שיטיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שיטיון (דמנציה) הוא תסמונת מוח אורגנית שפוגעת ביכולת השכלית וגורמת לסובל ממנה לליקויים משמעותיים בתחום החברתי, בתחום העיסוק או בשניהם. למרות ששיטיון יכול להיות תסמונת סטטית או אפילו להשתפר עם הזמן, בדרך כלל זהו תהליך שמתקדם.

[עריכה] היסטוריה

המונח בא מלטינית (de – מחוץ, mens – דעת) כלומר בתרגום מילולי המשמעות היא "יצא מדעתו".

השימוש הידוע הראשון במושג שיטיון בהקשר רפואי היה במאה ה-1. המושג שינה את משמעותו מספר פעמים מאז שהחל השימוש בו עד המאה ה-18. במאה ה-19 הוגדרו על ידי פינל (Pinel) חמש קטגוריות שכללו את כל מחלות הנפש. שיטיון הייתה אחת הקטגוריות ומשמעותה הייתה איבוד היכולת המחשבתית. לאחר תקופה תלמידו של פינל עדכן את הקטגוריה ושינה את משמעותה להיחלשות ההבנה והרצון, ירידה בזיכרון ובריכוז.

שיטיון סווג לפי חריף, כרוני וסנילי. ב-1915 המונח שיטיון אורגני התייחס למחלות של המערכת העצבית שגרמו לפסיכוזה. עד שנות ה-60 רווחה הדעה ששיטיון מהווה נזק מוחי קבוע, אך באותה תקופה נשמעו קולות שדיברו על שיטיון הפיך, שהתייחס למקרים בהם הפגיעה השכלית הייתה הפיכה במידה מסוימת.

בשנים האחרונות התפיסה היא שאין לקשור בין התסמינים שמהווים את השיטיון לבין ההפיכות שלו.

[עריכה] אטיולוגיה

נזק לא ממוקד או תפקוד לקוי של המוח, הנגרם על ידי מחלות גופניות או של המוח.

שיטיון הוא תסמין אופייני במחלות הבאות:

מחלת אלצהיימר
מחלות מוח וסקולריות (כגון שבץ מוחי) וכן במחלות מוח אחרות כגון ממאירויות
מחלת פיק (pick)
מחלת קרויצפלד יקוב
מחלת הנטינגטון
מחלת פרקינסון
עגבת
מחלת וילסון
איידס
טרשת נפוצה
זאבת
חוסר בויטמין B12
הרעלה בנוירוטוקסינים שונים

[עריכה] תסמינים

תסמינים מוקדמים מתאפיינים בשינויים באישיות או התנהגות, כך שהסביבה הקרובה לא מאבחנת שמדובר בשלבים ראשונים של שיטיון. עם התתקדמות התהליך השינויים הקוגניטיביים אצל הסובל הולכים ומתגברים עד שהם מגיעים למצב בו ברור לצופה חיצוני שקיימת פגיעה כלשהי, על אחת כמה וכמה אם הכיר את הסובל לפני תחילת התסמין. תיאור נפוץ אצל קרובי משפחה למשל הוא ש"מדובר באדם אחר", כלומר השינויים הם בולטים והקרובים לסובל מזהים אותם לאחר זמן מה. במצבים קיצוניים קיימות סטיות מהתנהגות חברתית מקובלת.

התגובה של הסובלים משיטיון לפגיעה ביכולת השכלית ולשינויים בהתנהגות בשלבים המוקדמים מגוונת: במקרים מסוימים דיכאון וחרדה מביאים למחשבות התאבדות, במקרים אחרים קיימת הכחשה, ולעתים היפוכונדריה יכולה להיות התסמין הבולט. בשלב מתקדם יותר, השיטיון יכול לפגוע בדיבור, הבנה, תנועה, זיכרון לטווח קצר, יכולת זיהוי, זמן תגובה, אישיות ותפקוד.

[עריכה] אבחנה

האבחנה מתבצעת על ידי זיהוי התסמינים והסיבות. בדיקה פסיכיאטרית, מבחנים פסיכולוגיים, בדיקה רפואית לשלילת גורמים מערכתיים שעלולים לגרום לשיטיון כמו מחלות מטבוליות, זיהומיות ומוח-וסקולריות. בדיקות בסורקי CT ו-MRI.

[עריכה] טיפול

מבוסס על האטיולוגיה. ב-5 אחוזים מן המקרים ניתן לטפל בשיטיון אם הוא אובחן כתוצאה מסיבה הניתנת לטיפול, כמו במקרים של חוסר בתיאמין (Vitamin B1), חוסר בויטמין B12, חוסר בויטמין A, גידולים, הידרוצפלוס (מיימת ראש), דיכאון.

אבל ברוב המקרים הטיפול לא יעיל, ואז המטרה היא להאט את התפתחות הסימפטומים על ידי תמיכה וגירויים סביבתיים מתאימים (אור, ריח, מוסיקה) בהתאם למידת הפגיעה הקוגניטיבית.