המפרץ הפרסי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המפרץ הפרסי (בפרסית: خلیج فارس, ח'ליג' פארס, בערבית: الخليج الفارسي, אל-ח'ליג' אל-פארסי) הנו לשון של מפרץ עומאן המשתרעת בין חצי האי ערב ואיראן. הוא ידוע גם בתור "המפרץ" או "המפרץ הערבי" (שמו המקובל של ים סוף עד שלהי המאה ה-19), אולם היסטורית, השם הנפוץ ביותר הוא המפרץ הפרסי.
המפרץ, המשתרע על שטח כבן 233,000 קמ"ר, מתחבר למפרץ עומאן במזרח דרך מצר חורמוז. בקצהו המערבי קיימת הדלתא הגדולה של נהר שט אל-ערב (شط العرب), אליו מתנקזים מימי נהרות הפרת והחידקל. אורכו של המפרץ הוא 989 קמ"ר, ורוחבו בנקודה הצרה ביותר (מצר חורמוז) הוא 56 ק"מ. המים בדרך כלל רדודים מאוד, ועומקם המירבי הוא 60 מטרים בלבד. זרמי המפרץ איטיים מאוד, וטווח הגאות מוגבל אף הוא.
המפרץ הפרסי וחופיו הם המקור הגדול בעולם להפקת נפט גולמי (כ-50% מהעתודות הידועות בעולם מרוכזות בו), ותעשיות הנפט ומוצריו הן הדומיננטיות באזור. אף שהנפט התגלה כבר ב-1908, רק בשנות השלושים - במקביל לגילוי שדות הנפט הגדולים - שב ועורר המפרץ התעניינות בינלאומית, במקביל להקמת מתקנים מודרניים לקידוח, הפקה וזיקוק.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
חשיבותו הכלכלית והתעבורתית של המפרץ הפרסי זכתה להכרה עוד בימי קדם. אלכסנדר הגדול רצה לבנות נמל ראשי לאימפריה חובקת עולם במפרץ זה. יחד עם זאת, חשיבותו זו דעכה במקביל לדעיכת מסופוטמיה. במאות הבאות היה המפרץ נתון לשליטה פרסית, ערבית, תורכית ומערב-אירופית. באמצע המאה ה-19 הכירו השיח'ים הערבים בדומיננטיות הבריטית במפרץ , ובראשית המאה ה-20 הכירו בכך גם המעצמות האירופיות. בשנת 1960 נסוגה בריטניה מהמפרץ הפרסי, ותחתיה ביססו ארצות הברית וברית המועצות את נוכחותן באזור. ב-1971 הוקם הבסיס הצבאי האמריקני הראשון בבחריין.
העימות הערבי-פרסי המתמשך, ושאיפותיהן של מדינות האזור לזכות בעתודות נפט רחבות יותר, הביאו למספר סכסוכי גבולות אלימים. המפרץ הפרסי היה אחד מחזיתות מלחמת איראן-עיראק (1980-1988), אשר נסובה סביב זכויות השיט בשט אל-ערב, כאשר כל אחד מהצדדים פעל, בין היתר, כדי להשמיד את מיכלי הנפט של היריב. יציבותן הבטחונית של כל מדינות המפרץ הייתה בסכנה במהלך המלחמה הזו. ב-1991 שוב עמד המפרץ הפרסי במוקד עימות צבאי, כאשר עיראק פלשה לכווית ובסופו של דבר נאלצה לסגת ממנה, במה שנודע בתור מלחמת המפרץ הראשונה, אף שהסכסוך לא התמקד בראש ובראשונה במפרץ עצמו.
[עריכה] מדינות
המדינות השוכנות לחוף המפרץ הפרסי, או מדינות המפרץ הפרסי, הן (בכיוון השעון, מדרום-מזרח): איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית, קטאר השוכנת על חצי אי בחוף הסעודי, בחריין השוכנת על אי, כווית ועירק בצפון-מערב ואיראן בצפון. מספר איים קטנים שוכנים בתחומי המפרץ, והשליטה עליהם היא במוקד החיכוכים הדיפלומטיים בין המדינות השכנות.
[עריכה] אקולוגיה
סביבתו הטבעית של המפרץ הפרסי עשירה מאוד, וכוללת מינים ייחודיים של דגים, שוניות אלמוגים מרהיבות וצדפות פנינים. יחד עם זאת, התיעוש הנרחב, דליפות הנפט החוזרות והנשנות באזור וחוסר היציבות הפוליטית-צבאית השפיעו לרעה על סביבתו של המפרץ, וארגונים רבים בעולם פועלים כיום על מנת לשמר את המערכת האקולוגית באזור.
