בלייזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בלייזר

סוג	ירחון גברים
פורמט
בעלים	קבוצת ידיעות אחרונות
עורכ/ת ראשי/ת	מרים נופך-מוזס
נוסד	2001
שפה	עברית
מערכת	רחוב המסגר 9, תל אביב
תפוצה	3.9% בקרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת (מעל גיל 18, נכון ל2004)
אתר רשמי	האתר הרשמי

בלייזר הוא מגזין ישראלי בהוצאת ידיעות אחרונות המיועד לקהל יעד גברי, השואב את השראתו ממגזינים אמריקנים דומים כדוגמת מקסים ו-FHM. בלייזר נוטה לעסוק בנושאים הנחשבים מבחינה מגדרית ל"גבריים", כדוגמת : מין, ספורט, משקאות חריפים, הימורים, סמים ומכוניות לצד כתבות על נושאים יותר רציניים כדוגמת צבא, פוליטיקה עולמית, כלכלה ומחלות נפש.

[עריכה] ההתחלה

מגזין בלייזר התחיל את דרכו באוגוסט 2001. קבוצת ידיעות אחרונות החלה במגמה של יצירת מגזיני נישה ובלייזר היה השם שניתן למגזין הנישה הגברי של הקבוצה. בלייזר תוכנן במקור כהעתק ישראלי של מגזיני גברים אמריקאיים מצליחים, כגון: מקסים, FHM ו-Esquire. לא רבים צפו לו הצלחה: נסיונות קודמים ליצור מגזין גברים כגון "מוניטין–פנטהאוז" או "ביקיני" של עדי ברקן, נכשלו לחלוטין. בתחילה נקט המגזין טון רגוע יחסית, שהתבטא במינון נמוך של כתבות-פארודיות ותמונות של נשים. על השער אף הופיעו גברים ובגליון הראשון היה זה נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון.

[עריכה] התפתחות המגזין

גיליון ינואר 2005 של המגזין. על השער - השחקנית טארה ריד

עם הזמן, גדל מינון ההומור הפרוע במגזין וכיום הוא שולט בו לחלוטין, בכך התרחק העיתון הישראלי הצעיר מאבותיו האמריקנים הרציניים יותר. תמונות הגברים הוחלפו בתמונות נשים מעורטלות למחצה, הכתבות הפכו פרועות יותר ונטו לכיוון הניו-ג'ורנליזם, במדור מכתבים למערכת עלבו כתבי העיתון במכתבי הקוראים, נוספו כתבות פארודיות לרוב, בדיחות פנימיות ולעיתים גם קומיקס. אך יותר מכל, נושאים כמו מין, אלכוהול, סיגרים, חומרים נרקוטים ואלימות שזורים כחוט שני בכמעט כל הכתבות והמדורים במגזין. כך לדוגמה בגליונותיו הראשונים של המגזין סקירות הרכב כללו בעיקר ניתוח נתונים וביצועים של הרכב הנבחן, ואילו כיום, כתבה כזאת תתמקד בעיקר במסעו של הכתב להשקת הרכב במדינה זרה, נסיונותיו לחזר אחרי המקומיות, שתיית אלכוהול וצריכת חומרים נרקוטיים, זאת כאשר מושא הכתבה - הרכב המדובר, כמעט ונדחק כליל מחוץ אליה. למרות מגמה זו, עדיין מתהדר המגזין בכתבות רציניות כמו וידוי של קורבן פדופיליה וניתוחים על הטרור העולמי. המגזין צבר לעצמו קהל קוראים רחב ואחוזי חשיפה נאים בקרב קוראים בגילאי 18-35.

[עריכה] פרובוקציות

בשנים האחרונות החל המגזין לפרסם באופן קבוע כתבות פרובוקטיביות הבוחנות את קצה גבול חופש הביטוי. אין גליון ללא כתבה אחת לפחות על נושאים פליליים כגון: מהם נתיבי הברחת סמים ונשק הפופולרים לארץ, כיצד לפרוץ כספות, איך להתחמק ממכמונות מהירות וכדומה. לעיתים הכתבות הם כה פרובקטיביות עד שהם מעוררות סערה תקשורתית. כך לדוגמה, בגליון נובמבר 2005, פירסם המגזין כתבה, בשיתוף עם עורך הדין ששי גז, ובה הוראות כיצד לבצע את הפשע המושלם (רצח, אונס ופריצה) תוך ניקוי הראיות ומבלי להיתפס. הכתבה גררה ביקורת ציבורית קשה והמגזין אף סבל מגל ביטולי מנויים. לגיליון מרץ 2006 צורף למגזין סטיקר לרכב ובו הכתובת: "אם רכב זה לא ביצע עבירת תנועה, תתקשרו ואנו נבטל לו את המנוי". הדבר גרר מחאות מעמותת אור ירוק באומרם שהמגזין מעודד נהיגה מסוכנת [1].

[עריכה] גישת המגזין

מחד, המגזין מציג גישה שוביניסטית סטראיוטיפית מיושנת, המאדירה את ה"גבר האידאלי" בן דמותו של האקדוחן הבודד במערב הפרוע - מחליף בנות זוג כמו גרביים, מעשן סיגרים, שותה ויסקי, הומופוב, חובב רובים ומכוניות. מאידך, רוב כתבי העיתון מעידים על עצמם כעל "נשואים וחנונים". כך, שיש הטוענים כי הגישה השוביניסטית המוצגת במגזין היא פארודית.

אחרים, טוענים שהמגזין אינו שונה ממגזיני נשים וכמוהם מעודד בידול ושיסוי של המינים זה בזה וחזרה לדרכי חשיבה מיושנות וחלוקת תפקידים מגדרית.

[עריכה] כתבים ועורכים בולטים

עורכים: מרים נופך-מוזס, ליאור נעמן, תומר קמרלינג.
כותבים בולטים: עפר שלח, רענן שקד, יאיר לפיד, קארין ארד, נדב יעקבי, ניר קיפניס, הלל פוסק, רם גלבוע ודייב בארי.