אורי אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אורי אור

תאריך לידה	22 באפריל 1939
ממשלות	26
כנסות	13-14
סיעות	מפלגת העבודה
תפקידים בולטים	סגן שר הביטחון יו"ר ועדת החוץ והביטחון

אורי אור (נולד ב-22 באפריל 1939, בכפר מע"ש שבשרון), אלוף (מיל') בצה"ל, איש ציבור, חברת הכנסת ה-13 וה-14 (מטעם מפלגת העבודה) וחבר הממשלה.

[עריכה] שירותו הצבאי

אור התגייס לצה"ל ב-1957. במלחמת ששת הימים (1967) פיקד על הפלס"ר (פלוגת הסיור) של חטיבה 7 באוגדה 84 ("אוגדת טל", תחת פיקודו של האלוף ישראל טל), במסגרתה התקדמו בחזית חצי האי סיני לאורכו של החוף הצפוני, ועד סוף המלחמה הגיעו עד גדת התעלה. במלחמת ההתשה (1969-70) היה מג"ד טנקים בסיני ובבקעת הירדן.

באוגוסט 1973 הועלה אור לדרגת אל"מ, וקיבל את הפיקוד על חטיבה 679 הצעירה, חטיבת שריון במילואים, שהייתה מצויידת בטנקי צנטוריון מיושנים. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר, כחודשיים מאוחר יותר, הצליח אור לארגן את חטיבתו במהירות ועלה איתה לרמת הגולן, שם נערכו באותה העת קרבות בלימה קשים בין הכוחות הסדירים המעטים שהיו לצה"ל בקו ("עוצבת ברק" - חטיבה 188) לבין 5 דיוויזיות השריון והחי"ר הממוכן הסוריות. על הלחימה הנואשת ברמה צוטט אור באומרו:

"לא אשכח כל חיי את אותו הלילה שבו התייצבו אנשי המילואים. אני מקשיב לרשת הקשר של חטיבת הטנקים 188, הנלחמת ברמה, מבין את מצבם הקשה, ולי אין עדיין כוחות מוכנים, ואלה שיוצאים אתי מאוחר בלילה גם הם אינם מוכנים היטב." ("הארץ", 1.12.04)

הטנקים הספורים של חטיבה 679 נתקלו בסורים בצומת נפאח, קילומטרים ספורים מגשר בנות-יעקב, ונכנסו עימם לקרב עקוב מדם. הסורים נעצרו, והחלו לסגת. הקרבות התחדשו בימים הבאים - החטיבה נלחמה יום-יום, הדפה את הסורים עד חזרה לקו שממנו יצאו ואחר-כך כבשה שטחים נוספים, תוך ניהול קרבות כבדים מול הסורים ומול חיל המשלוח העיראקי. בתום המלחמה ישבה ב"מובלעת הסורית", כ-40 קילומטר בלבד מדמשק.

לאחר המלחמה החליף אור את אביגדור בן-גל בפיקודו על חטיבה 7 שבה צמח, וב-1976 קיבל את הפיקוד על אוגדה משוריינת ברמת הגולן, בדרגת תא"ל. ב-1979 מונה לתפקיד ראש מטה (רמ"ט) פיקוד מרכז, וב-1981 הועלה לדרגת אלוף ומונה לתפקיד אלוף פיקוד המרכז. ב-1983 מונה לפקד על פיקוד צפון, ובמסגרת תפקיד זה פיקד על יציאת צה"ל מלבנון, אליה נכנס במהלך מבצע שלום הגליל, והתייצבותו ברצועת הביטחון. בריאיון שנערך איתו בעיצומו של הפינוי, אמרו עליו חייליו כי לא היה "אלוף של משרד" ושהה הרבה שעות בשטח. "האבא של החיילים בלבנון, חיוך שלו מעניק כוח לשעת לחימה נוספת". ביחס לויכוח שליווה את מלחמת לבנון, אמר:

"על החיילים לזכור כי אנו צבא של מדינה דמוקרטית. יש בין האזרחים ויכוח על הדרך לשמירת בטחון הצפון, אבל הויכוח הזה לא פגע, ואסור היה לו לפגוע, בביצוע הפקודות. היו סרבנים, שמספרם בסה"כ היה מועט מאוד, ולעומתם היו הרבה מאוד מתנדבים שבאו לעזור לצה"ל בגבול-לבנון, בזמן חופשתם השנתית, כי הבינו שיש הרבה משימות קשות לביצוע - וגנזו את דעתם הפוליטית".

ב-1987 פרש אלוף אורי אור מצה"ל, לאחר כ-30 שנות שירות.

[עריכה] תפקידיו הציבוריים והפוליטיים

מיד עם שחרורו פנה אור לפעילות ציבורית ופוליטית: ב-1987 מונה למנכ"ל הקרן הקיימת לישראל (תפקיד אותו מילא עד היבחרו לכנסת ב-1992). ב-1988 היה לדירקטור בתעשייה האווירית (עד 1991). כמו-כן, עם שחרורו היה לחבר במפלגת העבודה, ובבחירות לכנסת ה-12 (1988) שימש כיו"ר המטה הצעיר של המפלגה, ושותף לייזום, גיבוש ועיצוב תוכניות לבחירות המוקדמות ("פריימריס") ב1990-91, ונחשב לאחד הפעילים המרכזיים במחנהו של שמעון פרס.

בבחירות לכנסת ה-13 נבחר אור כנציג מחוז שרון-שומרון, והיה חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (1992-95). בממשלה ה-26 בראשותו של שמעון פרס, שקמה בעקבות רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין, כיהן בתפקיד סגן שר הביטחון (1995-96). אור רמז בכמה הזדמנויות על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה ואף החל לגבש חוג בראשותו, אולם הוא ויתר על הרעיון עם הצגתו של אהוד ברק את מועמדתו לתפקיד לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996), ונעשה לפעיל במחנהו. הוא נבחר לכנסת ה-14 ברשימת מפלגת העבודה, במקום השביעי ברשימה הארצית, וכיהן מטעמה כחבר כנסת (עד 1999). ב1998 הסתבך אור בהתבטאות סטריאוטיפית וגזענית כלפי המזרחים, וספג כתוצאה מכך ביקורת ציבורית קשה. הוא הורחק על-ידי אנשי מפלגתו מכל תפקידיו בכנסת ובצמרת המפלגה, ונשללה ממנו זכות הנאום בשם המפלגה בכנסת, סנקציות שבוטלו בעקבות "מסע התנצלות" שערך ברחבי הארץ. בהקשר זה לא זכה במקום ריאלי בבחירות לכנסת ה-15 ב-1999, ולא נבחר עוד לכנסת.