תל דן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תל דן הוא תל הנמצא צפונית לקיבוץ דן ובתחום שמורת הטבע דן. גובהו 204 מטרים מעל פני הים ומשתרע על פני 200 דונם - רק 7 מהם נחפרו.

דן נזכרת לראשונה בספר בראשית י"ד - לאחר שאברהם נפרד מאחיינו לוט, הלה נופל בשבי ארבעת המלכים ואברהם יוצא להשיבו - "...וירדוף עד דן". בתקופת הברונזה (3150 עד 1200 לפנה"ס) התקיימה על התל עיר כנענית בשם ליש, אשר נהנתה מסחר פורה עם אזור מסופוטמיה ועם הצידונים - על התל נמצאו אפילו פריטים של התרבות המיקנית שמוצאה ביוון. שרידים מענינים נוספים מהעיר הכנענית הם השער הכנעני וחומה עשויה לבני בוץ (היחידה שהשתמרה בארץ ישראל) וממנה משתפלת "חלקלקה" - שפכי עפר שנועדו להקשות על כל המנסה להסתער על ביצורי העיר.

בני דן כבשו את העיר, שמתוארת כמקום שקט ובטוח (שופטים י"ח 7). העיר מכונה במקרא גם בשם לֶשֶם - מאחר וזו האבן שייצגה את שבט דן על אפודו של הכהן בגדול. מתקופה זו נחשפו בורות עם כלים, קנקנים וסירי בישול. הבורות מכונים "בורות ההתנחלות", ומייצגים השתלטות של הישראלים על השכבה הכנענית.

לאחר פיצול ההמלכה המאוחדת (מאה 10 לפנה"ס) בנה ירבעם בן נבט, מלך ישראל, מקדשים בבית אל ובדן. המקדש נבנה ככה"נ במתכונת זהה לזו של המקדש בירושלים, על־מנת שישמש תחליף ראוי לעשרת שבטי ישראל שהתפצלו מממלכת יהודה. במקום נמצאו עצמות של חיות כשרות, ומספר חוקרים גורסים כי אלו עצמות של קרבנות שהועלו על המזבח. מזבח זה עשו כפי שצווה בתורה - מאבני גוויל בעלות חורים לניקוז דם הקורבן. סמוך למזבח נמצאו מחתות וקערת נחושת - כלים פולחניים שהיו בשימוש גם בהיכל השם בירושלים. במת המקדש נבנתה גם היא על־ידי ירבעם בן נבט, ואח"כ הורחבה בידי אחאב ונוספו לה מדרגות על־ידי ירבעם השני (ירבעם בן יהואש, מאה 8 לפנה"ס).

חומת העיר המשוחזרת היא ככל־הנראה מתקופתו של ירבעם. ליד השער ניתן להבחין בכך שהחומה הוקטנה, כנראה על־ידי המלך אחאב (מאה 9 לפנה"ס) שהפך את האזור מחוץ לחומה ל"חוצות" - שווקים. כאן התרכזו החיים הציבוריים של העיר, ואף ניתן לראות את המקום בו ישבו ה"זקנים" לשפוט את העם. כמו כן השער הוא המקום בו נמצאה הכתובת המכונה "כתובת בית דוד", בה נאמר:
"אני הרגתי את את אחזיהו בן יהורם מלך בית דוד והרגתי את יהורם מלך ישראל". לכתובת נודעה חשיבות רבה במחקר מאחר והיא הראשונה שמזכירה את בית דוד מחוץ למקרא; הדברים בה מיוחסים לחזאל מלך ארם, מתאימים למסופר בדברי הימים ב כ"ב, אך הם סותרים את הסיפור על מותם של המלכים בידי יהוא (מלכים ב ט). הכתובת מוצגת כיום במוזיאון ישראל.

על התל 3 שכבות חורבן:
הראשונה מיוחסת לבני דן שכבשו את העיר ליש (ראשית המאה 12 לפנה"ס); השנייה מיוחסת לבן הדד מלך ארם ששקיבל שוחד מאסא מלך יהודה ע"מ שיפר את בריתו עם בעשא מלך ישראל, אויבו המושבע של אסא, ויכה בממלכתו - "...ויך את עיון ואת דן" (מלכים א ט"ו 20); שכבה שלישית מיוחסת לחורבנה של העיר לאחר הכיבוש האשורי וגלות ישראל על ידי סרגון השני מלך אשור (מאה 8 לפנה"ס).

לאחר גלות ישראל המשיך להתקיים ישוב בעיר כתוצאה מחילופי האוכלוסין שעשו האשורים. בהמשך דעך היישוב, אך בתקופה ההלניסטית המשיך להתקיים פולחן במקום, באותו אתר בו נצבו שרידי המקדש שבנה ירבעם בן נבט.