הרולינג סטונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הרולינג סטונס

מקור	לונדון, אנגליה
שנות פעילות	1962—היום
ז'אנר	רוק
חברת תקליטים	וירג'ין
חברי ההרכב	מיק ג'אגר קית' ריצ'רדס צ'רלי ווטס רון ווד
חברים לשעבר	{{{חברים לשעבר}}}
{{{אתר}}}

לוגו הלשון והשפתיים של הרולינג סטונס

הרולינג סטונס בשנות השישים. משמאל: ביל ויימן, מיק ג'אגר, בריאן ג'ונס, צ'ארלי ואטס וקית' ריצ'רדס

הרולינג סטונס בשנים המוקדמות

הרולינג סטונס (The Rolling Stones, האבנים המתגלגלות) היא להקת רוק אנד רול בריטית שנוסדה בשנת 1963. הלהקה נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] שנות השישים

הלהקה החלה דרכה כשמיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, שהיו חברי ילדות, נפגשו שוב כשהיו סטודנטים. לשניהם היה חבר משותף בשם דיק טיילור, שניגן עם ג'אגר בלהקה. טיילור וג'אגר החליטו לצרף את ריצ'רדס ללהקתם בתור גיטריסט. מאוחר יותר הם הכירו נגן קלרנית וגיטריסט בשם בריאן ג'ונס וקלידן בשם איאן סטיוארט וצירפו גם אותם ללהקה.

החבורה, אשר ניגנה בעיקר מוזיקת רית'ם אנד בלוז, החלה לעבוד על קלטת דמו כדי לשלוח אותה לחברת התקליטים המפורסמת EMI, אך הקלטת נדחתה על ידי החברה. דחייתה של קלטת הדמו גרמה לפרישתו של דיק טיילור מהלהקה (ולהקמת להקה משלו, "The Pretty Things"), אך האחרים לא התייאשו והמשיכו בפעילותם. השם The Rolling Stones נבחר בהשראת שירו של יוצר הבלוז מאדי ווטרס.

בהמשך הצטרפו אליהם הבסיסט ביל ויימן, המתופף צ'רלי ואטס וכן אנדרו לוג אולדהם, שהפך למנהל הלהקה. החבורה, שניגנה בתחילת דרכה בעיקר רית'ם אנד בלוז, עברה בהדרגה לרוקנ'רול והחלה להתפרסם. אולדהם דאג להציג את הרולינג סטונס כחבורת רוקרים פרועים ופרובוקטיביים. מהר מאוד זכו הרולינג סטונס להכרה רחבה, מכרו תקליטים ואף הגיעו למקומות גבוהים עם מספר להיטים במצעדי הפזמונים.

לכל אורך הדרך התנהגו חברי הלהקה בגסות ופראות ויצרו מהומות ושערוריות בכל מקום בו הופיעו, התארחו או בילו. הם נחשבו, בניגוד מוחלט לביטלס, ל"ילדים הרעים" והפרועים של סצינת הרוק'נ'רול. בשיאה האמנותי בתקופה זו פירסמה הלהקה את הלהיט I Can't Get No) Satisfaction) שזכה להצלחה מסחררת, אך נאסר להשמעה בתחנות רדיו רבות עקב הטקסט הפרובוקטיבי והרמיזות המיניות שלו. הלהקה גילתה פרובוקטיביות נדירה לאותה תקופה גם בשירים נוספים.

ב-1965 נשלחו ג'אגר, ג'ונס וריצ'רדס למאסר על שימוש בסמים, אך שוחררו מוקדם מהצפוי. לאחר ששבה לפעול הושפעה הלהקה מהסגנון הפסיכדלי שהחל לתפוס תאוצה בבריטניה אצל להקות רבות, כולל הביטלס, והחלה ליצור חומרים פסיכדליים משל עצמה. המוזיקה הפסיכדלית שיצרו הסטונס לא התקבלה באהדה בקרב המעריצים שהעדיפו את הרוקנ'רול המוכר של הלהקה.

זמן מה לאחר מכן פוטר אולדהם על רקע חיכוכים פנימים ובמקומו נשכר מנהל חדש - אלן קליין. היה זה סוף התקופה הפסיכדלית של הלהקה. קליין דאג להחזיר את הלהקה לרוקנ'רול של האלבומים הקודמים.

בשנת 1968 הוציאו הסטונס את האלבום Beggars Banquet לאחר ויכוחים רבים בשל עטיפת האלבום הפרובוקטיבית, עליה הופיעו שירותים ציבוריים מכוסים בכתובות גרפיטי. האלבום כלל את הלהיט Sympathy for the Devil שעד היום נחשב לאחד הלהיטים הגדולים והחשובים של הלהקה. בסופה של אותה שנה, בהשפעת סרט הטלויזיה הפסיכדלי של הביטלס, הפיקה הלהקה סרט מוסיקלי משלה לרשת הטלויזיה הבריטית ה-BBC, שנקרא "קרקס הרוקנרול של האבנים המתגלגלות". בסרט התארחו להקת ג'טרו טול, המי, הזמרת מריאן פייתפול, והמוסיקאים אריק קלפטון, ג'ון לנון, יוקו אונו והכנר הישראלי עברי גטליס. בעקבות ביקורת פנימית קשה על הסרט, הוחלט לגנוז את המוצר המוגמר. בשנת 1995 יצא הסרט לראשונה ושווק לקהל הרחב, וכמו כן יצא תקליטור עם פס קול הסרט.

שנה לאחר מכן פוטר ג'ונס מן הלהקה עקב חילוקי דעות על הדרך והסגנון המוזיקלי. חודש לאחר מכן נמצא מת בבריכת השחייה שבביתו. את מקומו מילא הגיטריסט מיק טיילור, יוצא להקת הבלוז ברייקרז.

יומיים לאחר מותו של ג'ונס, ערכה הלהקה הופעה בהייד פארק בלונדון מול קהל של כרבע מליון איש, ובה שיחררו הסטונס מאות פרפרים לאוויר. זמן קצר לאחר מכן, בעת מסע ההופעות הגדול בארצות הברית, אירגנה הלהקה מופע חינם במגרש מרוצי מכוניות באלטמונט שבקליפורניה. לשם אבטחת ההופעה נשכרה כנופיית אופנוענים בשם מלאכי הגהינום (Hell's Angles) ששכרם שולם בבקבוקי בירה. במהלך ההופעה דקרו המאבטחים למוות מעריץ שחור-עור, שניסה להגיע לבמה בעת שהלהקה ניגנה את "סימפתיה לשטן".

לאחר טראומת הרצח בהופעה ובעקבות מותו הטרגי של בריאן ג'ונס, החליטה הלהקה לרדת מעט מאור הזרקורים. הם הקימו חברת תקליטים משל עצמם בשם "רולינג סטונס רקורדס".

[עריכה] שנות השבעים

ב-1972 הוציאו הרולינג סטונס את האלבום הכפול .Exile on Main St שנחשב לאחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר בהיסטוריה. לאחר יציאת האלבום פנו הסטונס איש לדרכו: ריצ’רדס התמכר להרואין בעוד ג'אגר היה עסוק בלהיות סלבריטאי. במשך השנתיים שלאחר מכן הספיקו הסטונס להוציא עוד 2 אלבומים שלא זכו להצלחה בזמנו. מיק טיילור פרש מהלהקה, ובמקומו צורף הגיטריסט רוני ווד, מלהקת The Faces לשעבר.

זמן קצר לאחר מכן נעצר ריצ'רדס בקנדה על החזקת הרואין ונשלח לגמילה. בשנת 1978 שוחרר ריצ'רדס, והלהקה החלה לעבוד על הקלטת אלבום חדש בשם Some Girls. האלבום זכה להצלחה מרובה, בעיקר בזכות הלהיט Miss You.

[עריכה] שנות השמונים

ב-1981 הוציאו הסטונס את אלבומם Tattoo You שזכה להצלחה מרובה. במקביל ליציאת האלבום יצאו הסטונס למסע הופעות ברחבי ארצות הברית. המופע הונצח בסרט בואי נבלה את הלילה ביחד ובאלבום Still Life.

שנתיים לאחר מכאן הסטונס שוב נכנסו לקשיים ואיש איש מחברי הלהקה פנה לפרויקטים אישים משל עצמו. במשך השנים הבאות הצליח ג'אגר מאוד בקריירת הסולו שלו, אבל למרות הקריירה האישית שלו המשיך ג'אגר ביחד עם חברי הלהקה לעבוד על האלבום Dirty Work. במקביל לעבודה על האלבום מת סטיוארט כתוצאה מהתקף לב.

האלבום שיצא ב-1986 סבל מחוסר מיקוד מוזיקלי מכיוון שג'אגר היה עסוק בקרירת הסולו האישית שלו, דבר שהכעיס את ריצ’רדס. זמן מה לאחר מכן הודיע ג'אגר כי לא ייצא לסיבוב הופעות עם הסטונס. החלה מריבה בין ג'אגר לבין ריצ’רדס שנמשכה שנים רבות. בשנת 1989 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוקנ'רול, ובתקופה זו חלה התקרבות בין ריצ’רדס לג'אגר והסתיימה המריבה ביניהם. השניים יצאו לחופשה משותפת והחלו לעבוד על אלבומם החדש Steel Wheels. אלבומם החדש זכה להצלחה מסחררת בזכות הלהיט "Mixed Emotions. יומיים לאחר יציאת האלבום נסעו הסטונס לסיבוב הופעות נוסף בארצות הברית, שזכה להצלחה חסרת תקדים.

[עריכה] שנות התשעים

ב-1992 יצאו הסטונס לסיבוב הופעות גם בקנדה, שהצליח בצורה חסרת תקדים ונחשב לסיבוב ההופעות המצליח ביותר בעולם. ב-1995 הוציאה הלהקה את האלבום Stripped שהכיל קאבר לשירו של בוב דילן Like A Rolling Stone. שנתיים לאחר מכן הכריזה הלהקה על יציאה לעוד סיבוב הופעות, שזכה להצלחה גם הוא.

[עריכה] שנות האלפיים

ב-2002 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות נוסף לציון 40 שנות פעילות. ב-2005 הכריזה הלהקה על יציאה לסיבוב הופעות לקידום אלבומם החדש, "A Bigger Bang" ("מפץ גדול יותר"). האלבום היה מועמד לגראמי.