קרחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קרחת (בלועזית: אלוֹפֶציה, מיוונית - שועל) הינה מצב של חוסר שיער במקומות שונים בגוף, בהם קיים שיער בדרך-כלל. כמעט תמיד מתייחס המושג לחוסר שיער על הראש.

התהליך המביא לקרחת נקרא התקרחות; סוג ההתקרחות הנפוץ ביותר הוא דילול הדרגתי של השיער המתרחש אצל גברים מבוגרים וכן אצל קופי אדם. לחץ נפשי ומצבים הנובעים ממנו, כגון חוסר שינה תדיר, יכולים להניע תהליך של התקרחות אצל אנשים בעלי נטייה גנטית לכך.

[עריכה] הגורמים להתקרחות

נשירה של עד כ-100 שערות ביום נחשבת לנורמלית, אך בדרך-כלל רק כשהשערות נושרות מכל אזורי הראש באופן שווה.

התקרחות גברית טיפוסית מתרחשת בכמחצית מהגברים. היא מאופיינת בדילול השיער בתחילה בקדמת הראש, דבר המכונה מצח נסוג. אזור קרח נוסף מתפתח בדרך-כלל בפדחת הראש (האזור העליון). הגורם לסוג זה של קרחת, המכונה ברפואה אלופציה אנדרגונית (Andregonic alopecia), הוא האנזים 5-אלפא רדוקטאז, אנזים הנוטל מולקולת מים מההורמון הגברי טסטוסטרון וממיר אותו בכך לדיהידרוטסטוסטרון, DHT, חומר המדכא גדילת שיער. לעתים יכולה ההתקרחות להתחיל כבר מיד לאחר גיל ההתבגרות. פעילותו של האנזים אצל כל אדם ואדם נקבעת לרוב באופן תורשתי. אלופציה אנדרגונית אחראית ל-95% ממקרי ההתקרחות (יש לציין של-DHT תפקיד חשוב בהתפתחות העוברית של תינוקות זכרים ובהופעת סימני המין המשניים בגיל ההתבגרות. לאחר מכן מאבד ההורמון את רוב תפקידיו).

ההורמון DHT גורם לשלב הגדילה של השערות להתקצר באופן משמעותי. מספרם של שורשי השיער אינו קטֵן, אך שלב הגדילה של השערות מתקצר כל כך עד שלא ניתן להבחין יותר בגדילת שיער.

התקרחות נשית טיפוסית הינה נדירה יותר. היא נגרמת ככל הנראה עקב ירידה בריכוז ההורמון הנשי אסטרוגן בדם, בדרך-כלל עם הפסקת הוסת.

קיימים גורמים נוספים להתקרחות: תסרוקות מסוימות, בהן השיער נמתח יתר על המידה למשך זמן רב, עלולות לעודד התקרחות; טראומה רפואית הנגרמת לגוף, כגון טיפולים כימותרפיים, לידה, אנורקסיה, ניתוח או לחץ נפשי כבד, וכן זיהומים מסוימים (הנגרמים בדרך-כלל על-ידי פטריות) עלולים אף הם לגרום להתקרחות מהירה. גורמים אפשריים נוספים הם חוסר בברזל, סלניום ואבץ, חוסר בויטמינים A ,B ,K ו-H, עודף בויטמינים C ,A ו-B₉ ומחלות של בלוטת התריס והכבד. הרפואה נתנה שמות רבים לסוגי האלופציה השונים:

אלופציה פרמטורה או אלופציה סימפלקס: התקרחות המתחילה כבר לאחר גיל ההתבגרות.
אלופציה סימפטומאטיקה או אלופציה פארבימקולטה: התקרחות בעקבות זיהום או דלקת.
אלופציה אקטיניקה: התקרחות בעקבות חשיפה לקרינה.
אלופציה מכאניס: התקרחות בעקבות לחץ מכני על השיער, כגון משיכות חזקות לעתים קרובות, תסרוקות בהן השיער נמתח או נשיאת משאות כבדים על הראש.
אלופציה סבוראיקה: התקרחות מלווה בסבוריאה, קשקשת חמורה.
אלופציה סניליס: התקרחות נורמלית בגיל מתקדם.
אלופציה ספציפיה או אלופציה סיפיליטיקה: התקרחות כתוצאה ממחלת העגבת (סיפיליס).
אלופציה קונגניטה: חוסר שיער מולד בכל הגוף.

סוג מסוים של התקרחות, אלופציה אראטה (Alopecia areata), מהווה מחלה אוטואימונית (מחלה בה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת רקמות בגוף, עקב זיהוין השגוי כרקמות זרות). מחלה זו היא כנראה תורשתית, אם כי נושא זה טרם הוברר דיו. ידועים מקרים של תינוקות אשר סבלו מאלופציה אראטה מולדת. לשם המחלה מוספת מילה המתארת את היקף המחלה: אלופציה אראטה מונולוקולאריס מתאר התקרחות בנקודה אחת בגוף; אלופציה אראטה מולטילוקולאריס - התקרחות במספר נקודות; אלופציה אראטה ברביאה - נשירת הזקן בלבד; אלופציה אראטה טוטאליס - נשירת כל שיער הקרקפת; אלופציה אראטה אוניברסאליס - נשירת כל שיער הגוף. במסגרת המחלה האחרונה נושר אף שיער הגבות, הריסים, בית השחי והמפשעה. סוג מיוחד המחלה - אלופציה אראטה אטרופיקנס - מתרחש אצל נשים בגילאים 30 עד 55.

בכדי לוודא שמדובר באלופציה אראטה יש לבצע ביופסיה (נטילה של מעט עור מהקרקפת ובדיקתו במעבדה) או טריכוגרמה (נטילה של כ-50 שערות ובדיקתן במעבדה).

[עריכה] השלכות פסיכולוגיות

פטריק סטיוארט וקרחתו

ההשלכות הפסיכולוגיות אצל אנשים הסובלים מהתקרחות משתנות בצורה ניכרת מאדם לאדם. בדרך-כלל מלווה נושא ההתקרחות בדאגה חברתית רבה; למרות זאת, אנשים רבים רואים את התהליך כטבעי ובלתי-נמנע, וככזה - תהליך שאין טעם להתנגד לו.

גברים קרחים רבים גאים בקרחתם וחשים קרבה מיוחדת לאישים מפורסמים אשר "סבלו" אף הם ממצב זה, כגון השחקנים הכריזמטיים יול ברינר, טלי סוואלס (מסדרת הטלוויזיה קוז'אק), פטריק סטיוארט (מהסדרה מסע בין כוכבים), וכן המוזיקאים מייקל סטייפ (סולן להקת אר.אי.אם.) ובילי קורגן (סולן להקת ה-Smashing Pumpkins).

[עריכה] מניעת התקרחות

קל יותר למנוע את החלשותן והזדקנותן של שערות קיימות מאשר לגרום לגדילתן מחדש של שערות שכבר נשרו, למרות שלמוצרים מסוימים נגד התקרחות נרשמה הצלחה במניעת נשירה וכן בעידוד צמיחה מחודשת.

כיום קיימים בשוק תכשירים רבים נגד התקרחות. שיעור הצלחתם עומד על כמחצית ותלוי בגורמים רבים. לרבים ממוצרים אלו ישנם תופעות לוואי בלתי-נעימות, כגון אובדן היכולת המינית. קיים גיוון רב בעקרונות העומדים מאחורי כל תכשיר ותכשיר:

דיכוי DHT. חלק מתרופות אלו ניטל בצורת גלולות, וגורם לדיכוי DHT בכל הגוף. תכשירים אחרים נמכרים כמשחה או שמפו הנמרחים על הקרקפת ומדכאים את יצור ה-DHT באזור זה בלבד.
מניעת היקשרות DHT אל שורשי השיער. תרופות אלו נקראות אנטי-אנדרוגניות.
פתיחת תעלות אשלגן בממברנות התאים של שורשי השיער. דבר זה מביא לעיבוי וחיזוק השיער, ומעודד צמיחה מחודשת.
קיצור שלב המנוחה של שורשי השיער, כך שבכל רגע נתון יותר שערות על הקרקפת נמצאות בשלב הגדילה.

רוב התכשירים פועלים רק כל עוד נוטלים אותם; פעילותם נפסקת כחצי שנה עד שנה מרגע הפסקת הטיפול. חוקרים רבים מעולם תרופות הטבע והרפואה האלטרנטיבית סבורים שמרבית המקרים בהם אנשים משתמשים בתכשירים נגד התקרחות, אך מתקרחים בכל זאת, נובעים מחוסר האמונה של אנשים אלו בסיכויי ההצלחה של התכשיר.

טיפול בקרחת באמצעות ניתוח אפשרי גם הוא, אם כי אפשרות זו נראית דרסטית למדי בעיני אנשים רבים. קיימות שיטות שונות לניתוח, ביניהן:

צמצום הקרקפת. חלקים מהקרקפת מוסרים והעור הנותר נמתח על-פני האזור שהוסר.
השתלת שיער. חלקי קרקפת בעלי שיער נלקחים מאזור אחד בראש ומושתלים באזור נטול שיער.

בטיפול מסוג אחר משתמשים בקרן לייזר המוקרנת על הקרקפת; הלייזר אמור לגרות את שורשי השיער ולעודד תקשורת בין-תאית; שורשי שיער תקינים אמורים באמצעות התקשורת הבין-תאית "לעודד את שכניהם" לצמוח מחדש.

הטיפול באלופציה אראטה כולל נטילת סטרואידים, וכן לעתים חלק מהתכשירים שהוזכרו לעיל, אם כי שיעור ההצלחה מוגבל.

שיער שנשר כתוצאה מטראומה, כגון לידה, אנורקסיה או כימותרפיה, חוזר בדרך-כלל לצמוח לאחר התאוששות הגוף.

ביולוגים רבים חוזים שבעתיד הקרוב (5 עד 20 שנים מהיום) רוב השיטות למניעת התקרחות יהיו מבוססות על טיפולים גנטיים או על שכפול גנטי של השיער, ושהצלחתם של טיפולים אלו תהיה רבה יותר מכל שאר הטיפולים המוצעים כיום. בנוסף, לאחרונה התגלו תאי נבט (תאים המתרבים ללא הרף) בשורשי השיער; התחזית היא שלקראת סוף העשור הקרוב ניתן יהיה ליטול תאים אלו משורשי השיער, לגרום להם להתרבות במעבדה ואז להשתילם בחזרה על הקרקפת.

[עריכה] הסתרת הקרחת

אנשים רבים נוהגים, בשלבי ההתקרחות הראשוניים, לסרק את שיערם הנותר בצורה כזו שתחפה על השיער שאבד. עם התקדמות ההתקרחות הופכת שיטה זו לבלתי-יעילה.

ניתן להסוות אזורים דלילים אצל מקריחים על ידי שימוש בתכשירי הסוואה (קונסילרים). חומרים אלו מכילים סיבים מיקרוסקופיים הנצמדים לשיער על ידי חשמל סטטי, ומקנים לו מראה מלא יותר. התכשירים האיכותיים יורדים רק בחפיפה עם שמפו, ולכן ניתן להרטיב את השיער במים מבלי שהדבר יגרום להסרתם של חלק מן הסיבים.

שיטה נוספת היא חבישת פאה נוכרית. זו עשויה שיער טבעי או - במרבית המקרים - מלאכותי. פאות מיוצרות באיכויות שונות, כשמחירן של הטובות ביותר עשוי להגיע למאות אלפי שקלים. ארגונים הומניטריים כגון תלתלי אהבה (Locks of Love) ופאות לילדים (Wigs for Kids) אוספים תרומות לשם רכישת פאות לילדים חולי סרטן, אשר איבדו את שיערם כתוצאה מטיפולים כימותרפיים או מטיפולי הקרנה.

[עריכה] דעות קדומות ואמונות תפלות

את נושא ההתקרחות אופף חוסר ידיעה ניכר בציבור, ואמונות שגויות רבות נפוצו במשך השנים בנוגע לגורמים להתקרחות ולקשר שלהם עם אינטליגנציה, יכולת מינית, מוצא אתני, מקצוע, מצב כלכלי ושיוך חברתי. את רוב האמונות ניתן לפטור בקלות עקב ריבוי דוגמאות נגדיות או חוסר מחקר מדעי:

"פעילות אינטלקטואלית ובעיות פסיכולוגיות עלולות לעודד התקרחות"

מיתוס זה נובע ככל הנראה מהימצאותו של המוח בתוך הגולגולת, קרוב מאוד לשורשי השיער. נושא זה מופיע לעתים קרובות בצורה סטריאוטיפית בסרטי קולנוע, בהם פרופסורים או אנשים לחוצים ומתוסכלים מוצגים באופן תדיר כקרחים.

"התקרחות יכולה להיגרם מלחץ נפשי, תסכול מיני וכדומה"

למרות שלחץ נפשי אכן יכול לעודד התקרחות במידה מסוימת, קיימות דוגמאות הפוכות רבות מספור. אמונה זו מדברת גם על "מעגל קסמים", בו ההתקרחות שממנה סובלים אנשים גורמת להם ללחץ נפשי, אשר בתורו גורם להתקרחות רבה אף יותר.

"גילוח השיער גורם לו לגדול מחדש חזק יותר"

לשיטה פופולרית זו לחיזוק השיער אין סימוכין מדעיים. גילוח השיער בוודאי שאינו מוסיף שורשי שיער בריאים; בדיקות הראו שאיכות השיער הגדל לאחר הגילוח אינה שונה כלל מזו שלפני הגילוח. ככל הנראה מדובר באשליה, הנגרמת מההתרגלות הנדרשת למראה החדש.

"גזעים או קבוצות אתניות מסוימים נוטים פחות להתקרחות"

גם לאמונה זו אין ביסוס מדעי, ונראה שגם היא נובעת מהצגה סטראוטיפית של גזעים מסוימים בסרטי קולנוע ובאמצעי התקשורת.

"חבישת כובע גורמת לנשירת שיער"

סברה זאת גורסת כי הכובע חונק את השיער ואינו נותן לו לנשום. השיער הבנוי מקרטין אינו איבר חי ואיננו זקוק לחמצן.

[עריכה] טריוויה

סריסים אינם מתקרחים. בגופם של אלו אין אנדרוגנים, קבוצה של הורמונים גבריים. DHT, המדכא את גדילת השיער, שייך למשפחת האנדרוגנים.
התקרחות אינה מנת חלקו של האדם בלבד. פרימטים נוספים, כגון שימפנזות, סובלים אף הם מדילול השיער לאחר גיל ההתבגרות.