פוליתאיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוליתאיזם (פולי = הרבה, תאוס = אמונה באל) - אמונה בריבוי האלוהות, אמונה במספר אלים. פוליתאיזם היה נפוץ מאוד עד סוף העת העתיקה. במאה הרביעית המיר קיסר רומא קונסטנטינוס את דתו לנצרות ובעקבותיו כל האימפריה הרומית, וכך היה המונותאיזם לאמונה הרווחת.
גם בקרב המחזיקים באמונה פוליתאיסטית היו כאלה שעבדו רק אל אחד, אך האמינו בקיומם של אלים אחרים (ולמרות זאת עבדו רק את אלוהיהם מתוך מסורת שבטית או אמונה שהוא הכביר מכולם). אמונה זו נקראת הנותיאיסטים.
אומנם לרוב סגדו הפולתיאיסטים לאלים רבים במקדשים שונים. הסיפורים, האמונות, המיתוסים והאגדות על האלים נקראים מיתולוגיה, והם נמצאו בכל תרבות קדומה (ראו בערך מיתולוגיה), מהיוונים ועד לפולינזים.
לעומת זאת, אף שהיו תקופות שבהן עם ישראל עבד אלילים, כפי שמעיד גם התנ"ך, אמונת הייחוד שלו היא עתיקה ביותר, ויש הסוברים שליוותה אותו מאז היותו לעם.
