סרדיניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רֶג'וֹנֶה אַוּטוֹנוֹמה דֶלּה סַרְדֶניה

בירה	קליארי
נשיא	רנאטו סורו
נפות	קליארי נואורו אוריסטאנו סאסארי
מספר רשויות מקומיות	377
שטח	24,090 קמ"ר
- דרוג	3 (8 %)
אוכלוסייה (2001)  - כללי  - דרוג  - צפיפות	1,631,880 11 (2.9 %) 68/קמ"ר
מפה המציגה את מיקום מחוז סרדיניה באיטליה

סרדיניה (בסרדית: Sardigna, Sardinna, Sardinnia, באיטלקית: Sardegna, בקטלונית: Sardenya) הוא האי השני בגודלו בים התיכון (אחרי סיציליה) הממוקם דרומית לקורסיקה בין איטליה, צרפת וטוניס. האי נחשב למחוז מיוחד באיטליה.

שטחו של האי כ-24,090 קמ"ר וגרים בו כ-1.65 מיליון בני אדם.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 ממלכת סרדיניה 2 גאוגרפיה 3 אקלים 4 שפה 5 מסחר וכלכלה 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ההיסטוריה של יישוב האי ארוכה ביותר, והשרידים האנושיים הקדומים ביותר שנמצאו בו מתוארכים לתקופה של שנת 150,000 לפנה"ס. תושביו הפרה-היסטוריים של האי עסקו לפי הממצאים בסחר באבנים ששימשו כחומר גלם ליצירת כלי עבודה, דבר שפתח בפניהם את כל חופי הים התיכון.

מתחילת התקופה הניאוליתית ועד לעלייתה של האימפריה הרומית התקיימה באי תרבות מפותחת הנקראה "התרבות הנוראגית", וזאת על שם מבני האבן היחודיים שהשאירו אחריהם בני תרבות זו ואשר נקראים "נוראגה". משהחלה התרבות הנוראגית להחלש, הגיעו לאי ראשוני המתיישבים הסרדים. היו אלה תושבי העיר סרדיס שבאסיה הקטנה, שבמאה ה-20 לפנה"ס החלו חוצים את הים הטירני ומיישבים את האי. נהוג להחשיב את הסרדים הראשונים גם כאבותיהם של האטרוסקים, עם קדום שישב בצפון איטליה.

בשנת 1000 לפנה"ס החלו יורדי ים פיניקים להקים נמלים לאורך חופי האי. בשנת 509 לפנה"ס פרצה מלחמה בין הפיניקים לבין תושביו המקוריים של האי, אשר פנו לקרתגו שתעניק להם עזרה במלחמתם. לאחר הניצחון הפכה סרדיניה לפרובינציה של קרתגו. בשנת 238 לפנה"ס, לאחר שהובסה על ידי הרפובליקה הרומית במלחמה הפונית הראשונה, מסרה קרתגו את האי לידי המנצחים הרומים.

בין 456 ל-534 הייתה סרדיניה חלק מממלכת הונדלים מצפון אפריקה, עד אשר נכבשה לבסוף מידיהם על ידי האימפריה הביזנטית. אולם השלטון הביזנטי באי היה למעשה בלתי מורגש, ובין המאה ה-6 למאה ה-9 התקיימו באי ממלכות עצמאיות של מקומיים תחת השלטון הביזנטי.

החל מהמאה ה-8 החלו מגיעים לאי ערבים וברברים, בעיקר לאחר הכיבוש הערבי של סיציליה ב-832. הביזנטים התקשו מאוד להגן על הפרובינציה הנידחת שבבעלותם, והנציב הביזנטי הכריז על הקמת שלטון עצמאי לחלוטין באי ונמלט חזרה לביזנטיון. כדי לחזק את הגנת תושבי האי על עצמם, חילק הנציב הרומי את האי לארבעה מחוזות אשר היו אמונים להגן כל אחד על חלק אחר באי. בשנת 900 כבר הפכו "מחוזות" אלו למונרכיות חוקתיות אשר התקיימו בשכנות זו לזו, ואשר היו מושפעות במרוצת השנים מערי המדינה האיטלקיות, ובעיקר מפיזה אשר שכנה מצידו השני של הים הטירני. בשנת 1323 פתחו מלכי ממלכת אראגון הספרדיים במערכה לכיבוש האי מידי תושביו. בתחילה הצליחה אחת המממלכות להדוף את הפלישה, ואף הפכה לשליטה בפועל על האי כולו, אולם ב-30 ביוני 1409, בפלישה נוספת של הספרדים, נבקעה ההגנה של האי ומרבית תושביו הוגלו על ידי הקטלונים, אשר צאצאיהם מיישבים את האי עד לימינו.

[עריכה] ממלכת סרדיניה

בשנת 1720 הפכה סרדיניה לממלכה עצמאית תחת שלטון בית סאבויה, שליטי פיימונטה. הממלכה השתתפה במלחמת קרים (1854-1856). בזמן איחוד איטליה ב-1860 הפך מלך סרדיניה למלך איטליה כולה.

[עריכה] גאוגרפיה

סרדיניה הינה מחוז אוטונומי מיוחד של איטליה. בירת האי היא קליארי. האי מחולק לארבע מחוזות משנה: קליארי, סאסארי, נואורו, ואוריסטאנו. בשנת 2005 עתידים שליטי המחוז להכריז על הקמתם של ארבעה מחוזות משנה נוספים: אולביה-טמפיו, אוליאסטרה, קארבוניה-איגלסיאס ומדיו קמפידאנו.

[עריכה] אקלים

אקלימו של האי ים תיכוני, בעל אביב וקיץ חמים, וחורף ממוזג. בשנים האחרונות סובל האי מבצורת.

[עריכה] שפה

השפות המדוברית באי הן איטלקית וסרדית - שפה שמקורה בפיניקית עם השפעות אטרוסקיות.

בצפונו של האי השפה המדוברת היא קורסיקאית. ובאי סן פייטרו השפה היא עגה של ליגורית, שפת העיר גנואה. בעיר אלגרו בצפון האי מדוברת עגה של קטלנית.

[עריכה] מסחר וכלכלה

באי קיימים מספר מכרות זהב וכסף אולם עיקר כלכלת האי מתבססת על תיירות וייצור יין.

[עריכה] ראו גם

• סרדינית

[עריכה] קישורים חיצוניים

• בסיס נתונים המוקדש לסרדיניה
• אתר רשמי של האזור (איטלקית)
• אתר רשמי של האזור (אנגלית)
• מידע על סרדיניה