קוביזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוביזם (Cubism) הוא סגנון אוונגרדי באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול האירופי בתחילת המאה העשרים. הקוביזם אינו צופה באוביקט מנקודת מבט אחת, אלא מפרק את האוביקט לגורמיו ומציג גורמים אלה מנקודות מבט שונות באופן סימולטני. תנועה זו חוללה מהפכה בכך שדחתה מעליה דחייה גמורה של מסורת הנטורליזם בציור ובפיסול.
הקוביזם החל בשנת 1906 בעבודת של שני ציירים: הצרפתי ז'ורז' בראק והספרדי פבלו פיקאסו, שחיו באותה עת ברובע מונמארטר בפאריס. הם נפגשו ב-1907 והמשיכו לעבוד בקשר הדוק עד לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
המושג "קוביזם" נוצר לראשונה בשנת 1908 על-ידי מבקר האמנות הצרפתי לואי ווקסל. המושג זכה לתפוצה רחבה, אך שני יוצריו של סגנון זה נמנעו מלהשתמש בו.
הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "התפוחים" של פיקאסו. זה היה קוביזם אנליטי, האמן לוקח אוביקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעה מהפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. ציורים נוספים מאותה תקופה הממחישים את הקוביזם ביצירתו של פיקאסו הם: "הנשים מאביניון", "אישה עם מניפה", "איש עם מקטרת". שלב מאוחר יותר בעבודתו מציג סוג אחר של קוביזם - קוביזם סינתטי. סגנון בו הדימוי המצויר 'מורכב מחדש' מצורות גאומטריות.
[עריכה] השפעות על התפתחות הקוביזם
הקוביזם התפתח תחת השפעתם של שני גורמים עיקריים: ציוריו של סזאן והפיסול הפרימיטיבי (איברי ואפריקאי). ציוריו של סזאן השפיעו על התפתחות הקוביזם מכיוון שהתבצע בהם מעבר מנקודת מבט אחת למספר נקודות הסתכלות, כאשר בציורים מאוחרים החל סזאן מפרק את משטחי הצבע ומרכיב אותם מחדש כחלקים עצמאיים. הפיסול האיברי השפיע על הקוביזם בכך שהוא התנתק מהדמות המסורתית והחל מעצב באופן חופשי דמויות אדם.
[עריכה] ארבעת שלבי הקוביזם
הקוביזם מופיע בצורות שונות ונוהגים לפרק את התפתחותו לארבעה שלבים, בסדר הבא:
- השלב הראשון - הקוביזם הפיסולי או הקוביזם האפריקני
- שלב הקוביזם הפיסולי הוא השלב הראשון של הקוביזם והוא התרחש בין השנים 1907 - 1908. לציורי הקוביזם הפיסולי יש אופי סכמתי ונוקשה, המנותק מהמסורת המערבית המכתיבה מה יפה ומה נכון. הדמויות בנויות מצורות גאומטריות זוויתיות, שנפחן מודגש בעזרת משחקים של אור וצל. האובייקטים והדמויות המתוארות שומרים על נפחיות המזכירה פסלים ומסכות מחוף השנהב וממושבות אחרות במערב אפריקה אשר שימשו מקור השראה לציור בתקופה זו. בגלל הנפחיות המזכירה פסלים ובגלל מקורם נקרא השלב הזה "קוביזם פיסולי" או "קוביזם אפריקני".
- השלב השני - הקוביזם האנליטי
- "הקוביזם האנליטי" התרחש בין השנים 1909 - 1910, והוא השלב השני של התפתחות הקוביזם. בקוביזם זה עברו הדמויות ואיבריהן תהליך טכני של ניתוח ופירוק לקצעים, ואז הרכבתם של הקצעים מחדש. יש נטייה למונוכרומיות, עדיין קיימים נפחיות ומוצקות, ועדיין יש הבדל בין הרקע לדמות, דבר הנוצר בעזרת שימוש בגוונים שונים שמפרידים בין האובייקטים. מגמת הפירוק ניתחה את האובייקט וגרמה לאיבוד הדרגתי של הנפחיות. הקוביזם האנליטי נקרא כך מכיוון שהוא מעביר את הצורות והעצמים תהליך מפותח של ניתוח (אנליזה).
- השלב השלישי - הקוביזם הסימולטני
- "הקוביזם הסימולטני" או "ההרמטי", 1911 - 1912, היה השלב השלישי בהתפתחות הקוביזם. בשלב זה כבר יש השטחה מוחלטת של הציור שנוצרה על ידי השתלטות הקצעים על כל השטח, דבר שגרם להיעלמות האובייקט מהעין. יש ניסיון לתאר בו בזמן את האובייקטים מכל הכיוונים. הציורים מונוכרומיים, האובייקטים מפורקים לקצעים, הקומפוזיציות סגורות והרמטיות. הקוביזם נקרא הרמטי בגלל הקומפוזיציות הסגורות וההרמטיות, והוא נקרא קוביזם סימולטני מכיוון שהוא מנסה לתאר את האובייקטים מכמה זוויות בו זמנית (סימולטני = בו זמני).
- השלב הרביעי - הקוביזם הסינתטי
- "הקוביזם הסינתטי", בין השנים 1912 - 1914, השלב הרביעי והאחרון של הקוביזם, אופיין בשילוב בין פריטים מציאותיים לבין הקומפוזיציה האנליטית או ההרמטית. בתחילה שולבו בציור אותיות או ספרות, ולאחר מכן גם אובייקטים ממשיים שהודבקו כקולאז' (כגון: גזרי עיתונים או פיסות של נייר טפטים ציבעוני). בציורים ישנם קצעים, זוויתיות, ושימוש באחת משתי הקומפוזיציות, האנליטית או הסימולטנית. הקוביזם הסינתטי (משולב) נקרא כך בגלל השילוב בין פריטי המציאות לקומפוזיציה האנליטית או ההרמטית.
קטגוריות: אסכולות באמנות | פיסול | ציור
