הביטלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הביטלס
מקור	ליברפול, אנגליה
שנות פעילות	1960 - 1970
ז'אנר	רוק בלוז פופ
חברת תקליטים	פרלופון קפיטול אפל יונייטד ארטיסטס Vee-Jay סוואן רקורדס פולידור
חברי ההרכב	ג'ון לנון פול מקרטני ג'ורג' האריסון רינגו סטאר
חברים לשעבר	פיט בסט סטוארט סאטקליף

הביטלס (The Beatles - "החיפושיות") הייתה להקת רוק בריטית שפעלה לאורך שנות ה-60. הצלחתה הייתה חסרת תקדים ועוררה תופעה המכונה ביטלמניה. הלהקה נחשבת ללהקה המצליחה והמשפיעה ביותר מעולם. במהלך שבע השנים העיקריות בהן הייתה פעילה, משנת 1962 עד 1969, יצרו חבריה מוזיקה מגוונת מאוד, מפופ פשוט עד רוקנרול, השפעות של מוזיקה הודית וכלה ברוק פסיכדלי.

תוכן עניינים 1 חברי הלהקה 2 היסטוריה של הלהקה 2.1 השנים המוקדמות 2.2 ביטלמניה 2.3 שיא היצירה 2.4 ראשית הסוף 2.5 אקורד אחרון 3 השפעתם ההיסטורית על הפופ 4 בקולנוע 5 המוזיקה 6 הביטלס וישראל 7 להיטים נבחרים 8 דיסקוגרפיה 8.1 אלבומים 8.2 סינגלים בבריטניה 8.3 סינגלים בארצות הברית 8.4 תקליטי EP 9 קישורים חיצוניים 9.1 באנגלית 9.2 בעברית

[עריכה] חברי הלהקה

• ג'ון לנון: קולות, גיטרה - לעיתים גם מפוחית, קלידים, גיטרה בס וכלים נוספים.
• פול מקרטני: קולות, גיטרה בס - לעיתים גם גיטרה, קלידים, תופים, פסנתר, פלוגלהורן וכלים נוספים.
• ג'ורג' האריסון: קולות, גיטרה - לעיתים גם סיטאר, טמבורה, קלידים, גיטרה בס וכלים נוספים.
• רינגו סטאר: תופים - לעיתים גם קולות, תופי בונגו, קלידים וכלים נוספים.

[עריכה] היסטוריה של הלהקה

[עריכה] השנים המוקדמות

שיתוף הפעולה בין ג'ון לנון לפול מקרטני שהיה הבסיס להווצרות הביטלס החל בשנת 1957 כאשר שניהם נפגשו לראשונה באירוע בגן של כנסיית סיינט פיטר. לנון פעל באותו הזמן בלהקה שנקראה "החוצבים" (The Quarry Men), ואשר הופיעה באותו האירוע. מקרטני הצטרף ללהקה והביא עמו מאוחר יותר גם את ג'ורג' הריסון. ב-1958 "החוצבים" הקליטו תקליטון דֶמוֹ ובו שני שירים. לאחר פרידה קצרה הלהקה שבה והופיעה בשנת 1960 כלהקת ליווי לזמר האלמוני ג'וני ג'נטל תחת השם "חיפושיות הכסף המפוארות" (The Faboulus Silver Beetles). בהמשך השם קוצר ל"חיפושיות" (Beatles), כאשר הכתיב של השם באנגלית הוא עירוב של המילה "חיפושיות" (Beetles) ושל המילה "קצב" (Beat). אומרים שהשם נבחר בעקבות סרט בכיכובו של מרלון ברנדו האהוד על ג'ון בו נקראת כנופיית אופנוענים בשם זה. לנון עצמו מספר שהושפע משמה של להקת הליווי של באדי הולי, ה"צרצרים".

הלהקה החדשה כללה את לנון, מקרטני והריסון, סטוארט סאטקליף בגיטרה בס, ופיט בסט בתופים. הלהקה יצאה למסע הופעות בהמבורג, שם עזב סאטקליף לטובת קריירה בציור, ומקרטני החליף אותו בנגינת הבס. זמן קצר לאחר מכן, באפריל 1962, נפטר סטוארט סאטקליף בגיל 21 מגידול ממאיר במוחו. סאטקליף אפילו לא זכה לראות את ההצלחה של הביטלס, אך זכה להכרה כאמן ותמונותיו מוצגות במוזיאונים שונים בבריטניה. חברי הלהקה חזרו לליברפול, שם התבלטו בין הלהקות המקומיות בזכות הנסיון הרב שצברו בהאמבורג.

בריאן אפשטיין, איש עסקים יהודי מליברפול הפך למנהל הלהקה. העניין של אפשטיין בלהקה החל לאחר שבמחלקת התקליטים אותה ניהל ברשת החנויות שהייתה שייכת למשפחתו ביקשו לשמוע את שיריהם, והוא התעניין במי מדובר. אפשטיין ניסה להשיג לחיפושיות חוזה בחברת תקליטים ארצית. המבחן הראשון שהשיג להם היה בחברת "דקה" ב-1 בינואר 1962. מנהלי דקה דחו את הלהקה בטענה ש"להקות גיטרה הן בדרכן החוצה".

הביטלס חתמו לבסוף בחברת EMI בתחילת 1962. המפיק המוזיקלי ג'ורג' מרטין, שבתחילה לא התרשם מן הלהקה, התאהב בהם כשנפגש בהם. למרטין הייתה בעיה אחת, עם פיט בסט המתופף, ודרש להחליפו בנגן ההקלטות אנדי ווייט. הלהקה התנגדה והביאה להקלטות את המתופף רינגו סטאר, עימו התיידדו במועדוני המבורג, כאשר ניגן בלהקת הליווי של הזמר רורי סטורם. כך התגבש ההרכב הסופי של הלהקה.

ישנה שמועה, אחת ממיני רבות הקשורות בביטלס, שהחלפתו של בסט לא נבעה בהכרח רק מרצונו של מרטין אלא גם מדרישתם של פול ג'ון וג'ורג', שלא היו מרוצים מן העובדה שבסט, המתופף, נהנה מפופולריות כה רבה בקרב המעריצים.

[עריכה] ביטלמניה

ערך מורחב – ביטלמניה

אחרי הצלחה בינונית עם השיר הראשון שלהם , "Love Me Do" (באוקטובר 1962), שהגיע למקום ה-17 בלבד במצעד הבריטי, שירם השני, "Please Please Me" כבר זינק ישירות למקום הראשון (פברואר 1963). אחרי הצלחה זו ועוד שיר מצליח, From Me to You, נפנו הביטלס להקלטת אלבומם הראשון.

האלבום, שנקרא "Please Please Me", כשם להיטם הגדול, הוקלט בהקלטה אחת שנמשכה 12 שעות והגיע ישירות למקום הראשון במצעד הפזמונים. הלהקה המשיכה להופיע בהצלחה גוברת והולכת בבריטניה, כשבמקביל היא מוציאה שרשרת להיטים מצליחים בהם "She Loves You", ו-"I Want to Hold Your Hand" ואלבום נוסף, "With The Beatles". התקליטים הראשונים של הלהקה מכילים, כנהוג באותה תקופה, גרסאות כיסוי רבות (קאברים) לשירי אחרים.

באוקטובר 1963, הופיעו הביטלס לראשונה בתוכנית טלוויזיה בלונדון בשידור חי לכל בריטניה בה צפו 15 מיליון איש. למחרת, יצאו כל עיתוני אנגליה בכותרות ענק ובתמונות שער של להקת הביטלס. כשהופיעו בסוף אותו החודש באנגליה חיכו 600 אנשים במשך 36 שעות בכדי לקנות כרטיסים להופעה. כשנפתחה קופת הכרטיסים התמוטט המשרד מלחץ הקהל. תופעת ההערצה חסרת הפרופורציות הזו כונתה "ביטלמניה".

ב-9 בפברואר 1964, לאור התעניינות מצד חברת קפיטול האמריקאית ולאחר מסע יחצ"נות חסר תקדים בהיקפו ובתקציבו, הופיעו החיפושיות בתוכנית הטלוויזיה של אד סאליבן, ויומיים לאחר מכן הופיעו לראשונה על במה בארצות הברית, כשהם מעוררים התנפלות היסטרית, "ביטלמניה", בדומה לזו שעוררו קודם לכן בבריטניה. אלפי אנשים (ובעיקר נערות) צווחו בהיסטריה וקרעו בגדים בהופעותיהם ורדפו אחריהם לכל מקום בו היו או הופיעו. תופעה זו, שנמשכה עד תום תקופת ההופעות של הביטלס בשנת 1966 תועדה בסרטיהם המוקדמים של הביטלס "A Hard Day's Night" ו-"Help!" שבוימו על ידי ריצ'רד לסטר.

הופעתם בארצות הברית עוררה תעשייה שלמה של פוסטרים, סטיקרים וחולצות, עליהם הכותרת "הביטלס באים", אשר נוצרה בן לילה כדי לקדם את בואם. 5,000 צעירים נלהבים חיכו בנמל התעופה קנדי לקבלם. ביקורם בארצות הברית הוכתר כהצלחה גדולה.

הביטלס הפכו, ב-1963 לתקופה של שלוש שנים, מלהקה אופנתית לשיגעון בינלאומי של ממש. הם הפכו לסמל, וכל דבר שעשו או אמרו זכה מייד לפרסום בעל היקף עצום בכלי התקשורת באנגלייה. הממסד השמרני הכיר בהם, והיה ידוע בנוסף לכך שאף משפחת המלוכה אהבה את שיריהם. דמויותיהם הוצבו במוזיאון השעווה "מאדאם טוסו" (Madame Tussauds) ונכתב עליהם ערך באנציקלופדיית הבריטניקה, דבר יוצא דופן עד אז בקרב אמנים פעילים.

בשנת 1963, מתוך 52 שבועות בשנה, היו הביטלס במקום הראשון במצעד הפזמונים 37 שבועות. בשנת 1964, חמשת הראשונים במצעד הפזמונים השנתי האמריקאי היו שירים של הביטלס (מקום ראשון: Can't buy me Love, השני Twist and Shout, השלישי She Loves You, הרביעי I Want to Hold your Hand, והחמישי All my Loving), ובנוסף עליהם שבעה נוספים היו במאה הראשונים. באותה השנה הביטלס יצאו לסיבוב ההופעות העולמי הראשון שלהם, אשר כלל את סקנדינביה, הולנד, המזרח התיכון ואוסטרליה. ב-1965 הוכתרה להקת הביטלס כלהקה המצליחה ביותר בעולם.

[עריכה] שיא היצירה

במקביל לביטלמניה, המשיכו הביטלס להתפתח כיוצרים, כשבולטים ביניהם במיוחד פול מקרטני וג'ון לנון, שרוב שירי הלהקה היו חתומים בקרדיט המשותף שלהם (אף כי שיתוף פעולה בעת הכתיבה ממש היה תופעה שהפכה נדירה יותר ויותר עם הזמן). בשרשרת האלבומים שאחרי "A Hard Day's Night" החלו הביטלס מתפתחים כמוזיקאים בעלי תחומי עניין והתמחות שונים. פול מקרטני הפגין עניין כמעט בכל תחום במוזיקה, ובמיוחד במוזיקה קלאסית, מוזיקה תקופתית ובעבודת אולפן; לנון הושפע מבוב דילן ואילו האריסון החל להתעניין מסוף 1965 באלמנטים הקשורים למוזיקה הודית.

עניין משותף לכל הארבעה היה העניין בסמים ובהשפעתם על היצירה. בשנת 1965 החלו הביטלס להתנסות בעישון חשיש ומאוחר יותר גם בסמי הזיה. השפעת השימוש בסמים ניכרת ברבים משירי "Rubber Soul" ו"Revolver".

באותה שנה קיבלו הביטלס גם את עיטור "אביר מסדר האימפריה הבריטית" מהמלכה אליזבת השניה על "תרומה לייצוא". לנון החזיר את העיטור שלו בשנת 1969 על מנת למחות על מעורבות בריטניה במלחמת וייטנאם. מקרטני הוכתר בשנת 2003 בתואר אצולה והינו כיום סר פול מקרטני.

בשנת 1966 עורר לנון שערוריה כאשר טען כי הדת הנוצרית נמצאת במגמת שקיעה ואילו הרוק'נרול יחיה לנצח, וכי כבר עכשיו החיפושיות פופולריות יותר מישו. אמירה זו הביאה לגל של מחאות והחרמות, בעיקר במדינות הקתוליות בארצות הברית. רוצחו של לנון, מרק צ'פמן, יתרץ מאוחר באומרו כי עד לנקודה זו היה מעריץ נלהב של החיפושיות וכי זה היה השלב בו התאכזב מלנון והחל לחשוב על רציחתו, 14 שנים מאוחר יותר.

הלהקה הופיעה בפעם האחרונה על במה באוגוסט 1966. גרמו לכך כמה גורמים. הלהקה הייתה מותשת מה"ביטלמאניה" וקשה היה לנגן בתנאי הרעש האיומים שיצרו המעריצים הצורחים, בלי קשר לשירים המנוגנים על הבמה. גם ההתפתחות של המוזיקה שלהם, שהפכה להיות מורכבת יותר ויותר, הקשתה על ביצוע בימתי של חלק מהשירים. בתמיכתם הנלהבת של ג'ון וג'ורג', ופושרת יותר מצד פול, החליטה הלהקה להפסיק להופיע ולהקליט שירים באולפן בלבד.

כשנטל ההופעות מאחריהם, הסתגרו הביטלס באולפן, ביחד עם ג'ורג' מרטין ויצרו תקליטון (Magical Mystery Tour) שהדגים היטב את התפתחותם האישית האומנותית והטכנולוגית, ומבחינה היסטורית, תרם להתפתחות הקלטת המוזיקה המודרנית לדורותיה. צד א' של התקליטון כלל את Strawberry Fields Forever (שדות תות לנצח) שנוצר על ידי לנון (אם כי גם מקרטני חתום עליו) והיה אבן דרך ביצירת הרוק פסיכדלי ואילו צד ב' כלל את Penny Lane בו שיכלל מקרטני את השילוב בין מוזיקה מודרנית למוזיקה קלאסית בהמשך לשיר הקודם שפירסמה הלהקה, Eleanor Rigby.

אחרי הוצאת התקליטון נפנו הביטלס להקלטת יצירת המופת שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סמל פפר", שיצא ביוני 1967 והפך לסמל רוח התקופה. יש הטוענים כי בהסתכלות לאחור, מקבץ השירים באלבום אינו הטוב שבאלבומי הביטלס, וגם לרעיון "אלבום הנושא" לא היה בסיס ממשי באלבום עצמו, אבל התקליט פרץ נתיבים חדשים בהיותו הפעם הראשונה בה תקליט פופ נוצר ונבנה כיצירת אמנות ממש. המגזין רולינג סטון הכתיר את אלבום זה כאלבום המצליח ביותר של כל הזמנים.

[עריכה] ראשית הסוף

המנהל בריאן אפשטיין, שחש מיותר אחרי תום עידן ההופעות של הביטלס, התאבד או מת בשוגג בשל נטילת מנת יתר של כדורי שינה ואלכוהול בשנת 1967 והותיר את הביטלס אבודים מעט. חברי הלהקה התרגלו לכך שענייניהם מנוהלים על ידי אנשים אחרים ובהעדרו החל כל אחד מהם נפנה יותר ויותר לענייניו הוא או, גרוע יותר, מעלה יוזמות שעוררו חיכוכים קשים בין חברי הלהקה. הנסיון העצמאי הראשון היה סרט הטלוויזיה "מסע הקסם המסתורי", יוזמה של מקארטני להשיב את הביטלס לפעולה באמצעות מסע מצולם והזוי ברחבי בריטניה. הסרט נכשל וזכה לביקורות קטלניות, לראשונה בתולדות הביטלס.
ב-1968 הודיעו הביטלס על הקמת חברת תקליטים בשם "אפל", שהייתה אמורה לעודד ולטפח יוצרים צעירים ולשמש תווית העל של הלהקה. היוזמה גם היא הייתה לכשלון עסקי ואמנותי שעוד החריף את המתחים בין חברי הלהקה.

השנים 1968 - 1969, שנות הדמדומים של הלהקה, אופיינו בפעולה כמעט עצמאית ונפרדת של כל אחד מחברי הלהקה. הפרידה שבדרך ניכרת באלבום הכפול "הביטלס" (המכונה "האלבום הלבן"), שבו כמעט כל השירים לא רק נכתבו לבד, אלא גם הוקלטו לבד. סימן נוסף לדעיכה ניכר בנכונותם של הביטלס להכניס לתקליט נסיונות יצירה אישיים ובוסריים. חלק מכך ניתן לייחס לעובדה שהביטלס שאפו להוציא תקליט נוסף שיביא לקיצו את החוזה הנוכחי שלהם עם חברת התקליטים, אך ניכרה כאן גם שחיקה של היכולת לומר "לא" זה לזה. בסוף שנת 1968 גם תרמו הביטלס כמה שירים לסרט "צוללת צהובה", סרט מצויר בכיכוב בני-דמותם המצויירים. הסרט היה להצלחה, והביא לכך שדורות רבים של ילדים גדלו על המוסיקה של הלהקה ושימרו את הפופולריות שלה במשך עשורים רבים.

[עריכה] אקורד אחרון

בתחילת שנת 1969 עשה פול מקרטני נסיון נוסף "לאחד" את הלהקה לפרויקט משותף, צילומם לסרט בעת הקלטת אלבום חדש בשם "Get Back" (חזור). בצילומי הסרט, שיצא שנה מאוחר יותר תחת השם "Let it Be" ניכרת המתיחות הרבה בין חברי הלהקה, שאף לא הצליחו להשלים את התקליט לכלל אלבום. במהלך הסרט הופיעו הביטלס על גג אולפן ההקלטות שלהם, באופן מפתיע ומבלי להודיע לאיש. הייתה זו הופעתה האחרונה של הלהקה ואף היא הופסקה על ידי המשטרה בטענה כי הם מפריעים למנוחת השכנים. החיפושיות לוו בהופעה זו ובשירים שהוקלטו באותה התקופה בקלידן בילי פרסטון. ההקלטות ששרדו נמסרו בשנת 1970 למפיק פיל ספקטור שבישל מהם תקליט בשם "Let it Be". חלק מחברי הביטלס לא היו מרוצים מהתוצאה שכללה תזמור מנופח ומקהלות של קולות רקע ובשנת 2003 יצאה גירסה שונה של אותו התקליט, ללא התזמור והמקהלות, שנקראה "Let It Be - Naked".

במקביל לאירועים אלו, החל ג'ון לנון יוצא עם האמנית היפנית יוקו אונו, למענה נטש את אשתו ובנו. בהשפעתה, החל לנון להיות מעורב בפעילות פוליטית כנגד מלחמת וייטנאם וביזמות אמנותיות שונות, שלא היו לרוחם של שאר חבריו ללהקה. חברי הלהקה הצליחו למנוע את חדירת הנסיונות המוזיקליים של ג'ון ויוקו לתקליטי הלהקה, כשהשריד הבודד לכך הוא השיר "מהפכה מספר 9", רצף הקלטות של קולות, קטעים מתחנות רדיו ומסרטים והדים קלושים של מוזיקה.

נסיונו האחרון של מקרטני להביא את חברי הלהקה לפעולה משותפת הוכתר בהצלחה. ביוזמתו, התכנסו בקיץ 1969 ארבעת המופלאים להקלטת תקליט אחד נוסף עם ג'ורג' מרטין, "אבי רואד". לבד משנים מהשירים הטובים ביותר של האריסון ("הנה באה השמש" ו"משהו") כלל האלבום כמה מהשירים הטובים והבשלים ביותר של חברי הלהקה באותה תקופה, לצד מחרוזת קטעים של לנון ומקארטני שלא הושלמו עדיין לכדי שירים מלאים, בצד ב' של האלבום, שהייתה לאקורד סיום הולם לדרכה המוזיקלית של הלהקה.

מותו של בריאן אפשטיין, כאמור קודם, הביא להיווצרות חור שחור ניהולי אשר שאב אליו את מיטב האנרגיות והמשאבים של חברי הלהקה והסובבים אותה. לאור כשלונה הכלכלי של חברת אפל, שעל אף המיליונים שזרמו אליה הצליחה להפסיד מיליונים רבים יותר, ביקש לנון לגייס את שירותיו של אלן קליין, מנהלה הכריזמטי של להקת "האבנים המתגלגלות" אולם מקארטני סירב לכך בתוקף והציע כחלופה את עורך-הדין הניו-יורקי לי איסטמן, אביה של אשתו לינדה. משבר זה, מסתבר, התגלה כחסר פתרון היות ולטענת מקארטני, אלן קליין דרש אחוזים גבוהים מדי, ומנגד, לטענת שאר חברי הלהקה, היה לי איסטמן מגלה העדפה ברורה ומובהקת לתנאיו של מקארטני על חשבון השאר. מקארטני, אגב, אינו מכחיש זאת.

יש כמה השערות לגביי סיבה לפירוק הלהקה. אחת מהן, היא שיוקו אונו, אישתו השנייה של ג'ון אשר נכחה כמעט כל הזמן באולפן ההקלטות, הביאה לסכסוכים בין חברי הקבוצה לבסוף לפירוקה. אך ההשערה המקובלת ביותר היא שכל אחד מחברי הביטלס החל מתפתח מבחינה מוסיקלית וגם לא מוסקלית בדרך שונה משאר חברי הלקה, ההבדלים וחילוקי הדעות הם שהביאו לפירוק הלהקה. לנון טען כי מקרטני מכניס מסרים לתוך שיריו, שהוא לא מסכים איתם. האריסון כבר לא ראה טעם בהמשך קיום הלהקה, ועוד.

לנון איים רבות על פרישתו מהלהקה, אך היה זה מקרטני שב10 באפריל, שנת 1970 הודיע , שנואש מהנסיונות להקים את הלהקה לתחיה, על פרישתו ממנה, והביא בכך לפירוקה של הלהקה. חברי הלהקה המשיכו בקריירות סולו. חלקן מוצלחות יותר, חלקן פחות אם כי חלוקת הרווחים מאלבומי הסולו שלהם נעשתה על פי החוזים הקבוצתיים שהיו בתוקף עד שנת 1974.
ב-8 בדצמבר 1980 נרצח לנון ליד ביתו בניו יורק, על ידי מעריץ מטורף בשם מרק צ'פמן. היה זה שוק גדול לעולם כולו. פול כתב לזכרו את השיר המרגש "here today" וג'ורג' כתב לזכרו את השיר "all those years ago". אחרי מותו הקליטו שלושת חברי הלהקה הנותרים שני שירים של לנון שטרם פורסמו רשמית לזכרו. (free as a bird ו- real love)

ג'ורג' הריסון נפטר בשנת 2001 מסרטן הגרון.

[עריכה] השפעתם ההיסטורית על הפופ

הביטלס היו שילוב ייחודי -- ועד היום, גם חד-פעמי -- של הלהקה המצליחה מבחינה מסחרית בזמנה והלהקה המוערכת ביותר מבחינה אמנותית בו זמנית.

היסטורית, הייתה הופעת הביטלס נקודת המפנה בתולדות המוזיקה הפופולרית. עד להופעת הלהקה נחשבו יוצרי פופ בכלל ורוק'נרול בפרט לבובות שיווקיות חסרות ערך או בינה בקודקודן. תפקידן היה להצליח בזכות קול נעים ומראה מושך ולמחזר את עצמן עד שפג תוקפם.

הביטלס היו שינוי בנוף הזה. הם לא היו "יפיופים" מקצוענים אלא ארבעה בני מעמד הפועלים טיפוסיים מליברפול, בעלי יכולת כתיבה וכשרון מוזיקלי רב. קיומם כלהקה המצליחה ביותר ושבירת מגוון הסטריאוטיפים ביחס ליוצרי פופ חוללו מפנה משמעותי במוזיקה הפופולרית.

הביטלס גם המשיכו להתפתח לכל אורך דרכם, כשהם הופכים את השילוב של מלחין ומבצע מחריג מוזר לנפוץ ומקובל (לפניהם, רוב האמנים בתחום המוזיקה הקלה הקליטו שירים שנכתבו על ידי אחרים), הראשונים לשלב אלמנטים "קלאסיים" (דבר שתרם לא מעט ליחס הרציני כלפיהם), הראשונים לפרוץ ולהשתעשע בסגנונות מוזיקליים נוספים מחוץ למסגרת הצרה של פופ ורוקנרול והראשונים להפוך ל"להקת אולפן" המקדישה את עיקר מאמציה ליצירת "פרטיטורה על סרט הקלטה".

בתוך פחות משבע שנים תרמו הביטלס לעולם למעלה ממאתיים שירים, כמעט 30 שירים לשנה. הביטלס יצרו חידושים רבים בתחום המוזיקלי, מנגינה במהירויות שונות, נגינה לאחור וטריקים דומים, עבור בהכנסת כלים מוזיקליים חדשים וכלה בהרמוניות קוליות עתירות המצאה.

כשנשאלו מקארטני, האריסון וסטאר (בראיונות שנערכו בשנות ה-90 לכבוד אוסף האנתולוגיה) אודות תרומתם התרבותית, אמרו שלושתם כי הם שבעי רצון בייחוד מכך שמסריהם של השירים היו ברובם חיוביים והאדירו נושאים כשלום, אהבה, אחווה וחופש הפרט.

[עריכה] בקולנוע

הקריירה קולנועית של הביטלס החלה בסרט "לילה של יום מפרך" ("A Hard Day's Night") משנת 1964, שבויים על ידי הבמאי האמריקאי ריצ'רד לסטר והיה מעין תיעוד של "יום טיפוסי" בחיי הביטלס בתקופת הביטלמניה. בשנת 1965 הוסרט "הצילו" ("Help") - מופע ראווה טכניקולורי באתרים אקזוטיים, כמעט ללא עלילה של ממש.
"מסע הקסם המסתורי" ("Magical Mystery Tour", (1967) הוקרן פעם אחת בטלויזיה באנגליה וזכה לביקורות קטלניות, אך נחשב כיום לסרט פולחן. סרט ההנפשה "צוללת צהובה" ("Yellow Submarine") הגיע בסוף שנת 1968 וכמעט לא כלל את הביטלס עצמם, פרט לאפילוג שכלל צילום חי של הביטלס וחמישה שירים חדשים. למרות זאת נחשב הסרט לפורץ דרך בזכות שיטת האנימציה המיוחדת שלו. הסרט האחרון של הלהקה הוא "Let It Be" שהוסרט בשנת 1969 ומתעד את התפוררותה של הלהקה. הסרט והתקליט הופצו לאחר שהביטלס כבר התפרקו.

[עריכה] המוזיקה

שלא כמו האבנים המתגלגלות שפעלו אף הם באותה התקופה (וזמן רב לאחר מכן), הביטלס לא הושפעו ישירות ממוזיקת הבלוז. מוזיקת הביטלס שאבה השראה ממקורות שונים, אך ניתן לומר שמקור ההשראה שלהם היה רוק אנד רול של שנות החמישים. ההרמוניות הקוליות הושפעו ישירות מהאמנים השחורים של חברת מוטאון בארצות הברית והמוזיקה המוקדמת שלהם מצ'אק ברי. השפעה נוספת על הביטלס הייתה להקת "נערי החוף", שהצטיינה אף היא בהרמוניות קוליות, אך ההשפעה כאן הייתה הדדית.

באופן אינדיבידואלי שאבו אנשי הלהקה השראה ממקורות שונים - ג'ון לנון הושפע בתחילה מבאדי הולי ורוי אורביסון, אך לאחר מכן הכיר את עבודתו של בוב דילן והחל להיות מושפע ממוזיקה עממית. לנון שיחק תפקיד חשוב בכיוון הלהקה אל הפסיכדליה. בסוף דרכה של הלהקה ובשנים אחרי כן חזר לנון להתעניין בעיקר במוזיקת רוק ורוקנרול בסיסית יותר.

מקרטני היה האיש שחיבר את השירים היותר מלודיים בלהקה וגם את הבלדות הרומנטיות כמו "אתמול" (Yesterday). בה בעת שמר עניין במוזיקת ריתם אנד בלוז. כמו כן הוא נחשב לחבר בעל ההכשרה המוזיקלית המקיפה ביותר מבין חברי הלהקה, ואחראי לכמה מהחידושים שלהם בתחום העיבוד וההקלטה, זאת לצד השפעתו החשובה של מפיקם, ג'ורג' מרטין, בנקודה זו.

הריסון קיבל את סגנונו המיוחד בנגינת הגיטרה מאומני הרוקבילי הגדולים של שנות החמישים כקארל פרקינס, סקוטי מור ודווין אדי. ב-1965 פרץ הריסון דרך חדשה כאשר הקליט נגינת סיטאר בשיר "עץ נורבגי", ולאחר מכן המשיך בדרך זו ושילב מוטיבים הודיים בשירים רבים של הלהקה. בתקליטיהם האחרונים של הביטלס ניתן לראות את הריסון עובר לקדמת הבמה בלהיטים כמו "כשהגיטרה שלי מיבבת ברכות" מ"האלבום הלבן" (שבו גם משתתף אריק קלפטון בסולו גיטרה), "הנה באה השמש" ו"משהו" מתוך "אבי רוד".

תרומתו של רינגו ללהקה אינה מוערכת דיה. יש לציין כי בנוסף לאימוץ סגנון נגינה חדשני וחופשי יותר (כבשיר Ticket to Ride) שהרחיב את גבולות ז'אנר שיר הפופ, תרם רינגו להרחבת היריעה וקהל היעד בכך שדמותו המוסיקלית והאישית הנעימה ואף הקריקטוריסטית התגלתה כפופולרית ומתאימה מאוד לשירי ילדים. בנוסף רינגו אחראי לגלישות אקראיות של הלהקה אל מוזיקת הקאנטרי, וכן ייזכרו תרומתו החשובה לשיר "יום בחיים" "A Day In The Life", וסולו התופים שלו בשיר "הסוף" שאכן היה אחד האחרונים שהקליטה הלהקה לאלבום "אבי רוד", או בשיר "come together" מ"אבי רוד", שבו התופים שלו מנגנים קטע מעניין מאוד לאורך כל השיר. ובאותו אלבום אסור גם לשכוח את "גן התמנון", שאותו כתב ושר.

המוזיקה של הביטלס עדיין מנוגנת ומושמעת על ידי להקות, בודדים ותזמורות בכל רחבי העולם.

[עריכה] הביטלס וישראל

הביטלס (או כפי שנקראו אז בארץ: "חיפושיות הקצב") השפיעו השפעה של ממש על המוזיקה הפופולרית בישראל. למרות שנאסר עליהן להופיע בארץ, בשל התנגדות מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, יעקב שניידר (אביו של יוסי שריד) שחשש להשפעתם על הנוער הציוני, הגיעו שירי החיפושיות בעיתוי תרבותי והיסטורי (מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה) שעיצב דור חדש של יוצרים. המדינה נפתחה לתרבות הפופ, עקב המאורעות ההיסטוריים שיצרו "חלון" בין 1967 ו-1973 שהתאים בדיוק לרוח החדשה שהגיעה מליברפול ומלונדון. יוצרים כאריק איינשטיין ושלום חנוך, ולהקות כגון החלונות הגבוהים, ואחרית הימים, יצרו תקליטים שלמים בהשפעתם.

ידועים ביצועים מועטים של אמנים ישראלים לשירי החיפושיות בעברית. המדובר במיוחד בביצועים הומוריסטיים של אריק איינשטיין כגון "מזל - כמה זמן את מתלבשת" ככיסוי לשיר "האם את רוצה לדעת סוד", גרסה מיוחדת לשיר "אובלדי אובלדה", ו"היה לנו טוב - נהיה לנו רע" ככיסוי ל"בלדה על ג'ון ויוקו". כן יש לציין ביצוע של אומנים ישראלים רבים כקבוצה, לרבות אורי זוהר, לשיר "תנו צ'אנס לשלום". דוגמה נוספת להשפעתם של הביטלס על יוצרים ישראלים ניתן למצוא בשיר "לו יהי," שנולד כגרסה עברית לשיר "Let it Be" של הביטלס, ואחר–כך הוצמדה לו מנגינה בהשראתו.

בשנת 1981 הקליט השדר יואב קוטנר בגלי צה"ל סידרת תכניות בשם "מסע הקסם המסתורי", שהייתה סקירה מעמיקה וארוכה של הקריירה של הלהקה, ושודרה במשך כשנה. הסדרה נחשבת עד היום לאחד מהפרויקטים המוצלחים והמשפיעים ברדיו הישראלי.

ישנם קבוצות ופורומים בישראל העוסקים בביטלס. לאחרונה החל פורום הביטלס בהייד פארק להפיק עיתון אינטרנט על הביטלס בעברית.

[עריכה] להיטים נבחרים

• Twist and Shout (ריקוד וצעקה) - Please Please Me
• Cant Buy me Love (איני יכול לקנות לי אהבה) - A Hard A Days Night
• A Hard Days Night (לילה של יום מפרך) - A Hard Of Days Night
• All My Loving (כל אהבתי) - With The Beatles
• Love Me Do (אהביני) - Please Please Me
• Michelle (מישל) - Rubber Soul
• From Me to You (ממני אליך) - סינגל
• She Loves You (היא אוהבת אותך) - סינגל
• I Want to Hold Your Hand (אני רוצה לאחוז בידך) - סינגל
• I feel Fine (אני מרגיש מצוין) - סינגל
• Eight Days a Week (שמונה ימים בשבוע) - Beatles For Sale
• Ticket to Ride (כרטיס לנסיעה) - Help!
• !Help (הצילו!) - Help!
• Yesterday (אתמול) - Help!
• We Can Work it Out (אנחנו יכולים להסתדר) - סינגל
• Paperback Writer (סופר ספרי כיס) - סינגל
• Yellow Submarine (צוללת צהובה) - Revolver
• Eleanor Rigby (אלינור ריגבי) - Revolver
• Nowhere Man (מר שומקום) - Rubber Soul
• Drive My Car (נהגי במכוניתי) - Rubber Soul
• Penny Lane (סמטת פני) - Magical Mystery Tour
• All You Need is Love (כל שאתה זקוק לו זו אהבה) - Magical Mystery Tour
• Lucy in the Sky with Diamonds (לוסי ברקיע היהלומים) - Sgt. Pepper Lonely Hearts Club Band
• In my Life (בחיי) - Rubber Soul
• Hey Jude (היי ג'וד) - סינגל
• Get Back (חזור) - סינגל
• Let it Be (תן לזה לקרות) - Let It Be
• The Long and Winding Road (הדרך הארוכה והמתפתלת) - Let It Be
• Hello Goodbye (שלום, להתראות) - Magical Mystery Tour
• Something (משהו) - Abbey Road
• Come Together (בואו ביחד) - Abbey Road
• Obladi Oblada (אובלדי אובדלה) - The White Album
• While My Guitar Gently Weeps (הגיטרה שלי מייבבת בעדינות) - The White Album
• Back In The USSR (בחזרה לברית המועצות) - The White Album
• Revolution (מהפכה) - סינגל
• For No One (בשביל אף אחד) - Revolver
• Strawberry Fields Forever (שדות התות לנצח) - Magical Mystery Tour

[עריכה] דיסקוגרפיה

[עריכה] אלבומים

• Please Please Me - אנא הנעימי לי (אפריל 1963).
• With the Beatles - עם החיפושיות (נובמבר 1963).
• A Hard Day's Night - לילה של יום מפרך (יוני 1964).
• Beatles for Sale - חיפושיות למכירה (נובמבר 1964).
• Help! - הצילו! (אוגוסט 1965).
• Rubber Soul - נשמה מגומי (דצמבר 1965).
• Revolver - אקדח (אוגוסט 1966).
• Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band - תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סמל פפר (יוני 1967).
• Magical Mystery Tour - מסע הקסם המסתורי (דצמבר 1967).
• The White Album - הביטלס (האלבום הלבן) (נובמבר 1968).
• Yellow Submarine - הצוללת הצהובה (ינואר 1969).
• Abbey Road - אבי רוד (האלבום על שמו של רחוב אבי רוד בו נמצאים אולפני ההקלטות של EMI שם הוקלט האלבום בחודש ספטמבר 1969).
• Let It Be - תן לזה לקרות (מאי 1970).
• The Beatles-1962-1966 - אלבום אוסף כפול (מרץ 1973).
• The Beatles-1967-1970 - אלבום אוסף כפול (מרץ 1973).

[עריכה] סינגלים בבריטניה

• Love me do #17 12/62
• Please please me #2 02/63
• From me to you #1 05/63

• She loves you #1 09/63
• I want to hold your hand #1 12/63
• Can’t buy me love #1 04/64
• A hard day’s night #1 07/64
• I feel fine #1 12/64
• Ticket to ride #1 04/65
• Help! #1 08/65
• Day tripper / We can work it out #1 12/65
• Paperback writer #1 06/66
• Yellow submarine #1 08/66
• Penny lane / Strawberry fields forever #2 03/67
• All you need is love #1 07/67
• Hello goodbye #1 12/67
• Magical mystery tour (EP) #2 12/67
• Lady Madonna #1 03/68
• Hey Jude #1 09/68
• Get back #1 04/69
• The ballad of John and Yoko #1 06/69
• Come together / Something #4 12/69
• Let it be #2 03/70
• Back in the USSR #19 07/76
• Free as a bird #2 12/95
• Real love #4 03/96

[עריכה] סינגלים בארצות הברית

• I want to hold your hand #1 02/64
• She loves you #1 03/64
• Please please me #3 03/64
• I saw her standing there #14 03/64
• Twist and shout #2 04/64
• Can’t buy me love #1 04/64
• From me to you #41 04/64
• All my loving #45 04/64
• You can’t do that #48 04/64
• There’s a place #74 04/64
• Ask me why #88 04/64
• Love me do #1 05/64
• Do you want to know a secret #2 05/64
• Thank you girl #35 05/64
• P.S. I love you #10 06/64
• Ain’t she sweet #19 08/64
• I should have known better #53 08/64
• I’m happy just to dance with you #95 08/64
• And I love her #12 09/64
• If I fell #53 09/64
• I’ll cry instead #25 09/64
• Matchbox #17 10/64
• Slow down #25 10/64
• I feel fine #1 12/64
• She’s a woman #4 12/64
• Eight days a week #1 03/65
• I don’t want to spoil the party #39 03/65
• Ticket to ride #1 05/65
• Yes it is #46 05/65
• Help! #1 09/65
• Act naturally #47 10/65
• We can work it out #1 01/66
• Day tripper #5 01/66
• Nowhere man #3 03/66
• What goes on #81 03/66
• Paperback writer #1 06/66
• Rain #23 07/66
• Yellow submarine #2 09/66
• Eleanor Rigby #11 09/66
• Penny lane #1 03/67
• Strawberry fields forever #8 04/67
• All you need is love #1 08/67
• Baby you’re a rich man #34 08/67
• Hello goodbye #1 12/67
• I’m the walrus #56 12/67
• Lady Madonna #4 04/68
• The inner light #96 04/68
• Hey Jude #1 09/68
• Revolution #12 09/68
• Get back #1 05/69
• Don’t let me down #35 05/69
• The ballad of John and Yoko #8 07/69
• Come together #1 11/69
• Something #3 11/69
• Let it be #1 04/70
• The long and winding road #1 06/70
• Got to get you into my life #7 07/76
• Ob-la-di ob-la-da #49 12/76
• Sgt. Pepper lonely heart club band #71 09/78
• Free as a bird #6 01/96
• Real love #11 03/96

[עריכה] תקליטי EP

• Twist and shout #1 07/63
• The Beatles’ hits #1 09/63
• The Beatles no 1 #2 11/63
• All my loving #1 02/64
• Long tall Sally #1 07/64
• A hard day’s night #1 11/64
• A hard day’s nigh volume 2 #8 01/65
• Beatles for sale #1 04/65
• Beatles for sale no 2 #5 03/65
• The Beatles million seller #1 12/65
• Yesterday #1 03/66
• Nowhere man #4 07/66

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הביטלס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הביטלס

[עריכה] באנגלית

• האתר הרשמי
• beatles-discography.com הדיסקוגרפיה המלאה
• Beatles-mania.com
• The Beatles Lyrics
• Steve's Beatles Page
• Steve Clifford's Beatles website
• RealBeatles.com
• שירי הביטלס
• The Beatles
• הביטלס והפלישה הבריטית לאמריקה
• תמונות של הביטלס
• הביטלס ב-Allmusic
• קובצי אודיו של החיפושיות לשמיעה אונליין

[עריכה] בעברית

• פורום הביטלס באתר הייד פארק
  • פורום הביטלס באתר תפוז
    • פורום הביטלס באתר נענע
• הביטלס, באתר MOOMA

הביטלס
ג'ון לנון | פול מקרטני | ג'ורג' האריסון | רינגו סטאר פיט בסט | סטוארט סאטקליף
הנהלה	הפקה
בריאן אפשטיין | אלן קליין | הקלטות אפל	ג'ורג' מרטין | ג'ף אמריק | נורמן סמית' | אולפני אבי רוד
אלבומי אולפן
Please Please Me (1963) | With the Beatles (1963) | A Hard Day's Night (1964) | Beatles for Sale (1964) | Help! (1965) | Rubber Soul (1965) | Revolver (1966) | Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band (1967) | Magical Mystery Tour (1967) | The Beatles (1968) | Yellow Submarine (1969) | Abbey Road (1969) | Let It Be (1970)
אוספים
The Beatles-1962-1966 (1973) | The Beatles-1967-1970 (1973) | Rock 'n' Roll Music (1976) | The Beatles at the Hollywood Bowl (1977) | Live at the Star Club: 1962 (1977) | Love Songs (1977) | The Beatles Collection (1978) | Rarities (1978) | The Beatles' Ballads (1980) | Reel Music (1982) | 20 Greatest Hits (1982) | Past Masters, Volume One (1988) | Past Masters, Volume Two (1988) | The Beatles Box Set  (1988) | Live at the BBC (1994) | Anthology 1 (1995) | Anthology 2 (1996) | Anthology 3 (1996) | 1 (2000) | Let It Be… Naked (2003) | The Capitol Albums, Volume 1 (2004) | The Capitol Albums, Volume 2 (2006) | LOVE (2006)
סרטים
A Hard Day's Night (1964) | Help! (1965) | Magical Mystery Tour (1967) | Yellow Submarine (1968) | Let It Be (1970)
ערכים נוספים
ביטלמניה | תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני | יוקו אונו | אנטלוגיה

ערך מומלץ