משפט פלילי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
המשפט הפלילי בא להסדיר את חיי החברה, על ידי קביעה כי התנהגויות מסוימות אינן חוקיות, וזאת באמצעות קביעת כללי עשה ולא תעשה. אדם המפר כללים אלה עלול לעמוד לדין ולהיענש, בהתאם לעונשים הקבועים בחוק. המשפט הפלילי חל רק על תחום מצומצם של התנהגות חברתית והיא ההתנהגות הפלילית, והוא אוכף הימנעות מהתנהגות זו באמצעות ענישה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מהי התנהגות פלילית?
התנהגות פלילית היא התנהגות המנוגדת לחוק. ישנם סוגים שונים של התנהגות פלילית, וההגדרות להתנהגות כזו (הגדרות כלליות כמו גם התייחסות למעשים מסוימים) משתנות ממדינה למדינה ומחברה לחברה. עם זאת, ישנם מספר מעשים המוגדרים כעבירה במרבית המדינות והחברות האנושיות, כמו רצח.
לעתים לא קל לקבוע את קו הגבול בין התנהגות פלילית לשאינה פלילית, אך בדיוק למטרה זו קיימים בתי המשפט. דוגמה לכך הוא סעיף 431 לחוק העונשין – עושק (עבירה הנמצאת בחלק משיטות המשפט הקונטיננטלי): המנצל את המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית, חוסר הניסיון וקלות הדעת – מאסר שנה. קשה לראות עיסוק מסחרי שאין בו משהו מהעושק, ואת ההבדלה החד-משמעית בין עושק לבין עיסוק מסחרי לגיטימי מבצעים, בעת הצורך, בבית המשפט.
[עריכה] ישראל והמשפט הפלילי
[עריכה] היסטוריית התפתחות של המשפט הפלילי בישראל
הקודקס הראשון שהגדיר את המשפט הפלילי בארץ ישראל היה קודקס פלילי עותמאני שהושפע מתערובת של החוק המוסלמי והקודקס הצרפתי. ב-1936 ביטלו הבריטים את הקודקס הפלילי העותמאני, והכניסו לתוקף את פקודת החוק הפלילי-1936, שהייתה מבוססת על המשפט הפלילי האנגלי.
עם הקמת מדינת ישראל נוצרה המשכיות של החוק שהיה קיים ערב הקמת המדינה. במהלך השנים מאז הקמת המדינה נעשו תיקונים לא מעטים, ורובם לא נעשו בחלק הכללי אלא בחלק הספציפי של פקודת החוק הפלילי, בחלק הכללי הוחלף פרק הענישה, ולפעמים בוטלו עונשים מסוימים והוספו עונשים חדשים.
בשנת 1977 לקחה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת את פקודת החוק הפלילי, ביצעה קודיפיקציה של דיני העונשין, שילבה בה את כל התיקונים לחוק העונשין, ויצרה את חוק העונשין, התשל"ז-1977, שהוא נוסח חדש ונוסח משולב של החקיקה שקדמה לו.
חוק העונשין ממשיך לעבור שינויים רבים, הן מפאת היקפו והן מפאת רגישות הנושאים שהוא עוסק בהם. בשנת 1994 נחקק בכנסת תיקון 39, שהוא התיקון המרכזי לחוק, היות והחליף את כל החלק הכללי (סעיפים 1-34 לחוק בוטלו, ובמקומם נכנסו סעיפים חדשים). בתחילת שנת 2006 אישרה הכנסת את תיקון מס' 90 לחוק.
בקביעת נוסח החוק השתתפו גם מומחים מן האקדמיה כדוגמת ש.ז פלר, מרדכי קרמניצר ונוספים.
[עריכה] עקרונות המשפט הפלילי בישראל
- עקרון החוקיות: לא תיתכן פגיעה שתיצור עבירה אלא בחוק או על-פי חוק או מכוח חוק. עקרון זה מוצא ביטויו בסעיף 1 לחוק העונשין ובסעיף ) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
- עקרון היסוד העובדתי: אין להטיל אחריות אלא אם יש התנהגות שיש בה סכנה של ממש לאינטרס הציבורי או מידה מינימלית של פגיעה באינטרס הציבורי. אין מענישים על כוונות בלבד ועל מחשבות פליליות ועל דברים שבלב בלבד, מלבד דברים שעניינם ביטחון המדינה, כגון רצון לבגוד וכד'. צריך שתהיה התנהגות כדי להעניש ולא רק כוונה פלילית, על כוונה ועל מחשבה פלילית בלבד לא מענישים.
- אין עבירה ללא אשמה: לאשמה יש ארבעה מרכיבים מצטברים, שחובה שיתקיימו במלואם ואם אחד מהמרכיבים לא מתקיימים אזי העושה פטור מאחריות פלילית (הוכחת מרכיבי האחריות הפלילית צריכים להתבצע על ידי התביעה):
- אחריות אישית: כל אדם נושא באחריות רק על חטאו האישי, כך שאין אחריות קולקטיבית. לכך יש חריגים, למשל: אחריות פלילית בגין פעילות תאגיד, כך שפגיעה והענשת תאגידים תביא לפגיעה בבעלי המניות. לפעמים יש הטלת אחריות שילוחית, ולפעמים יש שותפות בביצוע עבירה, ויש ענין שידול ביצוע העבירה, כל אלה אינם סותרים את העקרון אלא יש לפרשם ולבדוק אותם.
- כשרות פלילית: אין אחריות פלילית אם אין אפשרות מינימלית של בחירה בין דרכים שונות: למשל הפועל ללא הכרה מתוך אוטומאטיות, או קטין שאין לו אפשרויות בחירה, או חולה נפש, כל אלה לא נושאים באחריות כי אין להם כושר לבחור בדרכי התנהגות חלופיות. יש מקרים שבהם נשלל חופש הבחירה באופן מוחלט ויש מקרים שבהם נשלל חופש הבחירה באופן יחסי, למשל אדם הפועל באיבוד הכרה אין לו בכלל חופש בחירה ואדם הפועל בכורח זה חופש בחירה יחסי , בענין הכשרות הפלילית הכוונה לאדם שאין לו חופש בחירה באופן מוחלט ולאדם כזה לא יכולה להיות אשמה ולכן אין להטיל עליו אחריות פלילית.
- היסוד הנפשי: ברוב העבירות נדרש יסוד נפשי כדי שתוטל אחריות פלילית. היסוד הנפשי יכול להיות מסוג מחשבה פלילית כמו מודעות או יסוד נפשי של רשלנות שהוא חוסר מודעות והאדם יכול היה לדעת אילו רצה. ברוב המכריע של עבירות נדרש בנוסף להתנהגות גם יסוד נפשי או של מחשבה פלילית או של רשלנות, אבל איזשהו יסוד נפשי נדרש כתנאי.
- סייגים לאחריות הפלילית: המחוקק מוכן להתחשב בנסיבות מסוימות, כגון:
- הגנה עצמית : אמנם תקפתי בעצמי , אמנם היו לי אפשרויות בחירה, אמנם הייתה לי מחשבה פלילית, אבל עשיתי מה שעשיתי מתוך הגנה עצמית.
- כורח: פעלתי תחת איום למרות שהתקיימו כל יסודות האשמה האחרים.
- צידוק : ציות לפקודה בנסיבות מסוימות.
[עריכה] יסודות העבירה הפלילית
[עריכה] היסוד העובדתי (Actus reus)
"אין עבירה ללא מעשה" “Nullum Crimen Sine Actu” היסוד העובדתי מבטא את ההתרחשות האוביקטיבית במציאות (בין במעשה ובין במחדל). היסוד העובדתי מורכב משלושה רכיבים:
- רכיב התנהגותי - מבטא את התנהגותו של העבריין. מוצא את ביטויו ב:
- מעשה - פעולה אקטיבית.
- מחדל - התנהגות פאסיבית, חוסר מעש, לא עושה דבר למעשה, חודל, ועדיין לא גובש יסוד עובדתי. נערך דיון באם עברה מסוימת דורשת מעשה או מחדל (פס"ד מרחבי) - סעיף (18) ב' מגדיר "מעשה לרבות מחדל".
- החזקה
- המצאות במצב
- עבירה נמשכת
- עבירת שרשרת.
- רכיב נסיבתי - המבטא את הנסיבות הרלוונטיות הדרושות להפיכת ההתנהגות לאסורה.
- רכיב תוצאתי - המבטא את התוצאה שגורמת ההתנהגות העבריינית.
[עריכה] היסוד הנפשי
מבטא את העמדה הנפשית הסוביקטיבית של העבריין כלפי ההתרחשות, היינו כלפי היסוד העובדתי. כל עבירה דורשת יסוד נפשי שונה, היסודות הנפשיים הקיימים הם: מחשבה פלילית (MENS REA) ורשלנות (סוגים אלו מחולקים גם הם לתתי סוגים). מהיסוד הנפשי נגזרים גם סוגי העבירות והם:
- עבירה התנהגותית - היסוד הנפשי הדרוש להוכיח כל אחד מהרכיבים היא המודעות. מודעות לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי ואף יש פעמים שנדרשת הוכחת מודעות לתוצאות כמו בסעיף 245 - עברה התנהגותית. לדוגמה: העושה דבר בכוונה לשבש הליכי משפט - יש להוכיח שאותו אדם היה מודע לאפשרות שמעשיו יובילו אותו לעיוות דין.
- עבירה תוצאתית - בעברה תוצאתית יש צורך להוכיח את היחס הנפשי של העושה כלפי התוצאה. היסוד הנפשי בוחן את היחס של העושה כלפי התוצאה. ישנן מספר אפשרויות:
- יחס של כוונה תחילה - העושה חפץ מאוד בקרות התוצאה.
- יחס של כוונה - העושה חפץ בתוצאה רוצה להשיגה.
- פזיזות - פזיזות מסוג אדישות ומסוג קלות דעת (פחות חמורה).
סוג חריג של יסוד נפשי הוא אחריות קפידה, משמע עבירה שאין צורך בקיום של יסוד נפשי להתגשמותה, כלומר אין צורך בהוכחת התביעה על קיומו של היסוד הנפשי.לדוגמה נסיעת בלילה ללא אורות.
[עריכה] קשר סיבתי
מופיע רק בעבירות תוצאה.ישנו קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. שניהם מצטברים. הקש"ס העובדתי - זהו מבחן האלמלא. השאלה השאלת היא האם אלמלא התנהגות הנאשם , הייתה נגרמת התוצאה. הקש"ס משפטי - הסיבה שבלעדיה אין. זהו מבחן הצפיות. השאלה הנשאלת היא האם הנאשם יכול והיה צריך לצפות את התרחשות התוצאה? אם התשובה היא חיובית,אז יש קש"ס. אם התשובה שלילית-אין קש"ס.
[עריכה] סייגים לאחריות הפלילית
עבירה פלילית מותנית בין השאר במבצע אשר מבחינת בגרות דעתו ותקינות כוחו היה מסוגל להתנהג בהתאם לכללים חברתיים, ובעל כושר להבין את המשמעות של מעשיו. ללא סגולות אלו אצל העושה, הכרוכות בהתגבשות דעתו על מנת שייחשב למבצע עבירה פלילית - אין הוא נחשב כבר עונשין. הדרישה המזערית לגבי הטלת אחריות פלילית צריכה להיות שבעת ביצוע פעולה הוא מבין את האלטרנטיבות שלרשותו ומבין את המשמעות של בחירה בקו פעולה פלילי. לפיכך קיימים מספר נסיבות המהוות סייגים לאחריות פלילית והם:
[עריכה] גיל האחריות הפלילית
סעיף (34) 1 קובע כי מתחת לגיל 12 אין אדם נושא באחריות פלילית. מתחת לגיל זה יש לראות את הקטין כמי שאינו מסוגל עדיין לתפוס את המשמעות האנטי חברתית של העבירה ולעיתים אף את מלוא המשמעות הפיזית של התנהגותו. בין השנים 78-89 הועלה הגיל ל 13 . הטיפול בקטין יהיה על פי חוק הנוער - טיפול והשגחה המתיר לבית המשפט לתת הוראות הדרושות לטיפול והשגחה על קטין, חינוכו ושיקומו.
[עריכה] העדר שליטה
העדר שליטה (סעיף 34 ז') משמעו העדר רציה ללא העדר שפיות. כאשר העדר רציה הינו חוסר שפיות ייכנס לסעיף 34 ח' ועל פי חוק חולי הנפש ייכנס נאשם לבית חולים לחולי נפש. לכן, פעמים רבות עדיף לנאשם להכנס לסעיף של העדר שליטה כי אז ישוחרר ולא יהיה חייב להגיע לבית חולים. העדר שליטה הוא יכולת הבחירה בין קווי התנהגות אלטרנטיביים כאשר אחד מהם צריך להיות ההתנהגות הנדרשת על ידי החוק הפלילי, תנאי הוא שיהא נתון במצב בו התנהגותו נובעת מרצונו ושפעולותיו נשלטות על ידיו במובן זה שיש לו את היכולת לשנות את התנהגותו מהצורה בה התנהג ולתעלה בכיוון הנדרש על ידי המשפט הפלילי.
[עריכה] דוגמאות להעדר שליטה
- כוח עדיף - מדובר במקרים אשר בהם לא הייתה לעושה יכולת בחירה עקב כוח חיצוני עדיף כגון מכה באבן, רוח חזקה וכו' אשר כפה עליו את העשיה (ברנס נ' בידר).
- אוטומטיזם שפוי - מעשים פליליים בלתי רצוניים שאדם מבצע במצב של חוסר הכרה עקב מקרים אשר הביאוהו לאי שליטה על תנועותיו, כגון - רפלקסים בלתי נשלטים, מקרי הלם, היפנוזה, קומה דיאבטיס, תגובות גופו של אדם לגירויים חיצוניים. במקרים כאלו העושה פטור מאחריות פלילית.
- היפנוזה - מקובל לראות את האדם שנמצא תחת היפנוזה בהיעדר שליטה. הוא כמכשיר בידי המהפנט.
- סהרוריות
[עריכה] אי שפיות הדעת
אי שפיות הדעת (סעיף 34 ח') מבצע אשר תקינות רוחו לקויה עד כדי כך שהוא פועל ללא הבנה גמורה של כללי מציאות הטבע או כללי מציאות החברה בה מעוגן מעשהו, נוטל כליל ממעשה זה את צביונו הפלילי.
[עריכה] התנהגות חופשית במקור - ACTIO LIBERA IN CAUSE
סעיף 34 י"ד - מסדיר את הסוגיה. לסייג של הפוטר מאחריות פלילית קיים חריג חשוב. כאשר אדם מבצע התנהגות פלילית במצב היעדר שליטה, אבל כשהוא חזה מראש (או כאשר היה עליו לחזות מראש - רשלנות) כי הוא עלול לעשות את המעשה בהיעדר שליטה, ובכל זאת העמיד את עצמו בהתנהגות בלתי נשלטת, כי אז לא יחול בין השאר סעיף (34) ז' - העדר שליטה. מי שהכניס את עצמו למצב שבו יהיה נעדר שליטה, בין אם הכניסה למצב האמור לוותה במחשבה פלילית או ברשלנות, יהא הוא אחראי לעבירה וזאת מכוח הדוקטרינה של התנהגות חופשית במקור. במקרים אלו נבלעת פעולתו הבלתי נשלטת של הנאשם בהתנהגות הנשלטת שקדמה לה.
[עריכה] הגנת השכרות
סעיף 34 ט' קובע הגנה בפני ביצוע פלילי, תחת כנפי הגנת השכרות באים מצבים מגוונים (לאו דווקא שכרות מאלכוהול, אלא גם שכרות שנבעה מסם כלשהו). כמו כן כניסה למצב של שכרות שלא מרצון או שלא מדעת מקנה פטור מלא מאחריות (סעיף זה מסדיר את סוגיית השכרות הכפויה). חשוב לציין כי שכרות משמשת הגנה בפני האשמה פלילית רק אם בוצעה ללא מחשבה פלילית.
[עריכה] הגנה עצמית
סעיף 34 י' - אדם אשר ביצע עברה וחלה עליו הגנה עצמית - יזוכה מכל אשמה. סעיף 34 ט"ז - קובע את הדרישה: על המתגונן הרוצה להנות מן ההגנה לנקוט באמצעי הפחות מזיק שעומד לרשותו כדי למנוע את הנזק הצפוי מן ההתקפה. כאשר המתגונן יכול להדוף את ההתקפה באמצעות פגיעה קלה בתוקף אין זה סביר שיגרום לו נזק חמור.
[עריכה] הגנת הצורך
סעיף 34 י"א - בצורך הסכנה נובעת ממצב דברים נתון שיכול להיות כל דבר בעולם מלבד תקיפה בלתי חוקית המכוסה על ידי הגנה עצמית. בצורך אני פוגע באינטרס לגיטימי של אדם תמים, כשמצב הדברים הוא זה שמכתיב את הפגיעה. הגנת הצורך מותנת בכך שלפועל בסיטואציה לא הייתה דרך אחרת לפעול - דרך אחרת סבירה כמו לדוגמה פניה לשרותי הצלה ובטחון. אם הייתה קיימת דרך אחרת סבירה אז לא תעמוד לנו הגנת הצורך. כדי להשתמש בהגנת הצורך צריכה להיות סכנה מוחשית של פגיעה חמורה.
[עריכה] כורח
סעיף 34 י"ב - הגנה זו חלה על מבצע אשר עשה את המעשים בתנאים אשר בהם המעשה נכפה עליו תוך שבירת כוח התנגדותו המנטלית בכך שעמד עובר למעשה ובשעתו בדילמה קשה למלא אחרי הדרישה לעשותו או להסתכן במימוש האיום עליו אם לא יסכים לדרישה. ודוק, כל דילמה צופנת בחובה צמצום ניכר של חופש הבחירה אולם עדיין קיים תהליך של בחירה בין כניעה לדרישה לבין התמודדות עם המאיים והסתכנות המימוש האיום העשוי לפגוע באורח חמור במי שהאיום מופנה אליו.
[עריכה] צידוק
סעיף 34 י"ג - הגנת הצידוק מערטלת את המעשה הפלילי מאי חוקיותו ומכשירה אותו באם נעשה אותו מעשה על פי נורמה משפטית, ציות לצו של רשות מוסמכת, נורמה חברתית מקובלת ומקרים נוספים המנויים בסעיף 34 י"ג. מדובר בהתנהגות המגבשת יסודות של עברה פלילית אך יחד עם זאת בעלות ערך חיובי לחברה, שכן הן נעשות בנסיבות אשר בהם מעניקה החברה עדיפות לערך חברתי אחר על פני זה של העמדת העושה לדין. גם כאן קיימים חוקים שלא מחילים על ההגנה (חוק עשיית דין בנאצים).
[עריכה] הגנת זוטי דברים
סעיף 34 י"ז - הגנה זו קובעת כי ייתכנו מקרים אשר בהם מתמלאים כל יסודות העברה והעושה עבר על החוק, אך יחד עם זאת מדובר בעברה פעוטת ערך אשר אינה עולה כדי פגיעה ממשית בערך המוגן על ידי העברה. הגנת זוטי דברים אינה יכולה להטען בנוגע לסייג העברה המיוחסת לנאשם, שהרי המחוקק בעצמו קבע עברות קלות ערך. אין לומר כי הגנה זו מבטלת אותן אלא יש לבחון את המעשה אותו ביצע העבריין ולקבוע באיזו רמה בסקלת החומרה של העברה הוא ממוקם. אם המעשה ממוקם מתחת לרמה המינימלית אנטי חברתית - תחול ההגנה.
[עריכה] טעות במצב דברים
סעיף 34 י"ח - כאשר אדם עובר עברה מתוך טעות כנה לגבי מצב דברים רואים את מעשהו באספקלריה של הטעות שלו ומעמידים את המציאות המדומה שלו במקום המציאות האוביקטיבית האמיתית ועל פי המציאות המדומה הוא נותן את הדין. אם המציאות המדומה אינה מגבשת כל עברה, או שהיא מגבשת עברה, אך גם מקימה לה הגנה המבטלת אותה, יוצא אותו אדם פטור. כמו כן אם המציאות המדומה מגלמת עברה פלילית פלונית יחוב אותו אדם בגין אותה עברה. אפילו שהמציאות האמיתית מגלמת עברה פלילית אלמונית.
[עריכה] טעות בדין
סעיף 34 י"ט - האם יכול אדם לדעת את כל הדינים? אלו המשתרעים על רכיבים רבים , האם יש משמעות לטענה שאי ידיעת החוק אינה פוטרת? פרופ' פלר - תחום העברות הפליליות ניתן לחלוקה לשני סוגים : רע שלעצמו - העברות מטבע ברייתן (mala in se) ורע כי נאסר - העברות בשל האיסור החל עליהן (mala in prohibitia). אשר לעברות מן הסוג הראשון, המודעת ליחס החברה על כל היקפה להן גורמת לכך שאיש לא יעלה על דעתו שאינן אסורות על פי חוק. נאשם בעברה של שוד, רצח, אינוס, זיוף, מרמה, גניבה וכיו"ב עברות, לא יכול להעלות את הטענה כי לא ידע שהחוק הפלילי מגדיר מעשים כאלו כעברות פליליות. לגבי עברות מסוג ראשון, החוק מזדהה עם התודעה המשפטית של הציבור ובאמצעות תודעה זו יודע כל פרט כי המעשה הוא בלתי חוקי, לכן לא תעמוד לאדם הטענה של אי ידיעת החוק. אשר לסוג העברה השניה, אלה עברות טכניות שיש להבטיח נגדן את שלום הציבור בתחומים שונים. ייתכן שלא תמיד ידע הציבור בפרוט את כל ההסדרים הללו ולהפרותיהם שהוגדרו כעברות פליליות. אך אין מחלוקת בעניין אשר אדם מתקרב לכל תחום בתחומים האמורים הוא נותן דעתו לכך שחייבים להיות הסדרים מיוחדים באותו תחום והוא אף מוזהר על ידי כללים השוררים בדרך כלל באותו תחום בצורה הממשית ביותר. בסופו של דבר, מהם למשל התמרורים והרמזורים שברחובות ובכבישים וכן גם שלטי האזהרה אשר על הפרט לכבדם אם יש לו נגיעה בתחום פעילות נתון. למעשה עבור הציבור שיש לו נגיעה לתחום האמור הופכות העברות הטכניות על הכללים המסדירים אותן ל mala in se הן נשארות בגדר mala prohibita לגבי מי שהדבר אינו נוגע לו, אך במקרה זה אין חוק ועל כן אין צורך בטענה של אי ידיעתו כסיבה להפרה.
[עריכה] הגנה מן הצדק
- ערך מורחב – הגנה מן הצדק
הגנה המאפשרת לבית המשפט לעכב הליך פלילי המתנהל לפני או לזכות את הנאשם מטעמים שונים של פגם קשה אשר נפל בהליך הפלילי, ואשר הופך את הרשעת הנאשם לבלתי הוגנת ובלתי צודקת. מקור ההגנה במשפט האנגלי אשר קבע שלבית המשפט סמכות טבועה שלא לדון בהליכים אשר בהם שימוש לרעה בהליך הפלילי או הטרדה בלתי מוצדקת של הנאשם. ראשית ההגנה באנגליה היה בביטול כתב אישום עקב אי יכולת להרכיב חבר מושבעים אשר דעתם לא תהא משוחדת כנגד הנאשם וכן במקרים של רדיפה קשה של הנאשם המתמשכות ההלכים, עינוי דין והפרוצדורה קלוקלת.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ש"ז פלר, "יסודות בדיני עונשין" (תשמ"ד, תשמ"ז, תשנ"ב)
- י' לוי א' לדרמן, "עיקרים באחריות פלילית" (תשמ"א)
