התחיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במפלגת הימין התחיה. לערך העוסק בספר התחיה, ראו התחיה (ספר).
| התחיה | |
|---|---|
 |
|
| איפיון: | מפלגת ימין |
| כנסות: | הכנסת ה-9 (1979) - הכנסת ה-12 (1992) |
| מנהיגים: | גאולה כהן, יובל נאמן |
| שיא כוחה: | 5 מנדטים (הכנסת ה-11) |
| נוצרה מתוך: | הליכוד |
| התמזגה לתוך: | --- |
התחיה הייתה מפלגת ימין בישראל שהוקמה באוקטובר 1979, והתפרקה בשנת 1992 לאחר שבבחירות לכנסת השלוש עשרה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע אידאולוגי
במהלך שלושים שנותיה הראשונות של המדינה, שבהן היה השמאל בשלטון, ייצגה את קולו של הימין תנועת החרות בהנהגת מנחם בגין. תנועה זו ייצגה קול ימני קיצוני, התומך בארץ ישראל השלמה, בהתנחלות בכל חלקי הארץ, וכנגד פשרה טריטוריאלית. עם הזמן הפכה תנועה זו לתנועת הליכוד והתחברה עם אלמנטים מתונים יותר, ופרגמטים יותר.
אל הכנסת התשיעית הגיעה התנועה לאחר ניצחון גדול, אשר הביא אותה, לראשונה, אל עמדות מנהיגות לאומית, ואל משרת ראש הממשלה. בתפקיד זה הביא בגין למפנה היסטורי, כאשר הביא לכריתת הסכמי השלום עם מצרים, תוך ויתור טריטוריאלי בחצי האי סיני, אשר עמד בניגוד לאידאולוגיה של "ארץ ישראל השלמה" אשר גרסה כי אין לוותר על חלקי מולדת (כולל סיני) אשר שוחררו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים.
עמידתו של הליכוד מאחורי מנהיגו במהלך המשא ומתן שקדם להסכם השלום, כאשר ברור היה כי המדובר בויתור טריטוריאלי, הביאה לשבר אידאולוגי. שניים מחברי הכנסת של הליכוד, גאולה כהן, הפעילה במחתרות הלח"י והאצ"ל, ומשה שמיר, הסופר ואיש התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ייצגו את הקו הבלתי מתפשר. במהלך כהונת הכנסת התשיעית, לאחר כריתת הסכמי קמפ דייוויד, ב18 בספטמבר 1978, אשר התייחסו אף אל מתן "אוטונומיה" לפלסטינים, וחתימת חוזה השלום עם מצרים, ב26 במרץ 1979 שהפך את הוויתור הטריטוריאלי בסיני לעובדה, הלך השבר האידאולוגי בתוך הליכוד וגדל. רבים ממצביעי הימין האידאולוגי חשו כי בגין ותומכיו אינם מייצגים אותם יותר.
ב15 במאי 1979 פרש משה שמיר מן הליכוד, וב17 ביולי 1979 פרשה גאולה כהן מן הליכוד. השניים הקימו את תנועת בנא"י (ברית נאמני ארץ ישראל) אשר עד מהרה הסבה את שמה ל"התחיה - בנא"י" ולבסוף "התחיה".
למן הכנסת התשיעית, הליכוד רואה עצמו הניזוק העיקרי מקורותיה והישגיה של מפלגת "התחיה". במערכת הבחירות לכנסת האחת עשרה אמר ח"כ צחי הנגבי (ליכוד) כי "גם הוא אוהב את אמא שלו אך לא יצביע בשבילה".
[עריכה] הכנסת העשירית
אל הבחירות לכנסת העשירית התייצבה התחיה כשבראשה המדען והקצין יובל נאמן. נאמן, מדען בעל שם עולמי, וקצין בצה"ל, אשר עד אז שימש בתפקידים ממלכתיים ואקדמיים, הביא לתנועה מכובדות וממסדיות, אשר נדרשו על מנת להביאה לתודעה כאלטרנטיבה אידאולוגית לתנועת הליכוד, שהייתה ממפלגת ימין קיצונית לתנועת שלטון. אל התנועה הצטרפו רבים מאנשי גוש אמונים, ואנשי תנועות הימין. התחיה הייתה מזוהה עם "התנועה לעצירת הנסיגה" תנועה חוץ פרלמנטרית אשר החתימה על עצומות ופעלה כנגד נסיגת ישראל מסיני. סמלה של התנועה היה צילומו של צעיר שחור בלורית המניף את דגל ישראל. סערה זוטא נוצרה כאשר הסתבר כי הצילום רוטש מצילום ישן של הסופר המזוהה עם השמאל יעקב שבתאי בנעוריו, כאשר השתתף בפעילות של השומר הצעיר על מנת לפתור בעיה זו החליפו דיוקן זה בדיוקן של פעיל התחיה ונציג העלייה הרוסית במפלגה גפן איגור שבמקרה גם לו היו תווי פנים דומות.
בבחירות עצמן, אשר התקיימו ב30 ביוני 1981 זכתה התנועה בשלושה מנדטים.
ממשלתו של מנחם בגין הייתה מחוייבת לנסיגה מסיני על פי ההסכמים עם מצרים, ולפיכך נותרה התחיה באופוזיציה, כאשר הליכוד הקים ממשלה עם המפלגות הדתיות, המפד"ל, אגודת ישראל ומפלגתו של אהרון אבוחצירא, תמ"י. האופוזיציה הייתה מורכבת ברובה מאנשי השמאל, מפלגת העבודה והמפלגות שמשמאל לה, והשפעתה של תנועת התחיה הייתה קטנה, והתבטאה במיוחד בקו החד משמעי והעיקש שנקטה בעניין הנסיגה מסיני. עם ביצוע הנסיגה עצמה, באפריל 1982 ירדו אנשי התנועה אל העיר ימית והיו בין המתנגדים לפינוי. בראשם עמדו שלושת חברי הכנסת של התנועה יובל נאמן, גאולה כהן וחנן פורת.
מלחמת לבנון הביאה בעקבותיה שינוי. קו השבר בין הימין והשמאל נמתח מחדש, כאשר התחיה תמכה במלחמה ובצעדי הממשלה, ואילו אנשי השמאל התנגדו לה. במהלך המלחמה, ב26 ביולי 1982 הצטרפה התחיה אל הממשלה, ונאמן מונה לשר המדע והפיתוח.
[עריכה] הכנסת ה-11 והכנסת ה-12
בבחירות לכנסת האחת עשרה זכתה "התחיה" להישג נאה. אל התנועה הצטרף הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן שעמד בראש תנועה חוץ פרלמנטרית שכונתה "צומת". בבחירות אלו רצה התנועה תחת השם "התחיה - צומת", אם כי ביוני 1986 אוחדו התנועות לתנועה אחת בשם "התחיה". בבחירות, שהתקיימו ב23 ביולי 1984 זכתה התנועה לחמישה מנדטים.
לאחר הבחירות שוב מצאה עצמה התנועה באופוזיציה, עקב הקמת ממשלת אחדות לאומית בראשות שמעון פרס (ולאחר מכן יצחק שמיר), ממשלה אשר נשענה על רוב פרלמנטרי מוצק של 97 חברי כנסת. השפעתה של המפלגה הייתה מועטה, והסכסוכים הפנימיים בה גברו, ולבסוף הביאו לפרישת איתן ואנשיו ב 16 בנובמבר 1987. בבחירות אלו השתתף אף מאיר כהנא בראש תנועת כך וזכה לראשונה להכנס לכנסת. לראשונה לא הייתה התחיה תנועת הימין הקיצוני היחידה בבית, אם כי כהנא נחשב למוקצה, והתחיה נראתה לעומתו כתנועה מתונה וממסדית.
אל הבחירות לכנסת השתים עשרה התייצבו מספר תנועות ימין. תנועתו של כהנא נפסלה מלהשתתף בבחירות, אולם תנועות "מולדת" בראשותו של רחבעם זאבי ו"צומת" בראשותו של איתן, השתתפו, וזכו להישגים. התחיה לא הייתה עתה לבדה במאבק על קולו של המצביע הנמצא מימין לליכוד. המפד"ל אף היא התיימרה לייצג את המצביע הדתי - לאומי, אותו מגזר עצמו אשר התחייה התמודדה על ייצוגו. איש התחיה לשעבר חנן פורת התמודד בבחירות אלו מטעם המפד"ל. אמנם התחיה ייצגה עדיין אלמנטים מרכזיים בציבור זה, ומטעמה התמודד הרב אליעזר ולדמן אך תחושתם של מצביעים רבים הייתה כי עליהם לתת את קולם למפלגה שתייצג אותם הן מן הבחינה הדתית והן מן הבחינה הלאומית. בבחירות, שנערכו ב1 בנובמבר 1988 זכתה התחיה לארבעה מנדטים. תקוותה לקבל מנדט חמישי בבחירות חוזרות שהתקיימו בקלפיות בבני ברק ב15 באפריל 1991 נכזבה והמנדט נשאר בידי דגל התורה.
לאחר הבחירות הוקמה שוב ממשלת אחדות, בראשותו של יצחק שמיר. ממשלה זו הייתה על בסיס רעוע ומעורער מיסודו, כאשר כל אחד ממרכיביה הביט הצידה, לעבר מפלגות הלווין האידאולוגיות, וניסה להקים ממשלות אלטרנטיביות ולדחוק את שותפתו אל האופוזיציה. נסיונו של שמעון פרס להקים ממשלה צרה בראשותו, המכונה "התרגיל המסריח" כשל במרץ 1990 וב8 ביוני 1990 הקים יצחק שמיר ממשלת ימין - דתיים צרה, אליה צורפה התחיה. יובל נאמן מונה לשר האנרגיה והתשתית, וגאולה כהן קיבלה את משרת סגן שר המדע והטכנולוגיה.
[עריכה] הפלת ממשלת שמיר, והבחירות לכנסת ה-13
- ערך מורחב – הבחירות לכנסת השלוש עשרה
מלחמת המפרץ הראשונה הביאה לשינויים מהותיים במזרח התיכון. יצחק שמיר ייצג אמנם קו אידאולוגי נוקשה, ודגל בשימור המצב הקיים בכל מחיר, המשך ההתנחלות, ואי הכרה באש"ף, אך גם ממשלתו בה ניתן ייצוג למפלגות ימין שהיו אף קיצוניות מן התחייה כגון מפלגת "מולדת", נאלצה להסתגל אל השינויים, ולהכיר במצב החדש שנוצר.
לחץ אמריקני מאסיבי שהפעיל נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש (האב) ומזכיר הממשלה הפעלתן ג'יימס בייקר הביא לכינוסה של ועידת מדריד באוקטובר 1991. שמיר היה מתנגד חריף לכינוסה של ועידה בינלאומית לדיון בענייני המזרח התיכון, אך אף הוא נאלץ לוותר בנקודה זו, ולהצטרף אל הועידה, לקול מחאות אנשי הימין. בעקבות הועידה נפתחו שיחות דו צדדיות, ביניהן שיחות עם הפלסטינים. על אף ששיחות אלו שהתקיימו בוושינגטון בין משלחת ישראלית בראשותו של אליקים רובינשטיין ובין משלחת ירדנית - פלסטינית, לא הביאו להתקדמות של ממש, ראו אנשי הימין את מדינת ישראל כמתקדמת בדרך מסוכנת, וכמחאה על קיומן של השיחות פרשו "מולדת" ו"התחיה" ממשלת שמיר ב16 בינואר 1992, וזאת לאחר ש"צומת" פרשה מספר ימים לפני כן. פרישה זו הביאה לנפילת הממשלה. רבים רואים בפעולה זו משום משגה היסטורי, אשר הביא בסופו של דבר לעליית השמאל בראשותו של יצחק רבין אל השלטון, ולכריתת הסכמי אוסלו אשר וודאי לא היו לרוחם של אנשי התנועה. התנהגות זו גונתה כהתנהגות אובדנית, ועמידה על קוצו של יוד אידאולוגי, אשר הביאה בסופו של דבר לתוצאה ההפוכה. בשנת 1999 חזרו אנשי הימין אל דפוס פעולה זה כאשר הביאו לנפילת ממשלתו של בנימין נתניהו כאשר נראה כי הוא עומד על סף ויתורים טריטוריאליים נוספים, דבר שהביא לבסוף לעלייתו לשלטון של אהוד ברק.
כאשר נראו הבחירות באופק, נראה היה כי תתמודדנה מספר מפלגות ימין קיקיוניות, אשר תפצלנה את הקול הימני הקיצוני. לאור סכנה זו פעלו אנשי התחיה להעלאת אחוז החסימה אשר עלה מאחוז אחד לאחוז וחצי.
בבחירות עצמן התמודדו מספר מפלגות ימין. מפלגת מולדת זכתה להישג, ומפלגת "צומת" הגיעה להישג של שמונה מנדטים. התחיה לא עברה את אחוז החסימה, אם כי לו היה האחוז נותר כמלפני תיקון החוק, היה למפלגה ייצוג בכנסת. העלאת אחוז החסימה, וכישלונה של התחיה לעבור אותו היוו גורם אשר תרם באופן משמעותי לעלייתו של יצחק רבין לשלטון.
[עריכה] פירוק המפלגה
לאחר כשלון המפלגה בבחירות לכנסת השלוש עשרה לא שרדה המפלגה, ובבחירות לכנסת הארבע עשרה לא התמודדה (אם כי תנועת "מולדת" הכריזה על עצמה כ"תנועת יוצאי התחיה"). רוחה של תנועת התחיה עדיין ממשיכה להשפיע אף לאחר פירוקה. מספר מאנשיה כגאולה כהן הצטרפו אל הליכוד, ואחרים מצאו את עצמם בתנועת המפד"ל ובתנועת "מולדת". רבים מן הפעילים בתנועה בעבר עודם פעילים היום במסגרת מפלגות הימין, כדוגמת אליקים העצני. רבים יזכרו את התנועה לאו דווקא בשל המסר האידאולוגי, אלא דווקא בשל המשגה ההיסטורי של הפלת ממשלת שמיר, והנעת התהליך שהביא בסופו של דבר להעלאת השמאל לשלטון.
