ג'ון לנון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון וינסטון אונו לנון (John Winston Ono Lennon באנגלית) (9 באוקטובר 1940 - 8 בדצמבר 1980), מוזיקאי וחבר בלהקת החיפושיות. כמו כן כותב מלים לשירים, סופר ומאייר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
לנון נולד וגדל בעיר הנמל ליברפול שבבריטניה, בשכונה של מעמד הפועלים. אביו, פרד, נטש את המשפחה כאשר היה בן שלוש ואמו, ג'וליה, העבירה את ג'ון לטיפולה של אחותה, דודתו מימי. מכאן ואילך ראה ג'ון את אמו רק לעתים רחוקות, והיא נותרה עבורו משאת נפש לא מוגשמת. מותה בשנת 1956, בתאונת דרכים, הותיר בו חותם עמוק.
בעת לימודיו בתיכון הקים ג'ון את להקת "החוצבים", בהשראת שם בית הספר התיכון שבו למדו חברי הלהקה. בשנת 1957 פגש בפול מקרטני ומעט מאוחר יותר בג'ורג' האריסון, שניהם צעירים ממנו, וצרף אותם ללהקה, שעברה מספר שינויי שם עד שהפכה ללהקת החיפושיות (Beatles).
במהלך השנים הבאות הופיעו לנון, מקרטני והאריסון בליברפול וכן בעיר הנמל המבורג שבגרמניה. בשנת 1962 חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם חברת EMI וצרפה מתופף חדש ללהקה, רינגו סטאר, שהחליף את המתופף הקודם, פיט בסט. אותה שנה גם נישא לנון לחברת נעוריו סינתיה פאוול, ושנה אחרי כן נולד בנו הבכור, ג'וליאן לנון.
[עריכה] הקריירה בלהקת החיפושיות
- ערך מורחב – ביטלס
החיפושיות זכו להצלחה עצומה בבריטניה כמעט למן ההתחלה ובסוף שנת 1963, כשנה אחרי תחילת ההקלטות ב-EMI, הפכה לפופולרית במדינה. ההצלחה נדדה החל בשנת 1964 לכל רחבי העולם והפכה את לנון וחבריו ללהקה למוזיקאים המצליחים בעולם ומן האנשים המפורסמים ביותר בעולם.
החל בסוף שנת 1964 וביתר שאת משנת 1965 ואילך ניכרה במילות שיריו של לנון התפכחות מעליצות הנעורים שאפיינה את שירי החיפושיות בשנים הראשונות. שירים כמו "אני מפסידן" או "אין תשובה" מהתקליט "הביטלס למכירה" שיצא בסוף 1964 מבטאים תחושת חוסר ערך, אובדן דרך ועשתונות ונטיות אלימות, שעמדו בניגוד לתדמית העליזה-תמיד ונטולת הדאגות של החיפושיות.
תחושת אובדן הדרך והניתוק מהמציאות העצימה אצל לנון במהלך השנתיים הבאות, בהן חש שהוא זקוק לעזרה "כדי לחזור למציאות" (כפי שכתב בשיר "הצילו!"), כאשר שיריו הופכים יותר ויותר אישיים וביוגרפיים, בעוד הוא עצמו שוקע לשימוש הולך וגובר בסמים רכים, הזייתיים וקשים.
שורה של אירועים דרמטיים הביאה את החיפושיות להחליט על הפסקה בהופעותיהם הפומביות, לרווחתו הגדולה של לנון. תחילה היה זה ראיון שהעניק בחודש מרץ 1966 למראיין האנגלי מורין קליב מה"איבנינג סטנדרד" בו טען כי "הנצרות עומדת להיעלם... אנחנו יותר פופולריים מישו עכשיו". הראיון עבר ללא תגובה בבריטניה, אך כאשר פורסם בארצות הברית במהלך הקיץ הוא הוביל לשערוריה רבתי, כולל שריפת תקליטי החיפושיות. מעט מאוחר יותר, כאשר נסעו החיפושיות להופעה בפיליפינים הם עוררו את חמתה של אימלדה מרקוס, רעייתו של הרודן הפיליפיני פרדיננד מרקוס ונאלצו להמלט בעור שיניהם מן המדינה. הופעתם הרשמית האחרונה של החיפושיות התקיימה בסוף אוגוסט בסן-פרנסיסקו.
אחרי הפסקת ההופעות הופיע לנון בתפקיד קטן בסרט "כך זכינו במלחמה" ובעיקר, התמקד בהקלטות שירים חדשים שהובילו להוצאת התקליטון שבו השירים "שדות תות לנצח" ו"פני ליין" ומאוחר יותר לתקליט "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר", שקיבעו את מעמדן של החיפושיות כיוצרי המוסיקה הקלה המובילים בדורם.
לקראת סוף שנת 1967, אחרי מותו של אמרגן הלהקה, בריאן אפשטיין, ניכרה התרחקות הדרגתית בין חברי הלהקה, גם מצד תחומי העניין של חבריה, גם מבחינת אורח חייהם, וגם מבחינה מוסיקלית. אמנם לשני מסעותיהם לפגישת מהרישי -- בתחילה בבנגור שבווילס ומאוחר יותר בהודו יצאו החיפושיות יחד, אך הריחוק ביניהם הלך והתגבר, כפי שניתן לראות ב"אלבום הלבן" שיצא בשנת 1968 ואפילו יותר מכך בסרט התיעודי שהיה אמור ללוות את הקלטת התקליט
"תן לזה לקרות" (Let it Be).
במקביל, הלכו והתהדקו היחסים בין לנון ליוקו אונו, אמנית קונספטואלית יפנית שהייתה מבוגרת ממנו במספר שנים (נולדה: 1934). יחסים אלו, שראשיתם בשנת 1966, הובילו את לנון לעזוב את רעייתו סינתיה ובנם המשותף ג'וליאן בשלהי שנת 1968 ולפתוח במסע תקשורתי נרחב לחגיגת הקשר שלו עם יוקו אונו, שהגיע לשיאו אחרי נישואיהם בגיברלטר בשבוע של ישיבה במיטה באמסטרדם, שבו השמיעו בשורה של ראיונות את דיעותיהם על שלום ומלחמת וייטנאם. כבר בשנת 1969 יצא לנון למסע הופעות, לראשונה ללא להקת החיפושיות בה עדיין היה חבר. בהופעות אלו ליוותה אותו על הבמה יוקו אונו וכן המוסיקאים אריק קלפטון וקלאוס וורמן.
לטענת רבים, הופעתה של יוקו אונו בחייו של לנון הייתה הסיבה העיקרית להתפרקות החיפושיות, בגלל רצונה להיות מעורבת בכל היבט בחייו של לנון, כולל ישיבה באולפני ההקלטות בעת הקלטת "האלבום הלבן" ואחריו. סביר להניח כי סדר הדברים היה הפוך: התפרקותם של החיפושיות, מבחינה מעשית, הובילה לחיפושים של לנון אחר מעוז הסמכות אחר אותו מצא באונו.
[עריכה] קריירת הסולו
התפרקות החיפושיות, עליה הכריז באופן רשמי פול מקרטני ב-10 באפריל, 1970, לא באה בהפתעה לאף אחד מחברי הלהקה, אך הייתה בכל זאת זעזוע עמוק עבור לנון. למרות מראית העין החיצונית האדישה והלא אכפתית, חש לנון כי איבד דבר עמוק וחשוב בחייו, כפי שאפשר ללמוד משירים כמו "אלוהים" בהם הוא אומר: "החלום חלף... כולנו צריכים להמשיך" כשהמנגינה האלגית מאיירת היטב את העצב שבהשלמה עם ההתפכחות מהחלום.
את קריירת הסולו שלו פתח לנון עוד לפני פירוקה הרשמי של הלהקה בתקליטונים "תנו צ'אנס לשלום" "קרמה מיידית" ו"קולד טרקי" (שתיעד ייסורי גמילה מהרואין). שני האחרונים היו הראשונים שעליהם היה חתום כיוצר לנון לבדו, בלי מקרטני.
בשנת 1970 הוציא לנון את התקליט "תזמורת אונו הפלסטית". התקליט שנוצר בהשפעה חזקה של טיפול "הזעקה הראשונית" של ארתור ג'אנוב, כלל שירים אישיים מאוד כמו "אמא", "בידוד", ו"גיבור מעמד הפועלים". התקליט, בעיבוד בסיסי בלבד, כשחלק ניכר מהשירים מוקלט בטייק בודד, לא זכה להצלחה רבה.
שנה מאוחר יותר הוציא לנון את "דמיין", תקליט שזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית רבה יותר עם להיטים כמו "דמיין" ו"בחור קנאי". השיר "דמיין" הפך ברבות הימים לסמל של שאיפה אוטופיסטית לשלום, אף כי לנון עצמו נטה לבטל את חשיבותו. בתקליט זה הופיע גם השיר "איך אתה ישן?" הכולל ביקורת חריפה על מקרטני ("פרצוף יפה ישרוד שנה-שנתיים/ אבל מהר מאוד הם יראו מה אתה מסוגל לעשות"). לנון הוסיף לשיר הארסי גם ביקורת אישית, כאשר בגלויה מיוחדת שצורפה לאלבום צולם אוחז בשתי אוזניו של חזיר, בפרפרזה על תמונת עטיפת האלבום "איל" (Ram) של מקרטני מאותה שנה, שבו צולם אוחז בשתי קרניו של איל.
אחרי "דמיין" באה צניחה חריפה בכוחו היצירתי של לנון. האלבום "מתישהו בניו יורק" היה רועש, פוליטי וחריף, אך לבד משיר אחד ("אישה היא הכושי של העולם") לא כלל שירים ראויים מבחינה מוסיקלית.
בשנת 1972 הוקלטה וצולמה הופעתו של לנון במדיסון סקוור גרדן שבניו יורק. לנון בליווי יוקו ולהקת פלסטיק אונו, ניגנו בהופעה זו את מיטב להיטיו של לנון משנותיו האחרונות כסולן וכן שיר אחד מתקופת החיפושיות. האלבום הולקט על ידי מפיק העל עמו פעל לנון באותה התקופה פיל ספקטור, ויצא רק לאחר מותו של לנון, בשנת 1986 כאלבום וכסרט.
האלבום הבא, משנת 1973, היה "משחקי מחשבה", אך לבד משיר הנושא, שנשא שרידים לכוחו ההלחנתי של לנון, כלל בעיקר שירים ברמה נחותה יחסית. האלבום בנוי כמעין מניפסט (הצהרת כוונות) למדינה בינלאומית דמיונית שהקימו לנון ואונו, וכולל אף רצועה בת 15 שניות של דממה המוצגת כההמנון הבינלאומי. בתקופה זו יצר לנון קשרים עם המוסיקאי המוביל באותה עת אלטון ג'ון, שהקליט מצידו גרסה לאחד משירי האלבום "יום אחד" אותו הוציא כסינגל (לנון ניגן בגרסה זו על גיטרה).
אחרי הקלטת האלבום נפרד לנון לתקופה של שנה וחצי מיוקו אונו ועבר לחיות עם מזכירתה לשעבר, מיי פאנג (שלאחר מכן נישאה לטוני ויסקונטי, מפיקו של דייוויד בואי). באותה תקופה יצר לנון את האלבום "חומות וגשרים" שלמרות חולשתו הנמשכת מבחינת הלחנה, היה הטוב ביותר שלו מבחינת ביצוע ועיבוד, לא מעט בזכות תרומתו של אלטון ג'ון לאלבום, ובמיוחד בשיר "מה תמיד תופס אותך בלילה". השיר הפך ללהיט והגיע למקום ראשון במצעדי הפיזמונים. בתמורה הסכים לנון להופיע עם אלטון ג'ון בהופעה בניו יורק באותה שנה, הופעה הנחשבת להופעתו האחרונה של לנון על במה.
בשנת 1974 פנה לנון להפיק ולסייע לחברו המוסיקאי האמריקאי הארי נילסון להוציא את האלבום Pussy Cats. לנון היה מעורב באופן כל כך מלא ובולט באלבום עד לכדי כך שיש הרואים באלבום יצירה משותפת של לנון ונילסון. לנון תרם מילים לאחד השירים וכן ביצע קולות רקע.
האלבום "דג מגולח" (Shaved Fish), היווה בשנת 1975 סיכום לקריירת הסולו של לנון עד לאותה העת. האלבום כלל 11 רצועות אשר מרביתן הופיעו בעבר על גבי סינגלים ולא ניכללו באלבומיו הרשמיים.
לאחר הוצאת התקליט, והוצאת התקליט "רוק'נרול" שכלל ביצועים ישנים לשירי רוקנרול (והוקלט במידה מסוימת בגלל תביעה משפטית), פרש לנון כליל מיצירת מוסיקה ומהזירה הציבורית והתמסר, לטענתו, ל"אפיית לחם" וגידול בנו הטרי, שון.
[עריכה] אחרית דבר
בשנת 1980 שב לנון ליצור עם האלבום "פנטזיה כפולה", שכלל שילוב בין שירים של לנון ושירים של יוקו אונו. האלבום שיקף התחדשות מרשימה אצל לנון והתעוררות של כוחותיו היצירתיים, אף שהאלבום סבל מעיבוד בומבסטי ובנאלי ומהשתתפותה של יוקו אונו. זמן קצר אחרי יציאת האלבום, ב־8 בדצמבר, 1980 נרצח לנון בפתח ביתו על ידי מרק דייוויד צ'פמן. שם הרחוב בו נרצח שונה זמנית ל-"Strawberry Fields", על שם שירו המפורסם מתקופת הביטלס.
לאחר מותו, הפכו כמעט כל שירי התקליט ללהיטים גדולים, כשבולטים ביניהם במיוחד "אישה" שנכתב לאונו ו"ילד יפה" שנכתב לבנו, שון.
בתקופה שקדמה למותו, הוסיף לנון להקליט סקיצות לקראת אלבומו הבא: "חלב ודבש", שהיווה המשך ישיר לשיתוף הפעולה המוסיקלי שלו עם יוקו אונו. מותו של לנון קיפד את הפקת האלבום, אך תקופה לא ארוכה לאחר מותו, השלימה אונו את האלבום, שחלק משיריו נותרו במצב גולמי, ובכך הפכה את האלבום "חלב ודבש" לאלבומו האחרון של לנון.
[עריכה] המוסיקה של לנון
על פי גישתו של לנון, שיר הוא יצירה מוסיקלית פשוטה וקצרה. לנון נמנע מתוספות ועיטורים והקפיד לשמור את שיריו פשוטים. קשה למצוא אצל לנון תו מיותר או מילה מיותרת. החיבור בין המלים והלחן כמעט מושלם והשיר נשמע, כבר מהפעם הראשונה, לא כאילו הולחן אלא כאילו היה קיים מאז ומתמיד ולנון רק "גילה" אותו.
היו שביקרו את לנון על הפשטות הרבה של שיריו. מבקרים הצביעו על ההתפתחות המזערית שבה ניתן להבחין אצלו בתחום ההלחנה משירי החיפושיות הראשונים ועד אלבומו האחרון. שירי אהבה פשוטים ורוק'נ'רול בסיסי היו המתכון בתחילת הדרך ובסופה. מבקרים חריפים יותר אף טוענים כי תפקידו העיקרי של לנון היה כמבקר המושלם עבור פול מקרטני, כדי למנוע ממנו את ההפרזות שאפיינו לעתים קרובות את שיריו אחרי פירוק החיפושיות. כמוסיקאי "נטו", הם טוענים, נפל לנון במספר דרגות ממקרטני והישגיו העיקריים במסגרת החיפושיות הועצמו במידה ניכרת בעקבות תרומתם של ג'ורג' מרטין, מפיק החיפושיות, ומקרטני עצמו בשלב עיבוד החומרים.
אף שיש מידה של צדק בביקורת זו - מקרטני אכן היה ועודו מוסיקאי "טבעי" הרבה יותר מלנון -- היא עושה עוול עם האחרון. אצל לנון המוסיקה הייתה פשוטה לא מחוסר יכולת אלא מתוך הבנה עמוקה של הפורמט המוסיקלי שבתוכו יצר. שיריו היו פשוטים כי הוא האמין ששירים צריכים להיות פשוטים, והמבנה והעיבוד צריכים לשרת את דרישות התבנית המוסיקלית, לא להיפך. את דעתו זו הביע לנון בגלוי במספר הזדמנויות. כמו כן היא התבטאה בוויכוח בינו לבין מקרטני על תכני התקליט "Abbey Road", שבסופו של דבר הוכרע בפשרה - הצד הראשון של התקליט הוא "בסגנון לנון" והצד השני "בסגנון מקרטני".
[עריכה] דיסקוגרפיה
- Two Virgins: Unfinished Music # 1 - 1968
- Life With the Lions: Unfinished Music # 2 - 1969
- 1969 - Wedding Album
- John Lennon/Plastic Ono Band - 1970
- Imagine - 1971
- Sometime in New York City/Live Jam - 1972
- Mind Games - 1973
- Walls and Bridges - 1974
- Rock 'n' Roll - 1975
- Double Fantasy - 1980
- Milk and Honey - 1984
- 1986 - Live in New York City 1972
[עריכה] להיטים נבחרים
- Imagine
- Mother
- Give Peace A Chance
- Cold Turkey
- Instant Karma
- Power To The People
- Love
- Working Class Hero
- Woman Is The Nigger Of The World
- Borrowed Time
- Woman
- Beautiful Boy
- Nobody Told Me
- Mind Games
- Whatever Gets To Thru The Night
- 9 Dream
- Jealous Guy
- Steel And Glass
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ון לנון |
| הביטלס | |
|---|---|
| ג'ון לנון | פול מקרטני | ג'ורג' האריסון | רינגו סטאר |
|
| הנהלה | הפקה |
| בריאן אפשטיין | אלן קליין | הקלטות אפל | ג'ורג' מרטין | ג'ף אמריק | נורמן סמית' | אולפני אבי רוד |
| אלבומי אולפן | |
|
Please Please Me (1963) | With the Beatles (1963) | A Hard Day's Night (1964) | Beatles for Sale (1964) | Help! (1965) | Rubber Soul (1965) | Revolver (1966) | Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band (1967) | Magical Mystery Tour (1967) | The Beatles (1968) | Yellow Submarine (1969) | Abbey Road (1969) | Let It Be (1970) |
|
| אוספים | |
|
The Beatles-1962-1966 (1973) | The Beatles-1967-1970 (1973) | Rock 'n' Roll Music (1976) | The Beatles at the Hollywood Bowl (1977) | Live at the Star Club: 1962 (1977) | Love Songs (1977) | The Beatles Collection (1978) | Rarities (1978) | The Beatles' Ballads (1980) | Reel Music (1982) | 20 Greatest Hits (1982) | Past Masters, Volume One (1988) | Past Masters, Volume Two (1988) | The Beatles Box Set (1988) | Live at the BBC (1994) | Anthology 1 (1995) | Anthology 2 (1996) | Anthology 3 (1996) | 1 (2000) | Let It Be… Naked (2003) | The Capitol Albums, Volume 1 (2004) | The Capitol Albums, Volume 2 (2006) | LOVE (2006) |
|
| סרטים | |
|
A Hard Day's Night (1964) | Help! (1965) | Magical Mystery Tour (1967) | Yellow Submarine (1968) | Let It Be (1970) |
|
| ערכים נוספים | |
| ביטלמניה | תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני | יוקו אונו | אנטלוגיה | |
קטגוריות: ביטלס | גיטריסטים בריטים | זמרים | זמרים בריטים | זמרי רוק | מוזיקאי רוק | מוזיקאים | פזמונאים | פזמונאים בריטים
