נעמי שמר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נעמי שמר | |
|---|---|
 |
|
| מקור | קבוצת כנרת, ישראל |
| שנות פעילות | 1955—2004 |
| ז'אנר | זמר עברי |
| חברת תקליטים | ישראדיסק סי בי אס אן אם סי |
| חברי ההרכב | {{{חברי ההרכב}}} |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
נעמי שמר (13 ביולי 1930 - 26 ביוני 2004) פזמונאית, מלחינה וזמרת ישראלית. שמר נחשבת לאחת מן הגדולות שבפזמונאי ישראל וזכתה למעמד של משוררת ופזמונאית לאומית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריה ותחילת דרכה
נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת בשנת 1930, להורים שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר ספיר. בעידודה של אמה החלה לנגן בפסנתר בגיל שש. כשבגרה, למדה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים. כששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את ילדי המושבה ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".
בשנת 1953 התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל. לאחר שחרורה שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "חמש-חמש" שבו כתבה מלים ללחניו. עם פזמוניה המוכרים יותר מן המחזמר נמנים "תרנגול בן-גבר", "רב האור והתכלת".
כשהזמין אותה חיים טופול לכתוב לתוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק", החלה להלחין את מלותיה שלה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "משירי זמר נודד" (הידוע בפי העם כ"הדרך ארוכה היא ורבה") שנכתב בשנת 1957, זכה להצלחה רבתי ונחשב ללהיטה הראשון. גם שירה "נועה", שהעידה כי כתבה אותו על עצמה, נכלל במופע זה.
שירים שכתבה בקצב מסחרר ללהקות הצבאיות זכו כמעט כולם להצלחה מיידית: "חמסינים במשלט", "הכל בגלל מסמר קטן" ועוד רבים אחרים. באותה תקופה כתבה לצמד הדודאים את "כיבוי אורות ו"שיירת הרוכבים", שאותו בחרה לפרסם תחת הפסבדונים "אליפז". כמו כן כתבה את "העיר הלבנה" לסרט קצר על תל אביב.
בשנת 1960 כתבה את "בשדה תלתן" ללהקת פיקוד צפון ו"הופה היי" לפיקוד מרכז. אח"כ חיברה ללהקת הנח"ל את "מחר", "מטריה בשניים" ועוד ובשנת 1963 כתבה את "חורשת האקליפטוס" למחזמר "כיצד שוברים חמסין" שהועלה לציון יובל לקבוצת כנרת. בשנת 1964 כתבה לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון את "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך", "איילת אהבים", ו"לילה בחוף אכזיב", ששולב גם בסרט "דליה והמלחים" שבו השתתפה השלישייה. בשנת 1964 הלחינה שמר את "כנרת" ("שם הרי גולן") של רחל המשוררת. מאוחר יותר שבה שמר והלחינה שירים נוספים של רחל כמו "ואולי", "בגני" ("בגני נטעתיך") ו"זמר" ("לך ועליך").
בשנת 1954 נישאה לשחקן גדעון שמר, ובשנת 1956 נולדה בתם, הללי. בתחילת שנות השישים נפרדה מבעלה ונסעה עם בתה לפאריס. שם כתבה שירים ששיקפו השפעות שנסונייריות בולטות כמו "העיר באפור", וכתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים כמו "אילו ציפורים" (של ז'אן ברוסול), "שלגיה" (גי ביאר) ו"אין אהבות שמחות" (ז'ורז' ברסנס), שאת חלקם הגדול ביצע יוסי בנאי. בשנת 1967, זמן מה לאחר שובה ארצה, נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ ובשנת 1969 נולד בנם, אריאל הורוביץ, מלחין ומבצע בזכות עצמו.
[עריכה] ירושלים של זהב
- ערך מורחב – ירושלים של זהב (שיר)
אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר היה בשנת 1967, כאשר כתבה את השיר "ירושלים של זהב". השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך אותה שנה בבנייני האומה. השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה אלמונית בשם שולי נתן, ששמר בחרה בה משום שקולה הצלול מצא חן בעיניה.
שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה שוחררה ירושלים. שמר הוסיפה לשיר בית חדש בו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית". בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש.
מאז "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים - אף כי לא בעיני עצמה - ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.
במאי 2005 פרסם עיתון הארץ כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע, כי שמעה שיר עם באסקי ישן והושפעה ממנו, באופן לא מודע, בכתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". בימי חייה הכחישה שמר את הטענות על פלגיאט [1]. על מידת השפעתו של השיר תעיד העובדה כי "הארץ" בחר לפרסם ידיעה זו ככותרת ראשית. שמר תיארה את חדירת הלחן הבאסקי לשיר כ"תאונה מצערת" ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה.
חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, אינו רואה כל בעיה של פלגיאט בלחן של "ירושלים של זהב", אלא רק השפעה המקובלת בשירה, ועל תגובתה של שמר אמר:
- לדעתי נעמי מייחסת להשפעה של השיר הבאסקי משקל גדול מדי ביצירה שלה, וכנראה זה העיק עליה כל השנים, וכשהייתה כבר במצב של שכיב מרע אמרה לעצמה: "אדברה וירווח לי."
[עריכה] ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת יום הכיפורים
בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים המשיכה שמר לכתוב פזמונים וביניהם "שנינו מאותו הכפר", "בהאחזות הנח"ל בסיני", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "שבחי מעוז" ו"בארץ להד"ם".
בשנת 1972 יצאה "חבורת בימות" בערב משירי שמר, שכלל את המיטב שבשיריה בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים. נוסף לשירים המוכרים כלל הערך גם שירים שחשפו פן מוכר פחות של שמר, עם שירים כמו "מר נרקיס" העוסק ברווק כרוני, "שיר ערש למקרים מיוחדים" שהוא שיר ערש לבתם של הורים גרושים, "אנשים יפים" העוסק במיופיפי החברה הגבוהה, ו"המכשפות" על עיתונות רכילאית. בערב נכללו גם השירים "ארבעים" ("יצאתי תמיד עם יותר צעירים... ולבשתי ביקיני אחרי גיל עשרים") ו"אני מגדלת בעל" ("וכשאומר שאני גידלתי בעל, הם ישלחו אותי ישר לגן עדן"). שמר נמנעה מלכלול את שני האחרונים בלקטי הפזמונים הרבים שהוציאה במהלך השנים.
בעקבות רעידת האדמה שחוללה מלחמת יום הכיפורים כתבה שמר את "לו יהי". במקור נכתב השיר כנוסח עברי לשירם של החיפושיות "Let it be" (ניתן לראות זאת בפזמון "לו יהי לו יהי / אנא לו יהי / כל שנבקש לו יהי"), אך כשהציגה את השיר לזמרת חוה אלברשטיין, אמר לה בעלה, מרדכי הורביץ, שחזר אז משרות מילואים, "אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים, זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית". נעמי שמר הצמידה לחן חדש למלים והשיר הפך לאחד מסמלי המלחמה, במיוחד בביצועה של שלישיית הגשש החיוור וכן בביצועה של חווה אלברשטיין.
[עריכה] מאמצע שנות השבעים ואילך
בשנת 1974 הוציאה שמר גם אלבום מיוחד של שירי ילדים, שגם הוא הניב מספר להיטים גדולים כמו "אלף בית" ו"שלומית בונה סוכה".
בשנת 1977 הקליט יהורם גאון את שירה "עוד לא אהבתי די", שהפך ללהיט גדול באותה שנה. נעמי שמר סיפרה בראיון עיתונאי שאת השיר כתבה כשחלתה וחשבה שכבר לא תקום ממיטתה, וכתגובה מתמרדת חרזה: "כי יש המון דברים שרציתי לעשות..." בשנת 1981 הוציאה את אלבומה "על הדבש ועל העוקץ" שהיה לרב מכר וכלל את השירים "אנשים טובים", "על כל אלה" ו"אומרים ישנה ארץ".
בשנת 1983 קיבלה שמר את פרס ישראל לזמר עברי. ועדת השופטים כתבה: "פרס ישראל לזמר עברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם". מלבד זאת הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון ויצמן ותואר אזרח כבוד של תל אביב.
בשנת 1987 הקליט משה בקר את האלבום "חפצים אישיים", שהורכב כולו משיריה. כמה משירי האלבום, כמו "גג" ו"תות" זכו להצלחה מסוימת, אך האלבום בכללו נכשל באופן יחסי. שמר נטתה לייחס את כשלונו לזיהויה עם הימין הפוליטי בישראל, אך לכשלון תרמה גם מידה של מאומצות בלחנים וביצועיו התיאטרליים יתר על המידה של בקר. בשנת 1988 כתבה את השיר "אור" לשושנה דמארי. השיר זכה להצלחה עצומה ובין השאר תרם להחזרת דמארי לאור הזרקורים והפך לריקוד עם פופולרי.
בשיריה מסוף שנות השבעים ואילך ניכרת נוכחות הולכת וגוברת של תכנים יהודיים ומסורתיים. אלו היו קיימים גם בשירים מוקדמים יותר, כמו "שירו של אבא" ("יבנה המקדש") ו"לא אמות כי אחיה", אך אלו הפכו מודגשים יותר ויותר בשירים כמו "שירת העשבים", או "אל בורות המים". לצידם, בלטו בתקופה זו שירים אלגיים (כמו "בכל שנה בסתיו, גיורא") ושירי-המנון בנוסח "עוד לא אהבתי די". אחד הבולטים בהם היה השיר "הכל פתוח" ("ראיתי ת'כנרת צוהלת בטורקיז...") שנכתב לכבודה של הכנרת, בעונת 1992/3, כאשר סכר דגניה נפתח לרווחה.השיר הפך ללהיט מיידי.ב-1993 היא השתתפה לצד-מיקי קם,משה בקר,חיים צינוביץ ורינת גבאי בקלטת הוידיאו לילדים "אצלנו בפסנתר" שהתבסס על שיריה.
לכבוד תוכנית של ערוץ 1 ששודרה באוקטובר 1994 כמחווה לזמר בני אמדורסקי, כתבה את השיר "אני גיטרה". תוכנית זו צולמה כשהזמר התמודד עם מחלת הסרטן, ממנה לא החלים ופניו כבר לא היו כתמול-שלשום, אף כי השתדל להפגין הופעה מאוששת. זכור במיוחד הביצוע המרגש של השיר, המסתיים במלים: "אני אומר תודה". לצופי התוכנית זכורות פניה של נעמי שמר, כשאמדורסקי מודה לה מכל הלב על השיר, פנים המנסות בלא הצלחה להסתיר את סערת רגשותיה.
ב-1995, בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין, חיברה נעמי שמר את השיר "הו רב חובל". המלים הן תרגום של שירו של המשורר האמריקאי הדגול וולט ויטמן "Oh Captain, My Captain" אשר נכתב לאחר הירצחו של אברהם לינקולן, מאה ושלושים שנה לפני כן. נעמי שמר חשה שהמלים מתאימות לבטא את כאבה וכאב העם גם כיום. היא תרגמה את השיר לעברית, הלחינה אותו, והוא בוצע לראשונה על-ידי הזמרת מיטל טרבלסי ביום השנה לרצח רבין.
שמר לא הסתפקה בהלחנה ולכל אורך הקריירה שלה הופיעה גם כזמרת. אף שקולה היה רחוק משלמות וביצועיה היו לרוב טובים פחות משל רוב מבצעיה, היה חשוב לשמר להמצא במגע עם קהלה ולזכות באהבתו. בשנותיה האחרונות, הופיעה עם שיריה וביצעה אותם במופע "אלף שירים ושיר" בלווית דודו אלהרר ורונית רולנד, לו כתבה את השירים "המעיל", "פלוגת יסמין", ועוד.
[עריכה] פטירתה
שמר חלתה במחלת הסרטן לקראת סוף שנות השבעים ואיבדה הרבה ממשקלה, מה שעורר אצל רבים חשש לחייה. בסופו של דבר, התגברה שמר על המחלה, אך זו חזרה לאחר עשרים שנה, והפעם הביאה למותה בליל 26 ביוני 2004, הוא חודש תמוז. באופן אירוני, שנים לפני מותה כתבה שמר את השיר "עצוב למות באמצע התמוז", לפני ניתוח שהייתה צריכה לעבור:
-
- עצוב למות באמצע התמוז
- אבל באמצע התמוז אמות [1]
- אל בוסתני הפרי שנתייתמו
- הידד אחר הידד נפול ייפול
- ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל
נעמי שמר נטמנה בבית הקברות של כנרת, הסמוך לקבוצת כנרת בה נולדה. על פי בקשתה, שר המוזיקאי דודו אלהרר על קברה ארבעה שירים: "שם הרי גולן (של רחל המשוררת), "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן", ו"נועה".
אחרי מותה הפכו קברה של נעמי שמר והבית בו גרה לאתר עליה לרגל עבור ישראלים שרצו לחלוק כבוד אחרון לאשה שגילמה בשיריה ופזמוניה את "ארץ ישראל היפה".
[עריכה] זיהויה הפוליטי
שמר זוהתה במהלך השנים עם עמדות המקורבות לימין הפוליטי ול"גוש אמונים", במיוחד אחרי נישואיה למרדכי הורוביץ, שעמדותיו שייכות לצד הימני של המפה הפוליטית.
היו שמתחו ביקורת על "ירושלים של זהב" בגלל 'היעדרם' של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר ("כיכר השוק ריקה", "אין יורד אל ים המלח"). שמר הגיבה על כך לימים: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".
באמצע שנות השבעים החלה להזדהות עם אנשי "גוש אמונים". שירים שחיברה אז, כמו "פרנואיד" ו"איש מוזר", עוררו סערה ציבורית. ב"שיר הכריש", למשל, מתארת שמר מפגש בין כריש לבין סרדין הרוצה לכרות עמו שלום בכל מחיר. בסופו של דבר, מכריז הסרדין ("דיפלומט מזהיר") כי "תמורת שלום גדול-גדול, אני מוכן לתת הכל." והכריש "אמר שלום - חשף שיניו - והסרדין טרוף טורף".
בתקופה שבה התנהל המאבק נגד הנסיגה מסיני הביעה תמיכה במתיישבי חבל ימית, ושירה "על כל אלה", שידוע בשורה שלו "אל נא תעקור נטוע" הפך לאחד מסמליהם, אף שנכתב במקור כשיר עידוד פרטי לאחותה לאחר שהתאלמנה.
בשנותיה המאוחרות העדיפה שמר להמנע מהזדהות גלויה עם עמדה פוליטית מסוימת, ובין השאר הביעה חשש שעמדות ההמזוהות עם הימין פוגעות בקריירה המוזיקלית שלה. עם זאת, באחד מראיונותיה האחרונים ציטטה את בעלה, מרדכי הורוביץ, שכתב כי "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם ומהביל". [2] דברים אלו זכו לתגובה נסערת מצד מתנגדיה, והעיתונאי נחום ברנע אף ייעץ לקוראיו לעבור לצד השני של המדרכה כשהם פוגשים בה.
[עריכה] יצירותיה
[עריכה] אלבומים
- נעמי שמר (1968)
- נעמי שמר ועודד תאומי לילדים (1971)
- כיצד שוברים חמסין - נעמי שמר בשירי ילדים (1974)
- על הדבש ועל העוקץ (1981)
- אל בורות המים (1982)
[עריכה] ספרים
- נעמי שמר - כל השירים (1967)
- הספר השני של נעמי שמר (1975)
- נעמי שמר - ספר גימל (1982)
- נעמי שמר - ספר ארבע (1995)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: נעמי שמר |
- מילים לשירים של נעמי שמר באתר שירונט
- נעמי שמר, באתר MOOMA
- נעמי שמר - ידיעה על פטירתה באתר "הארץ"
- נעמי שמר 1930-2004 - עמוד כתבות מיוחד באתר ynet
- יצחק שפי, הושט היד וגע בה - באתר "אימגו"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אלו המילים כפי שנכתבו במקור וכפי שפורסם בספר השירים האחרון של נעמי שמר. אולם, בביצועה של נורית גלרון לשיר זה הוחלפה שורה זו בשורה "עכשיו באמצע התמוז למות".
