מיתולוגיה מצרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים. לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב מיתוסי העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של אלים ויצורים על-טבעיים שונים.

המיתולוגיה המצרית שונה ממיתולוגיות אחרות בשתי נקודות עיקריות שהן:

1) האלים המצריים נחשבו אספקטים של כוח אלוהי אחד (נטר), כלומר המיתולוגיה משקפת תרבות המשלבת מונותאיזם ופוליתאיזם.

2) רוב האלים המצריים לא היו אנתרופורמורפיים (בדמות אדם),אלא אנימיסטיים (בדמות חיות).

התרבות המצרית העתיקה התרכזה סביב המוות והמתים. למצרים היו מנהגי לוויה, חניטה וקבורה מפוארים וייחודיים. במיתולוגיה המצרית ניתן למצוא כמה אלים אשר קשורים למוות, קברים, חניטה, ועולם המתים.

[עריכה] מיתוס בריאת העולם

לפי מיתוס בריאת העולם כמו שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, בראשית היו נו. נו היה החושך ששרר לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל אתום את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה, אלא גבעה, והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך פרח החבצלת. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק וזרע. הילד והילדה שנולדו היו שו ותפנוט. (בגרסאות מאוחרות של פרשת הבריאה, האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא רע אל השמש. האל אתום-רע היה מיזוג פולחני של שניהם).

שו הפך לאל האוויר ותפנוט הייתה לאלת הערפל והלחות. אביהם הטיל עליהם להפוך את הכאוס והחושך לעקרונות, חוקים, סדר ויציבות. שו ותפנוט הפרידו בין האור ובין החושך. הסדר שהם יצרו קיבל צורת נוצה קלילה וטהורה, שהפכה לאלת הצדק מעת'. שו ותפנוט יצרו גם אלים נוספים: גב אל האדמה ונוט אלת השמים.

בתחילה נועדו גב ונוט להיות מחוברים זה לזה, אך בשם מעת' - הסדר והצדק בעולם - הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם. כדי להפריד ביניהם דחף שו, אל האוויר, את נוט מעלה אל השמים. שם היא נשארה מתוחה מעל גב, אחיה ובן זוגה. נוט בראה את הגשם וגב ברא צמחים. מדי לילה, לפני הזריחה ילדה נוט את אל השמש רע. כאשר עלה היום, עקבה אם השמים נוט אחר השמש במסלולה עד שרע מת בתוך פיה בשקיעה. באופן דומה, נוט גם בולעת את הכוכבים בבוקר ויולדת אותם שוב בערב.

לבסוף בראו שו ותפנוט את האלים המלכותיים המצריים, שנולדו תחת עץ השיטה: איזיס מלכת השמים, תחתור אלת הפריון, אוזיריס שליט המתים, סת אל הרשע, תחות אל החוכמה, ונפטיס המגינה על המתים. איזיס ואוזיריס הולידו את הורוס (אם כי השם הורוס מתייחס גם לאל אחר, עתיק יותר מששת האלים המלכותיים).

[עריכה] מיתוס בריאת האדם

לפי מיתוס בריאת האדם כמו שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, יום אחד יצאו שו ותפנוט לטיול והלכו לאיבוד. אתום אביהם דאג להם ושלח את עינו רואת-הכל כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לאדם הראשון. על פי המיתולוגיה המצרית בריאת האדם תורמת למעת', הסדר שנקבע לעולם.

[עריכה] רשימת אלי מצרים

האלים הראשוניים:

• נו - החושך ששרר לפני היווצרות הזמן.
• אתום - האל הראשון, ברא את עצמו ויתר האלים (בגרסאות המוקדמות)
• רע - אל השמש. זהו האל הבכיר ביותר ולפי הגרסאות המאוחרות יותר הוא זה שברא את עצמו ואת שאר האלים.
• שו - אל האוויר.
• תפנוט - אלת הערפל והלחות.
• מעת' - אלת הצדק.
• גב - אל האדמה.
• נוט - אלת השמים.

האליים המלכותיים:

• איזיס - מלכת השמים.
• חתחור - אלת הפריון.
• אוזיריס - שליט המתים.
• סת - אל הרשע.
• תחות - אל החוכמה.
• נפטיס - המגינה על המתים.
• הורוס - בנם של איזיס ואוזיריס.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיתולוגיה מצרית