סכר אסואן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסואן הוא ישוב השוכן בעמק הדלתא של מצרים סמוך למפל המים הראשון של נהר הנילוס. שני סכרים חוצים את הנהר בנקודה זו: החדש הוא סכר אסואן הגבוה והישן הוא סכר אסואן הנמוך, או סכר אסואן הקטן.
סכר אסואן הוא 'סכר אגירה' שמטרתו לאגור את מי הנהר באמצעות הצפת האזור שמלפניו וכן 'סכר ויסות' שמטרתו לווסת את זרימת מי הנהר בהתאם לצורכי המדינה.
הבהרה: כאשר אומרים או כותבים סכר אסואן באופן סתמי, ללא פירוט לאיזה מבין הסכרים מתכוונים לסכר הגבוה או לסכר הנמוך, אזי הכוונה היא לסכר הגבוה, שהוא העיקרי מביניהם, או למכלול שני הסכרים. הכול לפי תוכן הדברים. צורת ביטוי זו נפוצה במקורות רבים העוסקים בנושא ונעשה בה שימוש גם כאן.
תוכן עניינים |
[עריכה] נהר הנילוס
נהר הנילוס זורם באוגנדה, קניה וזאיר, אתיופיה,סודאן ומצרים. אורכו של הנילוס 6,670 ק"מ. כיוון זרימתו הוא מדרום לצפון. מדרום יש לנילוס שני מקורות, הנילוס הכחול המתחיל בימת טנה שבאתיופיה והנילוס הלבן שמקורו בימת ויקטוריה המקבלת את מימיה מנהר קגרה. ימת ויקטוריה גובהה 1,150 מטר מעל פני הים.
הנילוס הכחול והנילוס הלבן נפגשים ליד חרטום בירת סודאן. משם זורם הנילוס המאוחד צפונה דרך עמק הדלתא של מצרים ועד לים התיכון.
95% משטחה של מצרים הם מדבר שאינו מיושב. 99% מאוכלוסיית מצרים חיה בעמק הדלתא הירוק והפורה. חייו של עמק הדלתא תלויים בנהר הנילוס שהוא מקור המים היחיד של מצרים.
[עריכה] המצב לפני הקמת הסכר
בקיץ היה הנילוס מציף את האזורים הסמוכים לו כאשר מים מאתיופיה היו זורמים במורד הנהר. הצפות אלו היו מביאות איתן חומרים מזינים ומינרלים, שהיו מדשנים את גדות הנהר ועושים אותן אידאליות לחקלאות. להשקיית השדות היו משתמשים ב"שיטת ההצפות": אזורים מסוימים היו מוצפים. בשיטה זו ניתן לגדל מגוון מוגבל של גידולים וכן ניתן לגדל רק מחזור גידול אחד בשנה בתקופת ההצפות.
בשנים מרובות מים כל התבואה הייתה מושחתת, לעומת זאת בשנים שכמות המים הייתה מועטה היו נפוצים הבצורת והמחסור במזון. במהלך שנה רגילה היו הצפות של שדות וכפרים בזמן גאות, דרכי היבשה היו משתבשות וכמויות מים אדירות היו מתבזבזות. ואילו בזמן שפל היה מפלס המים בנהר נמוך והדבר הקשה על השיט ופגע באספקת המים.
[עריכה] הקמת סכר אסואן
כבר בעת העתיקה שימשו גדות הנילוס לחקלאות. כאשר התרבתה האוכלוסייה שלאורך הנהר התעורר צורך לשלוט על ההצפות בכדי להגן על האדמות החקלאיות ועל שדות הכותנה.
במהלך המאה ה־19 הוחל בבניית סכרים על הנילוס.
[עריכה] הקמת הסכר הנמוך
ב־1899 החלו הבריטים לבנות את הסכר הישן סמוך לישוב אסואן. בניית הסכר הושלמה ב־1902. אורכו של הסכר 1,900 מטרים, ו־54 מטרים גובהו. תכנונו הראשוני של הסכר התגלה מיד כבלתי מתאים והוא הוגבה בשתי תקופות: 1907־1912 ו-1929־1933.
[עריכה] הקמת הסכר הגבוה
ב־1946 הוחלט לבנות סכר שני 6 ק"מ במעלה הנהר, במקום להגביה בשלישית את הסכר הישן. התכנון הממשי של סכר אסואן החדש החל ב־1952 מיד לאחר מהפכת נאצר.
הבניה החלה ב־1960. חלקו הראשון של הפרויקט הסתיים בשנת 1964, הסכר הגבוה, אל־סעד אל־עלי, הושלם ב-21 ביולי, 1970. את המאגר, ששמו אגם נאצר, החלו למלא ב־1964 בטרם הושלמה בניית הסכר וב־1976 התמלאה קיבולת המאגר לראשונה.
מילוי המאגר העלה דאגות בקהילת הארכיאולוגים וב־1960 החל מבצע הצלה בידי אונסקו. אתרים נסקרו ונחשפו ו־24 אתרים היסטוריים הועברו למקומות בטוחים (ראה אבו סימבל), או הוענקו למדינות שעזרו בעבודה (כדוגמת מקדש דבוד במדריד).
[עריכה] הסכר
אורכו של סכר אסואן הגבוה הוא 3,600 מטרים, רוחבו בבסיסו שתחת למים 980 מטרים, ורוחבו בפסגתו 40 מטרים. גובהו של הסכר 111 מטרים. הסכר מכיל 43 מליון מ"ק של חומר. כמות המים המקסימלית שיכולה לעבור דרך הסכר בשנייה אחת היא 11,000 מ"ק. בנוסף ישנם מברצי (מברץ - הוא מעבר למים מסכר) חירום דרכם יכולים לעבור 5,000 מ"ק לשניה. ותעלת טושקה מקשרת את המאגר לשפלת טושקה.
[עריכה] המאגר\אגם נאצר
אורכו של המאגר 480 ק"מ. ורוחבו במקום הרחב ביותר הוא 16 ק"מ. שטח פניו 6,000 קמ"ר ותכולתו 150 עד 165 קמ"ק (km³). המאגר מציף שטח גדול במישור נוביה ומעל ל־90,000 בני אדם מוקמו מחדש לצורך הקמתו.
[עריכה] תחנת הכוח
בסכר משולבת תחנת כוח הידרואלקטרית ובה 12 מחוללים (גנרטורים), כשהספקו של כל אחד מהם הוא 175 מגה וואט ובסך הכול 2.1 ג'יגה וואט. יצור הכוח החל ב־1967. כאשר הסכר השיג לראשונה את שיא תפוקתו, הוא ייצר בערך חצי מייצור החשמל של כל מצרים (ב־1998 בערך 15%). ואפשר לראשונה את חיבור רוב הכפרים המצריים לרשת החשמל.
[עריכה] החלום ושיברו - היבטים מצריים של סכר אסואן
הקמת סכר אסואן הגבוה הייתה חזונו הגדול של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, חלום שאותו הוא הצליח להגשים.
כמו הפירמידות נחשב גם הסכר כאחד מפלאי תבל. תוכננו לגביו תוכניות רבות שחלקן בוצעו וחלקן לא. נתלו בו תקוות וציפיות רבות שהתגשמו באופן חלקי.
כתוצאה מהקמת הסכר נוצרו גם בעיות שונות שלא נצפו לפני הקמתו.
[עריכה] היתרונות שבסכר
הסכר מספק יתרונות רבים, חלקם נוצלו וחלקם לא.
- הבטחת אספקת מים לשתיה ולהשקיה בכל השנים גם בשנות בצורת. נמנעו הבצורות הפוטנציאליות בשנים 1972 - 1973 ובשנים 1983 - 1984.
- הבטחת אספקת מים לשתיה ולהשקיה בכל חודשי השנה, מה שמאפשר לגדל שניים עד שלושה גידולים בשנה ברוב האזורים.
- שפע המים מאפשר את הרחבת שטח גידולי האורז. כתוצאה מכך גדל יצוא האורז.
- ניתן לפתח את הקרקע ולהגדיל את השטחים המעובדים.
- מניעת שטפונות והצפת שדות וכפרים.
- זרימת המים האחידה בכל הזמנים מאפשרת לשפר את התחבורה ביבשה ובנהר. עם זאת עדיין נותרו בעינן בעיותיה התחבורתיות העיקריות של מצרים, הנובעות ממחסור בתשתית כבישים ובמסילות ברזל בעיירות הגדולות.
- תחנת הכוח החשמלית שבסכר מספקת חשמל רב לכפרים ומאפשרת תיעוש. אך רק חלק מהגנרטורים פועלים, והתיעוש לא הדביק את הצרכים עקב הגידול באוכלוסייה.
- אגם נאצר מאפשר פיתוח ענף הדיג, אך בפועל רוב הדגה העשירה שבאגם אינה מנוצלת כיוון שהאגם מרוחק מריכוזי האוכלוסייה הסמוכים לקהיר והובלה בקירור אינה כלכלית מכיוון שהיא תייקר את הדגים יותר ממחירי הדגים המגיעים ממקורות אחרים.
- לסכר ולאגם פוטנציאל תיירותי. פוטנציאל זה מומש רק באופן מועט.
[עריכה] החסרונות שבסכר
סכירת הנילוס גרמה לכמה בעיות סביבתיות.
כתוצאה מסכירת הנילוס, הסחופת - שבעבר הפכה את גדות הנהר לפוריים - נעצרת בסכר ומגיעה אל המאגר. על פי הצפוי סחופת זו תהפוך את אגם נאצר (לפי הערכה תוך 500 שנים) לבלתי מספיק לאיחסון נפח המים הנדרש.
ירידת מפלס הדלתא של הנילוס תוביל בעתיד להצפת החלק הצפוני של הדלתא במי ים. הצפה זו תתרחש באזורים המשמשים כיום לגידולי אורז. הדלתא עצמה, שלא תמשיך להתחדש על ידי סחופת הנילוס, תאבד הרבה מפוריותה. השליטה החלקית בהשקיה גורמת אף היא לנזקים בכמה אזורים חקלאיים בשל הגברת המליחות. בעיה זו נגרמת כתוצאה מהשינוי בזרימת הנהר המאפשר למים מלוחים להעמיק לתוך הדלתא.
הצורך בשימוש בדשנים מלאכותיים המסופקים בידי תאגידים בינלאומיים שנוי במחלוקת. דשנים מלאכותיים אלו גורמים לזיהום כימי שהנהר המסורתי לא גרם לו.
הסכר הינו מקור למקרים של בילהרציה (סכיסטוסומיאזיס), בשל שפע הצמחים הגדלים באגם נאצר. על צמחים אלו מתרבים החלזונות המהווים פונדקאים לעלקות, תולעים שטוחות הגורמות למחלה.
אירועים אלו יגרמו בסופו של דבר לאובדן ענף הדיג המתקיים על המים המעט מלוחים של האגם שנכון לעכשיו הינו מקור הדיג הגדול ביותר של מצרים.
[עריכה] היבטים בינלאומיים של סכר אסואן
להקמת סכר אסואן ישנן השלכות בינלאומיות שונות.
[עריכה] למי שייכים מי הנילוס
נהר הנילוס זורם בכמה מדינות ונשאלת השאלה האם המים שייכים לארצות המוצא של הנילוס, או לארצות שבהן זורם הנהר.
[עריכה] מימון הקמת הסכר והמאבק הבינגושי
מתחילת תכנון סכר אסואן החדש הבטיחה ארצות הברית לסייע במימון הבניה עם הלוואה של 270 מליון דולר. אך ב־1956 הסתייגה ארצות הברית ממדיניותו של נשיא מצרים נאצר וחזרה בה מכוונתה לסייע למצרים בהקמת הסכר. בתגובה הודיע נאצר כי הוא מלאים את תעלת סואץ, וכי ההכנסות מהפעלתה של התעלה יממנו את בניית הסכר.
בעקבות זאת פלשו בריטניה וצרפת, שהיו בעלות מניות בתעלת סואץ, לאזור התעלה, ובתיאום איתן יצאה ישראל למלחמת סיני.
במאמציה במהלך המלחמה הקרה להשגת השפעה באפריקה, התערבה ברית המועצות, ומימנה שליש מעלות הסכר כמתנה. ברית המועצות גם סיפקה ציוד מכני כבד וצוותים טכניים. סכר החימר והסלע העצום תוכנן על ידי מכון Zuk Hydroproject הרוסי.
עלות בניית הסכר הייתה 820 מיליון דולר. מפעל טיוב הקרקעות הקשור בסכר עלה כמיליארד דולר. בסך הכול עלתה הקמת הסכר למעלה מ־1.5 מיליארד דולר.
הודות לתחנת הכוח ההידרואלקטרית שעל הסכר עלו ההכנסות מן הסכר על הוצאות הקמתו.
[עריכה] הפרת האיזון האקולוגי
בניית סכר אסואן הפרה את האיזון האקולוגי בסביבת הים התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט. הפרת האיזון האקולוגי משפיעה במישורים רבים החל מבתשתית הקרקעית דרך חקלאות הדיג וההידרולוגיה וכלה בנושאי אוקיינוגרפיה ואקלים.
שווקי הדגים של הים התיכון הושפעו בידי הסכר. האגן המזרחי של הים התיכון ירד בפוריותו. כך גם המערכת האקולוגית הימית שבאופן מסורתי תלויה הייתה בזרם העשיר של פוספטים וסיליקטים המגיעים מזרם המוצא של הנילוס. הדיג בים התיכון הופחת כמעט בחצי לאחר בניית הסכר, אך נראה שהוא מתאושש.
קיימת גם סחופת משמעותית של קו החוף לכל אורך הצד המזרחי של הים התיכון. סחופת זו מתרחשת בגלל מחסור בחול, שבעבר היה מובא בידי הנילוס.
[עריכה] השפעת סכר אסואן על משטר הגשמים בארץ ישראל
עד להקמת סכר אסואן הזרים הנילוס לים התיכון כמות ממוצעת שנתית של כ־35 מיליארד מ"ק, ואילו לאחר הקמת הסכר מוזרמים לים התיכון כ־3.5 מיליארד מ"ק בלבד. שינוי גדול זה בכמות המים המוזרמת לים התיכון השפיע על טמפרטורת המים ומליחותם, מה שעשוי לגרום להדרמת מערכות הלחץ הנמוך החורפיות באגן המזרחי של הים התיכון וכתוצאה מכך להווצרות משקעים רבים יותר במרכז ארץ ישראל ובדרומה ופחות משקעים בצפון.
ואכן בשנות השבעים והשמונים היו שינויים בכמות ובתפרוסת המשקעים בארץ וייתכן שסכר אסואן תרם את חלקו לשינויים אלו, בשנותו את זרימת הנילוס. אך ניתן להסביר זאת כתוצאת אפקט החממה המשפיע על האקלים במקומות שונים בעולם. ואמנם בשנות התשעים והאלפיים המגמה התהפכה כך שייתכן שאף אם סכר אסואן משפיע על האקלים באזורנו הרי שהשפעתו נמוכה.
[עריכה] הבטים אסטרטגיים של הסכר
לבניית סכר אסואן הייתה השפעה פוליטית חשובה. אגם נאצר ענק וכמעט כל אוכלוסיית מצרים חיה בעמק הנילוס. משמעות הדבר, שאם הסכר יושמד - למשל על ידי התקפה גרעינית ישראלית - תוצאת ההצפה תשמיד את מצרים לחלוטין.
נפוצה שמועה, שבמהלך מלחמת יום כיפור, הסכר - שמוגן בצפיפות באש נגד מטוסים - הופצץ בצבע על ידי מטוס של חיל האוויר הישראלי.
על רקע חריקות ביחסי השלום בין ישראל למצרים, נשמעו דיבורים בישראל על האפשרות להפציץ במקרה של מלחמה את הסכר ולהטביע במימי אגם נאצר את האזור הסמוך לו. המקור הבכיר ביותר שהזכיר אפשרות זו היה השר אביגדור ליברמן בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות במהלך בחירות 2001. דבריו של ליברמן עוררו זעם ובהלה במצרים ונוצלו בידי אהוד ברק שכינה את הממשלה שצפוי להקים יריבו, אריק שרון, עם ליברמן - ממשלת "טהרן אסואן" (ליברמן איים גם להפציץ את טהרן).
דיבורים אלו הם ספק קוריוז קיצוני, ספק תוכנית בת מימוש, משום שהפוגע בסכר יגרום להצפת שטחים נרחבים במזרח הים התיכון (מתורכיה ועד לוב)
בהקשר זה מזכירים את הפצצת סכרי עמק הרוהר בגרמניה במלחמת העולם השניה.
[עריכה] תוכניות פיתוח עתידיות במצרים
בחזונה למאה ה־21 מתכננת מצרים להקים מפעל מים שיעביר מים מאגם נאצר דרך תעלת השייך־זאיד לכיוון דרום מזרח המדינה. אספקת המים תאפשר ליישב את אזורי המדבר המצויים שם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הנילוס, הסכר ובעיית המים
- סקירה מחודשת של דרום הים התיכון: שלושים שנה לאחר הקמת סכר אסואן הגבוה - אנגלית
- האם משפיע סכר אסואן על משטר הגשמים בארץ ? - אורי בץ, השרות המטאורולוגי - בית-דגן
המאמר המורחב - בקובץ doc - מי הנילוס/סכר אסוואן אינם משפיעים כלל על האקלים בישראל - בועז דיין
- פרויקט המאה ה־21 של מצריים
