה", הקרובה שבהן, הייתה במרחק של 58 מיילים ימיים מהטיטניק, מה שדרש 4 שעות הפלגה על מנת להגיע.

וולי וסטר, "טביעת הטיטניק"

בינתיים, ניתנה הפקודה להוריד למים את סירות ההצלה, וניתנה ההוראה לנוסעים לרדת אליהן. ברם, לא כל הנוסעים רצו לנטוש את הבטיחות הנראית של ה"טיטאניק" לטובת הסירות הקטנות והשבירות למראה, ולכן הסירות הראשונות יצאו כשהן חצי-מלאות. סיבה נוספת לכך שהסירות לא מולאו עד תום הייתה ההוראה המפורסמת "נשים וילדים קודם!", שבגללה חלק מן הקצינים לא הרשו לגברים להיכנס לסירות אפילו אם היה בהן מקום נוסף. רק עם התגברות נטייתה של ה"טיטאניק" לפנים החלו האנשים להבין שה"טיטאניק" תשקע, והסירות האחרונות יצאו כשהן מלאות או כמעט-מלאות.

רוב הניצולים היו נוסעי המחלקה הראשונה והשנייה, אשר היו קרובות יותר לסיפון, ולכן גם לסירות ההצלה. זאת ועוד, חלק ממסדרונות המחלקה השלישית ננעלו בפני האנשים שרצו לצאת.

המים אשר נכנסו אל בטן האנייה דרך החור שקרע הקרחון, משכו את חרטום הטיטניק כלפי מטה ונשפכו מעל למחיצות שהפרידו את המדורים ממדור אחד למשנהו, וגרמו לספינה לשקוע תוך כדי נטייה לכיוון החרטום, אשר הלכה והתגברה עם הזמן. בשעה 2:00 בלילה המים הגיעו לסיפון העליון, ועשר דקות מאוחר יותר הירכתיים התרוממו מעל פני המים. הם המשיכו להתרומם עוד ועוד, עד אשר שלדת הטיטניק לא עמדה בלחץ ונשברה. ירכתי הטיטניק צנחו בעקבות זאת חזרה אל פני המים, אך כעבור זמן קצר החלו להתרומם שוב עד שצפו על פני המים במאונך לרגעים קצרים, ולאחר מכן שקעו תחת כובד משקלו של חרטום האנייה. שעתיים וארבעים דקות לאחר שנפגעה, בשעה 02:20 של ה־15 באפריל שקעה הטיטניק מתחת לפני המים.

בינתיים, שטו סירות ההצלה אל עבר ה"קרפתיה". נוסעיהן לא רצו לחזור לאזור האסון כדי לאסוף עוד אנשים, מחשש שהללו יתנפלו עליהם וינסו לעלות בכוח על סירות ההצלה, ובכך יטביעו את כולם. עם זאת, סירה 4 חזרה ואספה 8 אנשים, שמתוכם נפטרו 6; סירה 14 חזרה ואספה 4 אנשים, שמתוכם נפטר אחד. בסך הכל, אפוא, נמשו מהמים 12 איש בלבד. הרוב קפאו למוות במים הקרים של האוקיינוס האטלנטי. ה"קרפתיה" אספה את הניצולים בבוקר ה-15 באפריל, שעות מספר לאחר טביעת ה"טיטאניק", ולאחר תפילה קצרה לזכר הנספים פנתה לניו יורק, שאליה הגיעה ב-18 באפריל.

בשל המחסור בסירות-הצלה ומשום שלא נערך תרגול הורדת הסירות, טבעו וקפאו למוות במי האוקיינוס האטלנטי 1517 נוסעים ואנשי צוות. 706 בלבד ניצלו.

[עריכה] תוצאות האסון

הקרחון שבו ככל הנראה התנגשה הטיטניק

עם היוודע דבר האסון, אנשים רבים הזדעזעו מכך שה"טיטאניק" טבעה חרף היותה שיא הטכנולוגיה הימית של התקופה. ב-19 באפריל 1912, יום לאחר הגעת ה"קרפתיה" לנמל ניו יורק, הורה הסנאט האמריקאי על הקמת ועדת חקירה בנושא ה"טיטאניק" בראשות הסנאטור ויליאם סמית. במקביל, הקימו הבריטים ועדת חקירה משלהם. שתי הוועדות גבו עדויות מהניצולים וממומחים בתחום הטכנולוגיה הימית, והגישו את מסקנותיהן: האמריקאית - ב-25 במאי, והבריטית - ב-3 ביולי.

שתי ועדות החקירה מצאו, כי חוקים רבים הנוגעים לבטיחות הם מיושנים וכי יש לעדכנם. שתי הוועדות מצאו את רב-חובל הספינה "קליפורניאן" אשם ברשלנות עקב כך שלא נחלץ לעזרת ה"טיטאניק" ובפרט עקב כך שלא העיר את האלחוטן שלו מייד בראותו את טילי המצוקה שלה.

כתוצאה מאסון ה"טיטאניק" וממסקנות ועדות החקירה, כונסה בלונדון ב-12 בנובמבר 1913 הוועידה הבינלאומית לבטיחות בים. הוועידה קבעה כי על ספינות נוסעים לשאת ספינות הצלה בכמות שתספיק כדי לשאת את כל הנוסעים ואנשי הצוות ולערוך אימונים של הורדת הסירות. כמו כן הוחלט ששידורי האלחוט יהיו פעילים 24 שעות ביממה וששיגור טילים אדומים יתפרש תמיד כאות מצוקה.

בנוסף לכך, לאחר טביעת ה"טיטאניק" השתנו הכללים לבניית ספינות: הקירות בין המדורים נהיו גבוהים יותר, וספינות החלו להיבנות עם דפנות כפולים ואף עם שדרית כפולה, לשם החוזק.

מסקנה נוספת הייתה שניווט הטיטאניק בעת שהבחינו בקרחון היה מוטעה, ובמקום לנסות לברוח היה על המלחים להתנגש בקרחון חזיתית. ההנחה היא שבמקרה זה היה נגרם נזק לחרטום אולם הספינה לא הייתה טובעת.