מגילת קהלת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגילת קהלת היא אחד מספרי התנ"ך, ונכללת בחמש מגילות.
מגילת קהלת נקראת בבתי הכנסת בחג הסוכות, וזאת לפי הנאמר בפרק י"א, ב: "תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה". חז"ל ראו בפסוק זה רמז לשבעת ימי סוכות ושמיני עצרת.
תוכן עניינים |
[עריכה] מחבר המגילה
הפסוק הפותח את הספר, "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם", מרמז שמגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. זו הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה היה מכונה קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" - אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על-ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.
המסורת מייחסת לשלמה שלושה מספרי המקרא: שיר השירים, משלי וקהלת. העובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו בתוכנן, לשונן וסגנונן, מוסברת בכך ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר, כתב שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת).
לפי המחקר המודרני, חוברה מגילת קהלת בימי בית שני, מאות שנים לאחר ימי שלמה, במאה הרביעית, אולי השלישית לפנה"ס, והעורך של המגילה ייחס מגילה זו לשלמה, למרות שהעורך חי, כאמור מאות שנים אחריו. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לימי הבית השני, עקב מילים כמו "פרדס" ו"פתגם" שמקורן בשפה הפרסית.
לדעת מרבית החוקרים, המגילה אינה יצירה אחידה. יש בה דברים משל מחברים שונים:
- לפי דעה אחת, פרקים א'-י' הם של מחבר אחד, ואילו פרקים י"א-י"ב הם של מחבר אחר.
- לפי דעה אחרת רק שבעת הפסוקים האחרונים בפרק י"ב הוספו על-ידי מחבר אחר.
[עריכה] אופי המגילה
מגילת קהלת שייכת ל"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון:
- שאלות מעמד האדם בעולם.
- שאלת ההשגחה והצדק האלוהי.
[עריכה] פרשנות
תפיסת העולם המוצגת במגילה סותרת את התפיסה המקובלת במקרא. תפיסת העולם האופיינית בדרך כלל למקרא היא שלבני האדם יש בדרך כלל אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם.
מגילת קהלת, לעומת זאת, מציגה תפיסה דטרמיניסטית - תפיסה לפיה הכול קבוע, מוחלט, ואיננו משתנה. אם הכול קבוע, אין מקום לדרישת האל לנהוג כך או אחרת, כי העולם ממילא לא ישתנה ובחירות בני האדם לא יעלו ולא יורידו. מההנחה שהכל קבוע, משתמע שאין לאדם חופש בחירה ומכאן שאין מקום לדבר על צדק בכלל או על "צדק אלוהי" בפרט. מגילת קוהלת עומדת בסתירה כמעט לכל התנ"ך, כיוון שהיא מציגה תפיסה מחזורית של העולם והזמן: הכול חוזר על עצמו, מכאן שכל מה שיהיה כבר היה, העולם אינו משתנה, אלא חוזר על עצמו. אפשר לתפוס את הספר כמכיל תפיסה מאוד פסימית, ובמובן זה זוהי מגילת האכזבה הגדולה, מגילת הייאוש הגדול, וגם מגילת הכפירה הגדולה. אבל אפשר גם לראות בו ספר אופטימי מאוד, המשחרר את האדם להתקיים כמות שהוא, בעולם שפועל כמות שהוא, בלי ציפיות מוגזמות לגאולה חיצונית ובלי מרירות על מועקת הקיום האנושי.
הערה: אכן תפיסה דטרמיניסטית, אך אין להסיק מכאן שאין חופש בחירה. (רק כסיל יסיק זאת, קהלת ודאי היה אומר).
[עריכה] פרשנות נוספת
לפי הפרשנות המסורתית, המלך שלמה, החכם באדם, מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במשך רוב הספר פוסל שלמה את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם - חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד - ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש אותם מחפש האדם. וכך נראה מבנה החקירה: שלמה מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו - ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח. בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם - אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר - מגיע השיא, היא האמת על פי החכם באדם: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם" ( קהלת, פרק יב, פסוק יג).
[עריכה] הכללת המגילה בתנ"ך
מגילה זו נכנסה לתנ"ך כיוון שהייתה פופולרית מאוד, כבר בתקופת המקרא ולכן לא היה ניתן להתעלם מהיצירה. סיבה נוספת היא הכותרת המייחסת את המגילה לשלמה בן דוד, האל נראה לשלמה ומכאן שמגילת קוהלת היא בהשראת דבר אלוהים. ובנוסף שבעת הפסוקים שהוספו בסוף המגילה, ולפיהם, המסקנה הסופית של קוהלת היא שיש לקיים את חוקי האל, יש בחירה חופשית ויש גמול אלוהי לאדם, פסוקים אלה "חיפו" על כל דברי הכפירה, על כל הרעיונות ההפוכים, ששולטים במגילה.
[עריכה] ציטוטים
ספר קהלת נחשב לאחת הפנינים הספרותיות במקרא עקב הניסוח הפיוטי של טענותיו. ציטטות ומטבעות לשון מקהלת הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות היהודית ובתרבות העברית המתחדשת.
הרי מספָר פנינים מספר קהלת שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות העברית:
- דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. (פרק א, א-ב)
- דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. (שם, ג)
- כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. (שם, ח)
- מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (שם, ט)
- כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב. (שם, יח)
- הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ... (פרק ב, פסוק יד)
- לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת;
עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.
(פרק ג, א-ח) - וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ - מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. וְטוֹב, מִשְּׁנֵיהֶם- אֵת אֲשֶׁר-עֲדֶן, לֹא הָיָה: אֲשֶׁר לֹא-רָאָה אֶת-הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (פרק ד, ב-ג)
- טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם. כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ. (שם, ט-י)
- אֹהֵב כֶּסֶף לֹא-יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי-אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה; גַּם-זֶה, הָבֶל. (פרק ה, ט)
- מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל... (שם, יא)
- טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם, מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ; גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ. (פרק ו, ט)
- דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים... (פרק ט, יז)
- סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. (פרק יב, יג)
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מגילת קהלת |
- מגילת קהלת, הטקסט המלא, באתר "מכון ממרא"
| חמש מגילות |
|---|
| שיר השירים | רות | איכה | קהלת | אסתר |
