דרואידיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בכהני דת קלטיים. לערך העוסק ברובוטים בעלי בינה מלאכותית, ראו רובוט.
דרואידיות או דרואידיזם הוא השם הכולל למנהגיהם של הדרואידים הקדמונים, מעמד כהני בחברות קלטיות קדומות, שהיו קיימות ברוב אירופה המערבית שמצפון להרי האלפים, ובאיים הבריטיים. מנהגים דרואידים היו חלק מתרבותם של כל השבטים שנקראו "קלטוי" ו"גלאטאי" בידי היוונים ו"קלטאי" ו"גלאי" בידי הרומאים, מכאן הגיעו השמות המודרניים "קלטים" ו"גאלים".
מהמעט שאנו יודעים על המנהגים הדרואידים המאוחרים, נראה כי הם היו מסורתיים ושמרניים ביותר מהבחינה שהדרואידים היו נושאיהם של תרבות ותורה עתיקה. לא ניתן לשפוט היום האם להמשכיות זו יש שורשים היסטוריים עמוקים, והיא החלה כבר בשינויים החברתיים בתקופת "לה טן", או שהייתה הפסקה בהמשכיות וחידושים בדת הדרואידית.
ההשפעה שלהם הייתה חברתית לא פחות מדתית. הדרואידים לא עסקו רק בתפקידיהם של כהני דת מודרניים, אלא הם היו לעיתים קרובות גם פילוסופים, מדענים, אנשי חכמה ואגדות, מורים, שופטים ומייעצים למלכים. הדרואידים חיברו בין העם הקלטי לאלים הרבים שלו, ללוח הירחי ולסדר הטבעי. עם הגעתה של הנצרות לאזור, כל התפקידים האלה עברו לבישוף ולאב המנזר, שבניגוד לדרואיד לא היו אותו אדם ולכן מצאו עצמם לעיתים בתחרות.
הידע ההיסטורי שלנו על הדרואידים מצומצם ביותר. החכמה הדרואידית הייתה מורכבת ממספר גדול של פסוקים שנלמדו בעל פה, ונמסר כי לימוד כל הפסוקים ארך עשרים שנה. ייתכן כי היה מרכז לימוד דרואידי באנגלסי, שמרכזו באגמים פלאיים, אך מה נלמד שם – שירה, אסטרונומיה או אולי אפילו השפה היוונית – הוא ניחוש בלבד. מהספרות בעל פה שלהם של שירה, תפילות ולחשים, וחוקי תפילה וקסם, לא שרדה ולא שורה אחת, אפילו בתרגום, ואין אף אגדה שניתן לכנותה דרואידית טהורה, ללא שכבה או פירוש נוצריים.
עם זאת, עדיין ניתן למצוא מנהגים כפריים דתיים רבים מתחת לפירושים הנוצריים שממשיכים להתקיים, כמו לדוגמה "ליל כל הקדושים", פולחני קציר, מיתוסים של פוק, רוחות יער, צמחים וחיות בעלי מזל טוב או רע, וכדומה. אף על פי כן, יש לזכור כי חומר המועבר בעל פה יכול להיות מושפע מאוד מהתרבות הסובבת, ויתכן כי מקורותיו עתיקים פחות משחושבים.
נסיונות מודרניים לתחייה של דרואידיזם פעיל נקראים נאו-דרואידיזם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות רומיים
אנו מוצאים ב"מלחמות הגאליות" של יוליוס קיסר את התיאור הראשון והמלא ביותר של הדרואידים. קיסר אומר, כי כל הגברים בעלי הרמה והכבוד בגאול היו או מהדרואידים או מהאצילים, שהיוו שני מעמדות נפרדים. הדרואידים היוו את המעמד הכהני המלומד, והיו אחראים על החוק המנהגי העתיק, ולהם היה כוח השפיטה, כשהעונש הגרוע ביותר היה הגליה והחרמה על ידי החברה. הדרואידיות לא עברה בירושה, אבל הם קיבלו פטור משירות בצבא וכן מתשלום מסים. הלימודים שתלמיד היה מוחייב בהם היו ארוכים. כל הלימוד היה בעל פה, אך קיסר אומר כי למטרות אחרות הייתה להם שפה כתובה בעלת אותיות יווניות. מסמכים דרואידים לא שרדו. קיסר אומר כי "הנקודה העיקרית של הדוקטרינה שלהם היא כי הנפש לא מתה, וכי לאחר המוות היא עוברת מגוף אחד לשני (גלגול נשמות)". דבר זה הביא כמה מחברים בזמן העתיק למסקנה הלא-הגיונית, כי הדרואידים הושפעו בידי הפילוסוף היווני פיתגוראס. קיסר גם ציין כי הדרואידים נקראים מה שהוא תירגם כ"דיספאטר", או "אב עולם המוות". מחברים שהמידע הגיע אליהם ביד שניה, כמו דיאודורוס וסטרבו, כתבו כי כינוי זה נסוב גם על משוררים ואומרי לחש.
פומפוניוס מלה הוא המחבר הראשון שאומר כי ההוראה שלהם הייתה סודית, והתבצעה במערות וביערות. אנו יודעים כי חלקים מסוימים מיערות נחשבו לקדושים, בגלל שגם הרומאים וגם הנוצרים שרפו אותם בכוונה. לפעמים מייחסים לדרואידים קרבן אדם, ומנהג זה היה מנהג עתיק באירופה, אך יתכן כי דבר זה הוא פרופוגנדה רומאית. הגאלים היו רגילים להקריב קרבנות אדם, בדרך כלל פושעים.
בריטניה הייתה המרכז של הדרואידים, אך פעם בשנה הייתה אספה כללית של המסדר בטריטוריה של הקרנוטים בגאול.
קיקרו אומר כי אצל הגאלים קיימים אומרי לחשים שידועים בשם דרואידים, וכי הוא הכיר אחד בשם אאדואן. דיאודורוס מוסר, כי על מנת שקרבן יחשב לפני האלים, עליו להיות מוקרב על ידי הדרואידים, כי הם אנשי הביניים בין האדם לאל, וכי לפני מלחמה הם משליכים את עצמם בין שתי הצבאות על מנת להביא לשלום.
דרואידים נחשבו כלא-רומאים מטבעם: חוק של אוגוסטוס אסר על רומאים להשתתף בטקסים דרואידים. אצל סטראבו, אנו מוצאים את הדרואידים כשהם עדיין עוסקים כמפשרים בענייני ציבור ובעניינים פרטיים, אך הם כבר לא יכלו לפסוק במשפטי רצח. תחת טיבריוס, הדרואידים הוגבלו על ידי חוק של הסנאט, אך קלאודיוס היה צריך לחדש את החוק הזה בשנת 54. אצל פליניוס, פועלם היה מוגבל לרפואה ולקוסמות. הוא כותב כי הדרואידים החשיבו מאוד את צמח הדובקון הלבן (mistletoe). חורשות של אלון היו מקום המסתור האהוב על צמח זה. כשמצאו אותו, הוא נחתך בסכין מוזהבת בידי כהן לבוש בגלימה לבנה, ושני פרים הוקרבו במקום.
טקיטוס, כשהוא מתאר התקפה על האי מונה (אנגלסי או "איניס מון" בוולשית) על ידי הרומאים תחת סואטניוס פאולינוס, הוא אומר כי הצבא הרומאי הודהם כשהופיעה קבוצת דרואידים שבידיים פרושות לשמים קיללו את הצבא הרומי בקללות נוראיות. אך הרומאים היו אמיצים והמשיכו להלחם, הבריטונים ברחו, והיערות הקדושים במונה נכרתו.
לאחר המאה ה-1 לספירה, הדרואידים באירופה הקונטיננטלית נעלמו לגמרי, והתייחסו אליהם לעתים רחוקות בלבד. אאוסיניוס, לדוגמה, אומר כי הרטוריקן אטיוס פטרה הוא צאצא של דרואידים.
[עריכה] דרואידים מוקדמים בבריטניה
הסיפור של וורטיגן כפי שהועבר אלינו על ידי נניוס הוא אחד מההצצות היחידות שיש לנו בדרואידים הבריטיים לאחר הכיבוש הרומאי. לאחר שהוא הוחרם בידי גרמנוס הרומאי, המנהיג הבריטי מזמין שניים עשר דרואידים לעזור לו. אך בספרות האירית הדרואידים מוזכרים פעמים רבות, ונראה כי פועלם באי היה דומה למדי לאלה שפעלו בגאול. אנו מוצאים את תפקידיהם של הדרואידים מחולקים בין דרואידים ומשוררים, אך כבר בתקופה הקדומה תהליך זה החל, והמשורר מחליף את הדרואיד עם התפשטות הנצרות.
המסמכים האיריים החשובים ביותר כלולים בכתבי יד מהמאה ה-12, אך הטקסטים עצמם הם ברובם מבערך 700. במחזורים ההירואיים הדרואידים לא מופיעים כמעמד נפרדת, וגם לא נראה שהם היו פטורים משירות צבאי. קת'בו, הדרואיד שהיה מקושר למלך קונצ'ובר, מלך אולסטר, במחזור הישן מלווה בידי מספר נערים (100 לפני הגרסה הישנה ביותר) שרוצים ללמוד ממנו את אומנתו. הדרואידים מוצגים בבעלי יכולת חיזוי העתיד: לפני שהם יוצאים למסע הגדול נגד אולסטר, מדב, מלכתו של קונוט, הולכת להתייעץ עם הדרואיד שלה, ולפני שהגיבורה דיידרה נולדה, קת'בו מתנבא לגבי אופיה העתידי. לדרואידים יש גם כשרונות סודיים: הגיבור קוצ'ולאיין חזר מאי הפיות לאחר שפותה ללכת לשם בידי פיה ששמה פנד, שעכשיו הוא אינו מסוגל לשכוח. ניתן לו שיקוי בידי כמה מהדרואידים, שמשכיחה ממנו את הארועים האחרונים וגם פוטרת את אשתו, אמר, מקנאתה. יותר מדהים הוא סיפורה של אטיין. גברת זו, עכשיו אשתו של איאוכד ארם, המלך הראשי של אירלנד, הייתה בגלגול קודם אהובתו של המלך מידר, ששוב מחפש אחריה ונושא אותה משם. המלך הולך לדרואיד שלו, ולאחר שנה שלמה הוא מצליח למצוא את מחבואה של המלכה. זאת הוא עושה על ידי ארבעה שביטים של עץ טקסוס, עליהם חרוטים אותיות. בסיפור אחר, הדרואיד נושא את עיניו השמיימה ומסתכל על העננים, וקורא לדרואידים שסביבו. הם מרימים את עיניהם גם כן, ומקללים את איתני הטבע, כך שהם נלחמים אחד בשני, וענני אש מופנים לכיוון אנשי אירלנד. כמו כן, נאמר לנו כי בחצרו של קונצ'ובר לא היה לאיש הזכות לדבר לפני הדרואידים. בטקסטים אחרים הם היו בעלי יכולת לגרום לשיגעון.
[עריכה] מקור השם
השורשים האטימולוגיים של המילה "דרואיד" מגוונים ומסופקים דיים, כך שיתכן שהמילה קדומה אף לאינדו אירופאית (שקלטית היא ענף שלה). הדעה הרווחת ביותר היא כי "דרואיד" מקורו במילה הקלטית לעץ אלון, ("דוור" באירית-גאלית), מילה שפירוש שורשה היה גם "חכמה".
[עריכה] אתרים דרואידים
אתרים המקושרים לדרואידיזם כוללים את:
- האי אינס מון
- יער וויסטמן בדרטמור
[עריכה] בספרות הנוצרית
בחיי הקדושים והמיסיונרים, הדרואידים מוצגים כקוסמים שמתנגדים למיסיונרים הנוצריים, ואנו מוצאים שניים מהם כשהם פועלים כמורים לבנותיו של לוגר מק'ניל, המלך הגבוה של אירלנד, כאשר פטריק הקדוש מגיע לאירלנד. הם מוצגים כמנסים למנוע את התקדמותם של פטריק וקולומבה על ידי העלת עננים וערפילים. לפני קרב קולדרמן (561), דרואיד יצר "איירב דרטיאד" (אולי גדר הגנה) סביב אחד מהצבאות, אבל לא ברור בדיוק במה מדובר. נראה כי לדרואידים הייתה גם תספורת מיוחדת. בפסקה אחת, סיינט קולומבה מתייחס לישו כדרואיד שלו.
[עריכה] תחייה
במאה ה-18 הייתה תחייה דרואידית באנגליה ובוולס. יש ראיות חזקות לכך כי ויליאם בלייק היה מעורב בתחייה הדרואידית ויתכן כי היה ארכדרואיד. ג'ון אוברי היה הסופר המודרני הראשון שקישר בין סטונהנג' ומונומנטים מגליתיים אחרים עם הדרואידיזם, טעות שהשפיעה רבות על הבנת הדרואידיזם במאה ה-19. לקבוצות דרואידיות מודרניות יש שורשים בתחייה זו, ויש מהם שטוענים כי אוברי היה ארכדרואיד בעל מסורת לא מופסקת של ידע דרואידי, אף כי אוברי מעולם לא רמז לרעיון כזה. מסדר הדרואידים העתיק נוסד ב1781, כשהוא מובל בידי הנרי הורל וכנראה השתמשו ברעיונות מייסוניים.
דרואידיזם מודרני הוא המשך של התחייה במאה ה-18, ויש לה קשר מסוים לדת העתיקה. לדרואידיזם מודרני יש שני זרמים, התרבותי והדתי. הדרואידים התרבותיים עורכים תחרות שירה, ספרות ומוזיקה הידועה כאייסטפוד בין העמים הקלטים (וולשים, אירים, ברטונים וכו'). דרואידיזם דתי מודרני הוא סוג של נאו-פאגאניזם שבנוי בעיקר סביב כתבים שנכתבו במאה ה-18 והלאה, וכן סביב המקורות הרומאיים והימי ביניימים המעטים.
פרגמנטים של הלוח הדרואידי הירחי, חרוט על לוח נחושת, נמצאו בקוליני בצרפת ב-1897, דבר אשר גרם להתעניינות רבה.
[עריכה] בתרבות ובספרות המודרנית
- בספר הקומיקס הצרפתי, הרפתקאות אסטריקס ואובליקס, דרואיד הוא כהן השבט הגאלי, המכין שיקויי קסמים.
[עריכה] ראו גם
- מיתולוגיה אירית
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Category:Druidism |
