אחד העם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אחד העם
(אשר צבי גינצברג)

אחד העם הוא שמו הספרותי של אשר צבי גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז – 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז), מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית. נולד בסקווירא פלך קייב, אוקריאינה, וחי באודסה שברוסיה.

הוא נולד למשפחה חסידית והושפע בנעוריו ממחשבת הרמב"ם ומספרות תנועת ההשכלה, נטש את אורח החיים הדתי והפך לאחד מדובריה של תנועת חיבת ציון. אחד העם הוא החשוב במפתחי הזהות החילונית – לאומית.

בשנת 1889 פרסם את מאמרו "לא זה הדרך" שקרא לשינוי מהפכני בגישת תנועת חיבת ציון: אין ארץ ישראל באה לפתור את השאלה הקיומית או הכלכלית של היהודים, היא אינה אמורה ואף אינה יכולה להיות מקלט פיזי מפני צרות הגלות, אלא מטרתה לפתור את בעייתו הרוחנית והתרבותית של העם. לא די שהמדינה היהודית תהווה בית לאומי ומקלט בעבור היהודים, אלא שהיא צריכה להיות בעלת תכנים רוחניים שיצדיקו את קיומה. להיות מדינת אור לגויים ומגדלור מוסרי אוניברסלי. כך הגה וייסד למעשה את זרם הציונות הרוחנית. את שמו הספרותי קבל כאשר בסוף המאמר חתם את השם "אחד העם" שפירושו - אדם ממוצע, כל האדם.

אחד העם דגל בציונות כמרכז רוחני של היהדות. הוא התנגד במיוחד הן לגירסה הלאומית של חוגים המקורבים לתנועת הבונד הסוציאליסטית, או לטריטוריאליסטים והאוטונומיסטים שטענו שצריך לשמור על קהילות יהודיות בגולה ואין צורך להתרכז במדינה אחת, והן ללאומיות המדינית של בנימין זאב הרצל.

הוא טבע את הסיסמה "לא רק בצרת היהודים יש לעסוק, כי אם גם בצרתה של היהדות". אף שהיה בוגר חינוך דתי, בהיותו משכיל חילוני לא חשב שהמדינה היהודית ואנשיה צריכים לאחוז בתכני הדת, אלא לחדש תכנים מודרניים ברוח התקופה. את שיקומה של היהדות ביקש לבסס ללא המימד הדתי שלה, אך הטיף לשמירה על זיקת אהדה למסורת ואף התרכזות בעולם היהודי הישן ופיתוחו והרחבתו באיטיות, כדי שתיווצר המשכיות לעם. בכך נחשב לאחד ממבטאיה המובהקים של הגישה הדוגלת ביהדות כתרבות ואחד ממפתחי הזהות החילונית – לאומית. בנו סיפר כי אינו זוכר שאביו הלך אי פעם לבית כנסת, אבל הוא ידע על בוריים את כתבי הקודש. כאשר בתו של אחד העם התחתנה עם עיתונאי רוסי לא יהודי, הדבר גרם לו צער רב עד שהביא אותו להמעיט בכתיבה. למשך כמה שנים הוא ניתק את קשריו עמה.

בשנת 1907 עבר לאנגליה הקים וניהל את הסניף של חברת "תה ויסוצקי" בלונדון עבור זאב קלונימוס ויסוצקי מראשי חובבי ציון.

עלה לארץ בשנת 1921.

אשתו של אחד העם הייתה מסורתית ונצר לשושלת רבני חב"ד.

[עריכה] המסות של אחד העם

בול אחד העם
לכבוד מאה שנה לכתב העת השילוח
הופעה: 05/12/1996
מס' קטלוגי: 1419
ערך נקוב: 1.15 ש"ח
מעצב: דניאל גולדברג

קובץ המסות שלו, "על פרשת דרכים" מהווה ספר יסוד לא רק לתורת הציונות הרוחנית, אלא אף כמופת לכתיבה מסאית עברית צחה ורהוטה. במערכת החינוך העברית בשנות היישוב ובעשרות השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, נדרש כמעט כל תלמיד להכיר כמה ממסותיו הידועות ביותר.

במסות אלה מוכיח אחד העם את התמצאותו בתחומי ידע רבים, אותה רכש למעשה בכוחות עצמו כאוטודידקט. הוא מביא במסותיו דוגמאות להמחשת רעיונותיו מתחומי הפילוסופיה, הלוגיקה, המדע וכמעט כל תחום.

במאמר "שתי רשויות" שבו הוא דן בשנאת ישראל, (האנטישמיות), הוא מעלה את השאלה כיצד יתכן שאנשים משכילים אשר שכלם צריך להוביל אותם למסקנה ששנאת ישראל אין לה בסיס הגיוני, בכל זאת נאחזים בשנאה ומשכנעים עצמם שיש לה על מה להתבסס. כדוגמה הביא את האסטרונום סקי (Secchi) אשר היה גם כהן דת, והסביר את קבלת הסתירה בין הדת לאסטרונומיה במלים :"כשאני עוסק באסטרונומיה אשכח את כהונתי, וכשאני עושה מעשי כהן אשכח את האסטרונומיה". כלומר, הוא מצטדק שהוא מצליח לחיות עם "שתי הרשויות" שסותרות זו את זו. במאמר זה הפגין אחד העם את אמונתו ב'עורמת' ההיסטוריה, דהיינו הדרך בה רצוי ששינויים וחידושים יחדרו לתרבות הישנה מבלי זעזועים.

בתחילת מאמרו "כהן ונביא" הוא מדגים את עקרון "מקבילית הכוחות" בפיזיקה, לצורך הבהרה שאם משפיעים שני כוחות קיצונים על גוף, אזי תנועתו תהיה פשרה בין שני הכוחות. לכן צריך מנהיג לא פשרן, דוגמטי כמשה, ולעומתו כהן מתפשר כמו אהרון, כדי שבסופו של דבר מגמת הדרך של העם תהיה מנותבת לכוון של פשרה.

במאמרו "חצי נחמה" , הוא מדבר על "עלילת הדם" נגד היהודים ומנסה להבהיר כי ההתפסות בעלילה זו נובעת מ"הסכמה כללית" שיש בחברה שאינה מבוססת על הגיון ואשר יש בה כשל לוגי שנובע מסוג הסקה באינדוקציה. והוא מביא את הדוגמה הבאה:"נוסע אחד, שבא לאחת הערים ונזדמן לאכסניא שהיה בה משרת כבד-פה, וכתב בפנקסו: בעיר פלונית משרתי האכסניות הם כבדי-פה – הספור הזה מצייר בצורה של התוּל דרכי-ההגיון של ההמון ברוב משפטיו הכלליים". מה שנקרא בלשון אחרת "הכללה". כי גם אם נניח שנתפס יהודי אחד בשתיית דמו של ילד נוצרי (מה שלא הוכח מעולם אלא נמסר מפה לאוזן), הרי זה לא ייתכן שכל היהודים קשורים למעשה נתעב זה.

במאמר "עבר ועתיד", בו הוא עוסק ב"אני" של עם, עם בהקשר לשאלת יחודיותה של ארץ ישראל כביתו של עם ישראל, האם היא תהא "מרכז רוחני" כדעתו או מרכז פיזי ולא יכול להיות אחר. הוא מתחיל את מאמרו במשפט הנאה: "פילוסוף גדול שלא בידיעתו היה "אדם הראשון" שביטא לראשונה את המלה "אני" ". והוא מביא את היגיעות שנתיגעו גדולי הפילוסופים לתאר מלה פשוטה לכאורה זו. "אני" של אדם, לפי אחד העם, אינו מורכב משערות ראשו וצפורניו של אדם, "שהיום הן כאן ומחר מתגוללות באשפה". מסקנתו כשם מאמרו היא ש"אני" הפרטי מורכב מן העבר ומן העתיד, ההווה למעשה הוא חולף עובר ולא נתפס. כך גם ה"אני" הלאומי של עם שמורכב מזכרונות ורשמים של העבר מצד אחד, ומצד שני מתקוות וחפצים והם אחוזים וקשורים קולקטיבית לכל הפרטים המרכיבים את העם.

יש הטוענים כי הוא האב הרוחני של חלק ניכר מהציונות החילונית של ימינו. השפעתו ניכרת במשנתם של הוגים כמרטין בובר, מרדכי קפלן ורבים אחרים.

חדרו האישי וספרייתו של אחד העם נשמרים בספריית בית אריאלה בתל אביב.