מנדלי מוכר ספרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מענדעלע מוכר ספרים (מנדלי מויכר ספורים) הוא שם-העט של שלום יעקב אברמוביץ' (1835 -1917), מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
מענדעלע נולד בשנת 1835 בקאפוליה, אחת מעיירות בלארוס. הוא התייתם מאביו בילדותו, קיבל חינוך תורני בנעוריו ונדד מרבית חייו על פני עיירות רוסיה ובישיבות ליטא, וספג הרבה מהווי היהודים שם, שהשתקפו לאחר מכן ביצירותיו. היה בן הדור האחרון להשכלה.
בתחילת דרכו בשנות השישים של המאה ה-19 הרבה לכתוב ספרי מדע פופולרי, ספרות שימושית, ביקורת ספרים ומאמרים פובליציסטים שהעסיקו את הציבור היהודי (בעיקר בעיתון "המגיד"). הוא תבע התייחסות פעילה לבעיות החברה היהודית ברוסיה. תוכניתו להפיץ מדע והשכלה מעשית בוטאו בתרגומיו לספרי טבע ותולדות ישראל לשימושם של הקוראים והתלמידים העבריים ובעיבודים ותרגומים ליידית מן הספרות המסורתית. .
מבחינה ספרותית, היה קשור למסורת המשכילית ולספרות ה"תחיה הלאומית". יצירתו רוויה אהבה ליהודים הפשוטים, תוך יציאה נגד ההסתה האנטישמית ונישולם הכלכלי והאזרחי של יהודי רוסיה. עם זאת, יצירותיו ביטאו ביקורת סאטירית נוקבת על דרכי החינוך היהודי ועל אופי החיים המסורתי בעיירות היהודיות, ומצד שני ביקר גם את היהודים המשכילים על מגמת ההתבוללות שלהם.
היה פעיל בעיתונים יהודיים של זרם ההשכלה, למרות היותו נתון גם לתחייה היהודית הלאומית והציונית. זו הייתה הסיבה לכתיבתו בעברית וביידיש לסרוגין, עד למותו באודסה בשנת 1917.
מרבית ספריו וכתביו תורגמו לעברית ויצאו לאור בישראל.
מיצירותיו הידועות:
- "האבות והבנים" (1868)
- "בעמק הבכא"
- "מסעות בנימין השלישי" (1896)
[עריכה] השפה והלשון ביצירתו
יצירתו של מנדלי הייתה מורכבת גם מבחינה לשונית, בהיותו ממניחי היסודות לספרות היידית המודרנית ולסגנון העברי.
מנדלי החל את כתיבתו בעברית כסופר משכילי וכתב ספרות לפי כל כללי העברית המשכילית. בשלב מסוים פנה לכתוב ביידיש וערך גם בשפה זו מהפכה לשונית, שהתבטאה בהרחבת השימוש ביידיש המדוברת לצורכי ספרות יפה. אחרי הפסקה גדולה חזר ב-1886 לכתוב בעברית, אבל החליט לוותר על השימוש בכללי העברית המקראית והכניס לתוך אוצר המילים והדקדוק שלו את לשון חז"ל והלשון הרבנית של ימי הביניים. בספרו "בסתר רעם" שיצא ב-1886 פתח סגנון חדש בכתיבה העברית, סגנון קולח ומגוון המשקף את היידיש שדוברה בסביבתו ומשתמש בכל הרבדים ההיסטוריים של העברית.
לצורך ספריו העבריים, שהיו בחלקם תרגום של הספרים שכתב ביידיש, נזקק ללשון שתייצג דיבור עממי שוטף, מתובל בהלצות ובתיאורים מפורטים, ואת הצורך הזה סיפק בהשתחררות מכבלי המליצה המקראית המשכילית, בפנייה למטבעות לשון ואוצר מילים חז"ליים ובשילוב מאפיינים תחביריים מן השפות האירופיות. שפתו של מנדלי נתפסה כ"לשון סינתטית", כלומר, מורכבת מכמה רובדי לשון קודמים ולא כהמשך ישיר של רובד לשון מסוים.
בזמן האחרון עברו החוקרים לתפיסה שלשונו ממשיכה בהמשך ישיר את הספרות הרבנית והחסידית של תחילת העת החדשה, עם הוספה של יסודות חדשים, בעיקר דקדוקיים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אורציון ברתנא, מנדלי מוכר ספרים: עיון ביקורתי במיכלול יצירתו של אברמוביץ , הוצאת דקל, 1979.
- יוסף שה-לבן, מנדלי מוכר ספרים, הוצאת אור-עם, 1979.
- גרשון שקד, מנדלי, לפניו ואחריו, הוצאת מאגנס - האוניברסיטה העברית, 2005.
