שפת איינו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שפת האָיְינו (アイヌ イタク) | |
|---|---|
| מדינות שבהן השפה מדוברת: | יפן, רוסיה |
| אזורים שבהם השפה מדוברת: | האי הוקאידו, לשעבר גם באי סחלין, האיים הקורליים, קצה חצי־האי קמצ'טקה ואזור טוֹהוֹקוּ שבאי הונשו. |
| סך כל הדוברים: | >1000 |
| מספר הדוברים שזו שפת אמם: | >100 |
| דירוג: | לא בין 100 השפות הראשונות |
| סיווג משפחתי: | בלתי מסווגת |
| חומר נוסף: | ספר לימוד |
| מעמד רשמי | |
| השפה הרשמית במדינות: | אין, בשימוש בני האיינו ביפן |
| גוף מפקח: | אין |
| ראו גם: שפה - רשימת שפות | |
שפת אַיְינוּ (アイヌ イタク, איינו טאק ביפנית アイヌ語) היא שפתם של בני האיינו, קבוצה אתנית שמרכזה בחלק הצפוני של האי הוקאידו שביפן.
בעבר דיברו בשפה זו באיים הקוריליים (כיום ברוסיה), בחלקו הצפוני של האי הונשו, ובחלקו הדרומי של האי סחלין (כיום ברוסיה). שפת האינו נחשבת לשפה ייחודית שאין לה קשר לאף שפה אחרת, על אף שלשפה זו מאפיינים טיפולוגיים הדומים ליפנית. לעתים נוהגים לשייכה לקבוצת השפות הפלאוסיבריות, אך למעשה מונח זה מתאר קבוצת שפות קטנות שאין ביניהן קשר שמאמינים כי התקיימו בסיביר לפני הגעת השפות הטורקיות והטונגסטיות; וכי אין הן מהוות משפחת שפות על פי הגדרתה. יש בלשנים כדוגמת היפני שיצ'רו מוריאמה, שקושרים בשנים האחרונות את שפת האינו ל שפות האוסטרונזיות, הן על פי אוצר המילים והן באמצעות הדמיון בין התרבויות.
תוכן עניינים |
[עריכה] דוברים
איינו היא שפה גוססת. בעיר ניבוּטני (חלק ממחוז ביראטורי באי הוקאידו), בה מתגוררים רבים ששפת האיינו היא שפת אמם, יש כ-100 איש הדוברים את השפה, מתוכם 15 בלבד משתמשים בשפה בחיי יום־יום (נכון לסוף שנות ה-80 של המאה ה-20). בכל הוקאידו יש כ-1000 איש הדוברים את השפה, כולם בני יותר מ-30 (עם מעט יוצאים מן הכלל). השימוש בשפה בין דובריה התחזק לאחרונה שכן יש ניסיון לעצור את שקיעת השפה בטרם יהיה מאוחר מדי, כך שכנראה שמספר הדוברים בשפה באופן שוטף גדול מ-15. רוב בני איינו ביפן, כ- 150,000 איש (המספר כנראה גדול יותר שכן רבים מבני האיינו אינם מודעים למוצאם או שהם מסתירים אותו מפחד מאפלייה) מדברים יפנית בלבד. לאחרונה, יש גידול במספר הלומדים את שפת האיינו כשפה שנייה, במיוחד בהוקאידו, הודות למאמציו של פעיל האיינו וחבר הדיאט (הפרלמנט היפני) לשעבר שיגרוּ קיאנו(מת מאי 2006) שדיבר את שפת האיינו כשפת אם.
[עריכה] פונולוגיה
ההברות באיינו הן מהצורה עיצור-תנועה-(עיצור) וקיימים מספר אשכולות עיצורים.
קיימות חמש תנועות:
i u e o a
העיצורים הם:c p t k ʔ s h w y ([j]) m n r
כאשר c יכול להיות אחד מ: ʣ, ʤ, ʦ, ʧ
הצירוף /ti/ מבוטא כ[ʧi]. העיצור /s/ הופך ל[ʃ] לפני /i/ ובסוף הברה. קיימים אף הבדלים בין ניבים. בניב סחאלין העיצור /p, t, k, r/ הופכים ל-/h/ בסוף הברה.
השפה איננה טונאלית אך יש בה מערכת של גובה-הטעמה, הווה אומר, גובה הצליל נקבע על פי ההטעמה של מילה; במילים עם מוספיות גזע המילה מקבל בצליל גבוה, או לחילופין מקבלת ההברה הראשונה את הצליל הגבוה על ההברה הראשונה אם היא סגורה או שיש בה דיפתונג. בכל המילים האחרות ההברה השנייה היא זו שמקבלת את הצליל הגבוה.
[עריכה] טיפולוגיה ודקדוק
מבנה המשפט הבסיסי הוא נושא-מושא-פועל (כמו בקוריאנית, יפנית, עם מילות יחס אחוריות (כלומר מילות יחס שבאות אחרי שם העצם ולא לפניו) (כמו בסינית, הולנדית). הנושא והמושא מסומנים בדר"כ על ידי מילות יחס אחוריות. שמות עצם יכולים להתקבץ, כך שהראשי מביניהם מופיע בסוף (כמו בסינית). כל פועל יכול להיות רק עומד או רק יוצא. פעלים יכולים לקבל מוספיות גוזרות רבות.
[עריכה] כתב
רשמית, שפת האיינו נכתבת בגרסה מותאמת של הכתב היפנית הקטקאנה. קיים גם כתב המבוסס על האלפבית הלטיני. העיתון "Ainu Times” משתמש בשניהם.
טווח התווים 31FF-31F0 (תוספות פונטיות לקטקאנה) של התקן יוניקוד כולל תווי קטקאנה שנועדו בעיקר עבור שפת האיינו. תווי הקטקאנה עבור עיצורים סופיים אינם מופיעים ביפנית, אך מצויים בשימוש בשפת האיינו.
[עריכה] ספרות בעל פה
לבני האיינו יש מסורת עשירה של סיפורי גבורה העוברים בעל פה בין הדורות הקרויים "יוקאר", בסיפורים אלה קיימים כמה צורות לשון ודקדוק מיושנות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משפטים באיינו (באנגלית)
- שיעורי רדיו בשפת איינו באדיבות תחנת הטלוויזיה של סאפורו (ביפנית)
- רשימת מילים בשפת איינו (ביפנית)
