דיסטופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דיסטופיה (dystopia) היא ההיפך מאוטופיה. חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות שלטונית וניצול האנשים.

ברוב היצירות הדיסטופיות, ממשלה מושחתת יוצרת או משמרת איכות חיים ירודה עבור האנשים, לעיתים תכופות תוך כדי התניית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת, אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד, אך לעיתים קרובות משלבות בתוכן (באופן מודע) מגמות חברתיות קיימות המוקצנות למסקנה הלוגית שלהן. יצירות דיסטופיות רבות נכתבו כאזהרה או סאטירה המראה איך מגמות חברתיות נוכחיות מתפתחות עד לתוצאה המבעיתה ובכך מהוות קריאה לשנות כיוון (בהתנהגות פוליטית, התפתחות טכנולוגית ועוד). רבות מהיצירות הדיסטופיות מתארות חברות דיסטופיות היפותטיות החיות בעתיד בו תנאי החיים גרועים במיוחד כתוצאה מדיכוי, טרור או חוסר במשאבים. במדע בדיוני, במיוחד במדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי ובסייברפאנק, ניתן למצוא דיסוטפיות רבות.

[עריכה] מקור המונח

לפי מילון אוקספורד המונח הומצא במאה ה-19 על ידי ג'ון סטיוארט מיל שהשתמש גם במונח של ג'רמי בנתאם 'קקטופיה' (cacotopia). משמעות הקידומת 'קקו' (caco) היא "רע", כמו במונח קקופוניה. שני המונחים נוצרו כהנגדה למונח אוטופיה, שנטבע על-ידי סר תומס מור לתיאור חברה או מקום אידאליים.

אך כמו שציינו כותבים שונים, לפעמים ההבדל בין אוטופיה לדיסטופיה תלוי בנקודת המבט: גן-עדן של אדם אחד יכול להיות גיהנום עבור אדם אחר.

[עריכה] מאפיינים נפוצים של חברות דיסטופיות

כמה מהמאפיינים הנפוצים של חברות דיסטופיות המתוארות ביצירות שונות הם (כמובן שרשימה זו אינה ממצה):

חברה היררכית בה ההפרדה בין המעמדות הינה מוחלטת ובלתי נתנת לשינוי.
מערכת תעמולה ממשלתית המשכנעת אזרחים שהחיים תחת השלטון הם טובים וצודקים.
קונפורמיות חזקה בקרב האזרחים, תחת ההנחה שייחודיות אישית וחוסר שביעות רצון מהשלטון הינן תכונות בלתי רצויות.
פולחן של דמות אב הניצבת בראש המדינה, כגון האח הגדול ב־1984.
פחד או תיעוב של העולם מחוץ למדינה.
מערכת ענישה החסרה חוקים להליך הוגן והמשתמשת בעינויים פיזיים או נפשיים בצורה שגרתית.
האזרחים נמצאים תחת מעקב מתמיד של המשטר.

[עריכה] יצירות דיסטופיות ידועות

[עריכה] דיסטופיה בספרות

כמה רומאנים דיסטופיים ידועים:

[עריכה] דיסטופיה בקולנוע

כמה סרטי דיסטופיה ידועים:

ברזיל - טרי גיליאם
מטרופוליס - פריץ לאנג
מה קרה בגאטאקה? - אנדרו ניקול

[עריכה] דיסטופיות ישראליות

ביצירה הספרותית העברית מן השנים האחרונות ישנם מספר סופרים בולטים אשר כתבו יצירות דיסטופיות. ניתן לציין במיוחד את "הדרך לעין חרוד" ו־"שואה 2" של עמוס קינן, "מלאכים באים" של יצחק בן נר ו־"פונדקו של ירמיהו" של בנימין תמוז.