עלי אבן אבו טאלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אסלאם

פורטל אסלאם
מושגים באסלאם
אללה
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל)
אישים מרכזיים
מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות	חגים
מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא	הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין
מבנים	תפקידים דתיים
מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית	מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי
טקסטים וחוקים
קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה
אסכולות השריעה	אסכולות הכלאם
חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית	אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה
פלגים שיעים	פלגי הח'וארג'
אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים	צאפריים אזארקה אבאדיה
פלגים משיחיים	תנועות
אחמדי זקרי	סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות
פלגים אחרים	אמונות קשורות
אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)*	באביזם בהאאים יזידים סיקיות
* = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

עלי אבן אבו טאלב (علي بن أبي طالب, תעתיק מדויק: עלי בן אבי טאלב) (בערך 605 - 661), האחרון במניין ארבעת הח'ליפים הראשונים.

נולד ב־605 במכה לאבו טאלב, סוחר עשיר ממכה שהיה דודו ופטרונו של מוחמד. היה מהראשונים שקיבל את האסלאם עוד בילדותו (בגיל 7 או 9). התחתן עם פאטמה בתו של בן דודו מוחמד.

ב־656 נבחר להיות הח'ליף הרביעי, אך נתקל בהתנגדות עזה ונרצח בעיר כופה שבעיראק. קיברו שבנג'ף מהווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים, ונחשב אתר קדוש.

השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של מוחמד, לא מעט בגלל קרבתו המשפחתית אליו (בן דודו וחתנו). רק מי שהוא מצאצאיו ראוי להיות אימאם, כלומר מנהיג.

בנו חוסיין נהיה למייסד השיעה, ונרצח עם 70 מבני משפחתו בעיר כרבלא שבעיראק. גם מקום קבורתו משמש מוקד עלייה לרגל ואתר קדוש.

[עריכה] קרב הגמל

עם עלייתו של עלי לחליפות, הוא דרש שבועת אמונים מכל מושלי המחוזות. מושל סוריה - מועאויה בן אבו סופיאן ממשפחת אומיה וממקורבי עות'מאן, שהיה מלך סוריה, סירב לברית ונשבע לנקום בעלי נקמת דם. לכן החל עלי לרכז צבא נגדו. בו בזמן החלו טלחה ואלזובייר לחתור תחת שלטונו של עלי בעיראק. בתגובה הגיע גם עלי לעיראק, צירף אליו את תושבי אלכופה ובנה בה את מרכזו. עלי החליט לפעול נגד השלישייה, ולאחר ניסיונות למשא ומתן שבהם גילה עלי חולשה, הוא החליט להסגיר את הרוצחים שיימצאו במחנהו. אך הרוצחים פתחו מיד במלחמה שנקראה כעבור זמן בשם "קרב הגמל" (וקעת אלג'מל). הקרב נערך בסוף שנת 656 על יד אלבצרה ונסתיים בניצחונו של עלי, שכעת שלט בכל החליפות חוץ מאשר בסוריה, שבה המשיך מועאויה להסית נגד עלי. מועאויה הציג את הכתונת שעות'מאן לבש ואת אצבעות אשתו שניסתה להגן עליו, כמניפולציה.

[עריכה] קרב ציפין

בשנת 657 נערכו כוחותיהם של עלי ומעאויה זה מול זה. צבאו של מעאויה היה חזק ומנוסה, לעומת צבאו של עלי שלא היה מלוכד או מנוסה. למרות זו, נלחם צבאו של עלי בנחישות, מתוך ייאוש וגם בנכונות לסכן הכול; לכן נטתה המערכה לטובתו של עלי. ברגע המכריע הזה שמע מעאויה לעצתו של עמר בן אלעץ, וציווה על אנשיו להרים ספרי קוראן על רומחיהם. צבאו של עלי סירב להמשיך להלחם בעוד ספרי הקוראן מורמים נגדו. עלי נכנע והסכים לגשת לבוררות ולהסכמי שביתת נשק. תוך מהלך הבוררות הוציא עמר בן אלעץ (הבורר מטעם מעאויה) מפי אבו מוסא (הבורר מטעם עלי) הודאה שלפיה עות'מן נהרג בעושק. תוך מהלך הבוררות הצליח עמר הערמומי להגיע להסכמה בדרכים לא דרכים שלפיה יוסר עלי מהחליפות. עלי לא הסכים לקבל עליו את הדין הזה, ולוחמיו הסכימו איתו וקראו "לא חכם אלא ללה" (אין משפט אלא לאלה) הם טענו שעלי נכנע לבררות בשר ודם ולא לבוררות האל שהייתה נקבעת בהמשך הקרב. אנשים אלה פרשו ממחנהו של עלי ויסדו את הכת הדתית–אופוזיציונית הראשונה באסלאם שכונתה "חוארג". הם פנו אל מזרח עיראק ובסיסם היה בנהרואן. הם השליטו אנרכיה בכל הארץ במהלך מסעי השוד והביזה שניהלו. בכך, למעשה, הפך הויכוח הפוליטי בעניין החליפות לויכוח דתי. החוארג מינו להם חליף משלהם תוך השקפה שלפיה החליף לא חייב להיות מצאצאי הנביא אלא רק ברמה מוסרית ודתית גבוהה. הם הכריזו כופר על כל מי שלא היה מוסלם כרצונם ונלחמו במוסלמים-כופרים אלא מלחמת מצווה - ג'יהאד. בשנת 658 יצא עלי נגדם למלחמה וערך בהם טבח גדול, אולם לא השמיד אותם לחלוטין.

בינתיים נמשך המאבק בן עלי למעאויה. מעאויה סכסך בין עלי לבין מושל מצרים שהיה תחת חסותו של עלי, ובכך גרם להחלפת המושל במושל חלש יותר שלמעשה הקל את השתלטותו של מעאויה על מצרים. משהכיר עלי בטעותו שלח את מאלכ אלאשתר , מפקד הצבא המוכשר שלו להחזיר את הסדר במצרים על כנו, אך בדרכו לשם הרעילו אותו שליחי מעאויה. בשנת 658 חדר מעאויה למצרים בעזרת עמר בן אלעץ, ובכך חתם למעשה את גורלו של עלי כחליף. למעשה, הפך מעאויה לשליט העליון בחלק המערבי של עולם האסלאם דאז. בשנת 660 הוא קיבל את ה"ביעה" (שבועת אמונים) בירושלים והכריז את עצמו כחליף. עלי שתכנן להלחם בו נרצח בשנת 661 באלכופה, בדרכו למסגד, בידי חארג'י בשם אבן מלגם.

בשנת החליפות האחרונה של עלי שלטו למעשה שלושה חליפים בעולם האסלאם, אך לאחר מותו נשאר רק מעאויה שלאחר מותו החל שלטון בית אומיה שנמשך עד שנת 750. שמו של עלי נקשר בעיקר בפילוג העיקרי של האסלאם ( השיעה) - אולם זו הופיעה ככת רק לאחר מותו.