יודנראט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היודנראט (בגרמנית: Judenräte; Judenrat ברבים) "מועצת היהודים" (בגטאות אחדים Ältestenrat; "מועצת זקנים היהודים") שקמו בפקודת הגרמנים בקהילות יהודיות בשטחי הכיבוש באירופה בתקופת השואה.
ב"איגרת הבזק" שכתב ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, נקבע בין השאר, כי יש להקים הנהגה יהודית בגטאות, שתקבל הוראות מן הגרמנים ותדאג ליישמן בקרב הקהילה היהודית. לשם כך הקימו הגרמנים את המועצות היהודיות (יודנראטים) לניהול חיי הפנים בגטו, תחת פיקוחו של הגסטאפו.
הגרמנים העדיפו לפעול מול נציגות יהודית מרכזית אחת שתמלא את הוראותיהם, כמו אספקת יהודים לעבודות כפייה, הסגרת מפירי חוק, החרמת רכוש, אכיפת הוראות הגסטאפו כגון: איסור לידה בגטו; ומאוחר יותר הכנת רשימות הנשלחים להשמדה. כמו-כן הוקמה משטרה יהודית (Ordnungsdienst; "שירות הסדר"), ששוטריה שיתפו לעתים פעולה עם הנאצים במטרה להישאר בחיים. בתחילה נהגו השלטונות הנאציים לאפשר ליודנראט את הטיפול בנושאים ציבוריים כמו עבודה, דיור, סעד, חינוך, דת, בריאות, תברואה ותחבורה ציבורית. היודנראט תיפקד כמעין עירייה של הגטו. הם קיבלו את הרשויות להפעלת התחבורה הציבורית, המסחר בחנויות, הנפקת בולים והדפסת הכסף המיוחד לגטו. היודנראטים דאגו לעבודה סדירה ולתעשייה של הגטו. הוקמו מפעלים משום שידעו שיהודים שיעסקו בתעשייה שתשמש כוח ייצור למאמץ הצבאי הגרמני וגם לצרכי צרכנות של אזרחים גרמניה בעורף, לא יישלחו להשמדה.
חברי היודנראט שימשו כאנשי קשר בין היהודים לנאצים. כמו כן נאלצו לעמוד מול דרישת שני הצדדים שברוב המקרים היו מנוגדות זו לזו, ללא אפשרות גישור ביניהן. הגרמנים דרשו לבצע את הוראותיהם, והיהודים קיוו להגנה מצד היודנראט. הגרמנים האמינו שאם חברי היודנראט יבצעו את הוראותיהם זה יחסוך מהם כוח אדם, וזעם היהודים יופנה כלפי היודנראט במקום כלפיהם.
בשלבים הראשונים, טרם ביצוע פעילויות ההשמדה של "הפתרון הסופי", קיבלו היהודים את הקמת היודנראט בשמחה, כגוף שמטרתו לסייע ליהודים ולנהל את ענייניהם. ראשי היודנראט היו ממכובדי הקהילה. עם תחילת ההשמדה של היהודים נעשו דרישות הנאצים קשות יותר לביצוע, והיודנראטים נדרשו לבצע פעולות הקשורות למדיניות הדיכוי הנאצית, כמו הכנת רשימת הנשלחים להשמדה, ומיון האנשים במחנות ההשמדה לעבודה או לתאי גזים.
יחד עם השינוי בתפקיד היודנראט השתנה גם הרכבו. מונו יהודים מתחתית החברה, שהשיגו את התפקיד באמצעות מתן שוחד לגרמנים, ושקיוו כי שיתוף הפעולה עמם יקדמם ויצילם מהשמדה.
חברי יודנראט אלה נוצלו על ידי הגרמנים להלשנה, הסגרת מפירי חוק ולזריעת אווירה של חשדנות בגטו. ידוע על מספר גטאות שבהם היה שיתוף פעולה מלא בין הנאצים ליודנראט בנושא המשלוחים להשמדה.
דרכי ההתמודדות של היודנראט עם קשיי התפקיד השתנו מגטו לגטו. רובם האמינו בנחיצות העבודה בגטו ויצירת מוצרים חיוניים לנאצים במטרה לדחות את השמדת תושבי הגטו. היודנראטים השתדלו לייעל את שיטת העבודה בגטו על-מנת להפכו לחיוני.
מידת הנכונות לשיתוף פעולה בין היודנראט לנאצים נחלקת לכמה קבוצות:
- אי שיתוף פעולה: חברי יודנראט שסירבו לשתף פעולה עם הגרמנים, ופרשו מתפקידם.
- שיתוף פעולה חלקי: שיתוף פעולה בתחומי מתן השירותים לקהילה, אך סירוב לארגן משלוחים להשמדה. עזבו את תפקידם עם תחילת האקציות וחיסול הגטאות. אדם צ'רניאקוב (ראש היודנראט בגטו ורשה) התאבד לאחר שקיבל הוראה לספק רשימה יומית של 6,000 איש להשמדה.
- שיתוף פעולה במטרה להציל יהודים: גטו פרודוקטיבי. כדוגמת יעקב גנס מגטו וילנה שכרת ברית עם השטן למען שאר תושבי הגטו. יהודים רבים ראו בגנס בוגד ומשתף פעולה עם הנאצים, ואף הייתה התנגשות אלימה בין המחתרת למשטרה היהודית. כשחוסל גטו וילנה ב-1944 הוצא גנס להורג עם שאר יושבי הגטו.
- שיתוף פעולה למען אינטרס אישי: שיתוף פעולה על-מנת להגן על עצמם, על משפחותיהם ולמען בצע כסף. כמו שאר תושבי הגטו, נשלחו להשמדה כשהנאצים לא נזקקו לשירותם עוד.
[עריכה] תפקידים שהנאצים הטילו על היודנראטים:
לפני כניסת היהודים לגטאות:
- גיוס יהודים לעבודות כפייה
- עריכת מפקדים של האוכלוסייה היהודית
- פינוי דירות של יהודים ומסירתן לגרמנים
- תשלום קנסות כופר
- החרמת חפצי ערך מיהודים
- בחירת ראש היודנראט
לאחר כניסת היהודים לגטאות:
- אחריות להעברת היהודים ממגוריהם הקודמים למקום חדש בגטו
- מציאת מגורים לכל המועברים בתוך תחומי הגטו
- שמירה על הסדר הציבורי בגטו
- מניעת הברחות
- חילקו את המזון שסיפקו הגרמנים לגטו.
- האחריות למניעת התפשטות המחלות המדבקות מעבר לגבולות הגטו (הנאצים שמחו על המגפות כאשר הן בתוך תחומי הגטו)
- (1940) היודנראט נאלצו לבחור עובדי כפיה למחנות העבודה- כרוך בשליחה של האנשים הנבחרים הרחק ממשפחתם.
- עריכת רישום של היהודים שישלחו ל"עבודות במזרח" (על מעשה זה הייתה ביקורת רבה מצד היהודים על היודנראט)
- יצירת בתי כלא יהודיים
- הקמת משטרה יהודית
[עריכה] תפקידים שהיודנראטים לקחו על עצמם
לפני כניסת היהודים לגטאות:
- נסיון לדחות את הגזירות המנהליות והכלכליות או נסיון לצמצם אותן.
- נסיון להשתמש בתככי הפוליטיקה בגרמניה כדי להפנות תשומת לב לבעיית היהודים
- נסיון להרוויח זמן בכל פעולה
- נסיונות למנוע עונשים קולקטיבים
- נסיון להראות לגרמנים את כוח העבודה החשוב שטמון ביהודים
- מציאת מקומות מגורים, ומזון לפליטים הרבים בעקבות המלחמה כתשובה לנסיונות הנאצים לשבור את הקהילה היהודית
לאחר כניסת היהודים לגטאות:
- פיתוח יוזמות להשגת מזון נוסף על ידי השגת מצרכים בשוק השחור בצד הארי או קבלת מזון תמורת מוצרים מהמפעלים בתחומי הגטו
- יצרו מסגרות לעזרה הדדית למען הקלת המצוקה
- היודנראטים הקימו בתי חולים ומרפאות כדי לצמצם את ממדי המחלות והמגפות
[עריכה] פירוט יודנראטים
| שם הגטו/ קהילה | ראש היודנראט | סגנון השלטון | יחס היודנראט לנאצים |
|---|---|---|---|
| גטו ורשה | אדם צ'רניאקוב | מונה לפני הקמת הגטו לאחראי על ידי ראש העיר ולאחר-מכן על ידי הגסטאפו (למרות
שסרב) ליברליזם כלכלי וכללי. אי-התערבות בחיי הפרט. כתוצאה אי-סדר אך יש מעטים הנהנים מחיים נוחים. |
קיים קשרים עם גרמנים שהביאו לתמורה מסוימת. ב-20 ביולי 1942 שאל
בגסטאפו אם יהיה גירוש. הם משקרים או מתחמקים. אח"כ קיבל הודעה למסור 6,000 איש או שאשתו תרצח. הוא התאבד. |
| גטו לודז' (+גטאות קטנים בורטגאו) | חיים מרדכי רומקובסקי | מונה ומינה מועצה שהוצאה להורג. המועצה השנייה הותאמה לגרמנים (הייתה חלשה)
רומקובסקי כונה "מלך היהודים" על ידי היהודים והגרמנים. פרסם בולים ושטרות כסף (שלא אפשרו מסחר-חוץ וגרמו להרעבה) עם דיוקנו. פטרן בחתונות. נסע במכונית יקרה. נקט יד קשה במתנגדיו. הגטו הפך למחנה-עבודה, תעשיית טקסטיל מתפתחת. עם זאת כולם רעבים. |
מדיניות של גטו פרודוקטיבי במטרה להינצל על ידי עבודה. "לחתוך את היד כדי להציל את כל הגוף". |
| גטו וילנה | ראש היודנראט שנבחר על ידי היהודים הוצא להורג. מונה אלמוני, יעקב גנס, לראש-משטרה. | הוא מינה מועצה והפך למנהיג הגטו. גנס הקים "גטו עובד" ופעל ליצירת מקורות
פרנסה בגטו. הוא קיווה כי היצרנות תעזור להמשך הקיום היהודי עם מעט אוטונומיה. כמו כן הוא הקים מערכת אדמיניסטרטיבית לטיפול בבעיות הרעב, המגיפות וצפיפות הדיור. בנובמבר 1941 נדרש להקצות אלפי יהודים לעבודת כפייה, שידוע לכולם שתוביל להשמדה. |
גנס מילא את ההוראה משום שידע שסירובו יביא להשמדת הגטו כולו, הוא בחר את
היהודים הזקנים, החולים ואלו שסיכוייהם לשרוד היו הנמוכים ביותר. פעל להצלת יהודים אך שיתף פעולה עם הגסטאפו והפעיל את המשטרה היהודית שתשליט סדר ותאכוף את החוק |
| גטו קובנה | אלחנן אלקס | פעל בהסכמה | שיתוף פעולה מוגבל, התנגדות לחלק ממעשי הנאצים. |
| גטו ביאליסטוק | הרב ממונה לראש היודנראט אך בפועל סגנו, אפרים ברש היה ראש הגטו | גטו פרודוקטיבי | ברש דגל בשת"פ ובגישה שהשמדה תהיה בכל מקרה ולכן יש להציל מעטים גם תוך הקרבת אחרים. הוא אפילו מנע מרד בגטו לפני משלוח. |
| קטוביץ' ( 35 קהילות) | משה מרין נבחר שרירותית לראש היודנראט | גטו פרודוקטיבי | |
| מינסק, לאכווה, טוצ'ין | היודנראט מעודד מרד כשידוע שהשמדה וודאית מתקרבת | ||
| סלובקיה | היינריך שוורץ שנעצר ע"י השלטונות, ארפד שבשצ'ן ואחריו אוסקר טימן. | מילאו את הוראות המחלקה ה-14 (המחלקה לענייני יהודים) במשרד הפנים הסלובקי, |
