ונדלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הונדלים היו שבט גרמאני-מזרחי שמוצאו ביוטלנד (כיום בדנמרק), אשר התיישב בעמק נהר האודר במאה ה-5 לפני ספירת הנוצרים. הונדלים נודעו בעוינותם, באכזריותם, ובאימה אותה הטילו על עמים אחרים, בעיקר על הרומאים, זאת עקב ריבוי מעשי השוד והביזה אותם ביצעו ביישובים הרבים אותם כבשו.
הונדלים גרמו לנזק הרב ביותר למבנה העוצמה של האימפריה הרומית לטווח הארוך. הונדלים לא השאירו אחריהם מורשת משמעותית, פרט לשמם שהפך שם נרדף להשחתה מכוונת וזדונית של רכוש פרטי (ראו: ונדליזם), אף כי מקור שמם במילה Wandal, שמשמעותה נווד.
במהלך המאה השנייה והשלישית לספירת הנוצרים התיישבו הונדלים בדאקיה ופאנוניה - פרובינציות רומאיות לאורך נהר הדנובה. זהו הזמן המשוער שבו החלו הונדלים את פשיטותיהם על האימפריה הרומית. הונדלים אימצו את הנצרות האריאנית בדומה לגותים לפניהם. בשנת 406 חצו הונדלים את נהר הריין מערבה מתוך רצון להתיישב בגאליה, אך עקב התנגדות הפרנקים חצו את הרי הפירינאים ובשנת 409 התיישבו בחצי האי האיברי, שבו נמצאת ספרד כיום. יש להניח כי האזור אנדלוסיה, שבעבר נקרא ונדלוסיה, קיבל מהם את שמו.
הונדלים לא שהו בספרד זמן רב, ובלחץ הרומאים המקומיים והויזיגותים עזבו את הארץ ועברו דרומה.
בשנת 428, לאחר מותו של המנהיג הוודלי גונדריק, ירש אותו אחיו גאיזריק. תחת הנהגתו הגיעו הונדלים לשיא עוצמתם.
גאיזריק, בנו הנכה של עבד לשעבר, היה קושר ואמן בתמרונים פוליטיים. בהנהגתו חצו הוונדלים את מצר גיברלטר בשנת 429 ופשטו על הפרובינציות העשירות של צפון אפריקה, שם התיישבו בשכנות לרומאים המקומיים, הקימו את ממלכתם וקבעו בקרתגו את בירתם.
כעשור לקח לונדלים להשלים את השתלטותם על כל צפון אפריקה.
הונדלים הקימו צי שהטיל אימה על כלי שיט בים התיכון. בעזרת צי זה פשטו על סיציליה ועל דרום איטליה. הקמת הצי הונדלי פגעה בהגמוניה הרומאית ארוכת השנים בחופי הים התיכון, שאותו כינו Mare Nostrum ("הים שלנו").
ב-2 ביוני 455 פלשו הונדלים לרומא ובזזו אותה. בממלכת הונדלים המשימות המנהליות הושארו לפקידות הרומאית, אך הקשר עם הכנסייה הקתולית היה בכי רע עקב היות הונדלים נוצרים אריאנים. תחת הנהגת גאיזריק ובנו הונריק רדפו הונדלים את הקתולים והרדיפה הפכה לאלימה. הונדלים סיפקו בכך חומר רב לכותבי הסיפורים המבעיתים על חיי הקדושים בימי הביניים.
הסיפורים על הנעשה לנוצרים הקתולים הובילו לאיחוד שני חלקי האימפריה הרומית בפעם האחרונה, בשנת 468, במסע מלחמה כנגד הונדלים. מסע מלחמה זה כשל אך כוחם של הונדלים לא עמד להם לאורך זמן רב לאחר מות גאיזריק. הלוחמים הונדלים נכנעו לפיתויים שזימנו הארצות העשירות שבהן חיו, ובתהליך ניוון מהיר הפכו לחלשים, מושחתים ובלתי מאורגנים ובשל כך פגיעים. בשנת 533 הם הובסו במהירות על ידי צבא האימפריה הביזנטית ששלח הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון. בסופו של דבר נטמעו הונדלים באוכלוסייה המעורבת המקומית, ונעלמו לחלוטין כקבוצה מובחנת.
